ברג נ' כונס נכסים רשמי תל אביב

החלטה

הכנ"ר מתנגד לבקשת המבקשת למתן צו כינוס נכסים בענינה.

1.לטענת הכנ"ר, הליך קודם לפש"ר בו נקטה המבקשת, ואשר נוהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בוטל ע"י בית המשפט ביום 24.1.13 בשל ניצול לרעה של הליכי הפש"ר, בקשה לעיון מחדש על החלטה זו נדחתה ע"י ביהמ"ש ביום 22.9.13. והנה, ביום 16.10.13, עוד בטרם חלף חודש ממועד החלטת ביהמ"ש הדוחה את בקשתה לחידוש הליכים, הגישה בקשתה זו הפעם לבית המשפט במחוז המרכז. לטענת הכנ"ר בכך נהגה המבקשת בחוסר תום לב בהליך השיפוטי תוך שהיא עושה ממנו חוכא ואיטלולא.

הכנ"ר מוסיף וטוען כי המבקשת בבקשתה לא העלתה טענות חדשות אשר לא נדונו ע"י בית המשפט, לפיכך קבלת בקשתה יש בה בכדי לרוקן מכל תוכן את החלטות בית המשפט בענינה.

2.המבקשת טוענת, מאידך, כי תגובת הכנ"ר המבקשת לדחות בקשתה הוגשה בשיהוי, כארבעה חודשים אחר שהוגשה בקשתה וכבר מטעם זה יש לקבל בקשתה למתן צו כינוס.

זאת ועוד, לטענתה העובדה כי הוגשה על ידה בקשה לפש"ר בעבר אין בה כשלעצמה לאיין את בקשתה הנוכחית.

עוד טוענת המבקשת כי כעולה מהחלטת ביהמ"ש מיום 24.1.13 היא לא ניצלה את ההליך לרעה אלא זנחה אותו, לפיכך כעת שעה שהיא מתחייבת לעשות כל מאמץ לעמוד בחובות על פי ההליך, ראוי לאפשר לה להיכנס לפיתחו.

בתגובתה לטענות הכנ"ר מטילה המבקשת את האשם באי הגשת דוחות במועד, כמו גם מחדלים אחרים שהונחו לפיתחה, על ב"כ לשעבר וטוענת כנגדו כי לא העביר לה החלטות כאלה ואחרות של בית המשפט במועדן.

לטענת המבקשת היא חבה לנושיה השונים סך העולה על חצי מליון ₪ והותרתה להתנהל במסגרת תיק איחוד בהוצל"פ לא תואיל לנושים ותפגע בה.

אחר שבחנתי בחון היטב את טענות הצדדים מצאתי כי אין מקום לקבל טענות המבקשת.

3.אכן נקבע בפסיקה כי אין כל מניעה שחייב שבקשתו לפש"ר נדחתה יגיש בקשה נוספת לעניין זה, ואולם בצד דברים אלו, הובהר בפסיקה כי על החייב להצביע על עובדות ונסיבות חדשות אשר לא היו בידיעת בית המשפט בעת מתן החלטתו הקודמת. כך נקבע, כדוגמה, בענין פש"ר 612/07 עראבי ג'אמל נ' הכנ"ר –

"אמנם אין מניעה שחייב שבקשתו נדחתה, יגיש בקשה מחודשת לפשיטת רגל. ברם, שומה עליו להצביע על נסיבות או עובדות חדשות , שלא היו ידועות בדיון הראשון , המצדיקות לכאורה סטייה מכלל סופיות הדיון"

(וכן ראה -פש"ר (חיפה) 190/06 - גרה וגיה נ' הכונס הרשמי . תק-מח 2007(3), 3684)

4.בנדון לא מצאתי בטענות המבקשת טענות חדשות אשר לא הועלו על ידה לפני בית המשפט קמא.

כבר לפני ביהמ"ש קמא טענה המבקשת כי לא ידעה על ההחלטות שניתנו בענינה כיוון שב"כ לא העבירן לידיה, אך בית המשפט דחה טענות אלו. כך בהחלטתה מיום 22.9.13 כותבת כב' הש' אסתר נחליאלי חייט –

"אבהיר כי לא רק שהחייבת לא הציגה נסיבות חדשות (ודבריה על אי ידיעת ההחלטות אינה מהווה נסיבה חדשה אלא היא המשך ישיר של התנהלותה בהליך)... הרי שגם לא ראיתי עתה כל טעות בהחלטות המצדיקה הדרשות נוספת להחלטות אלו, ממילא אין מדובר באותם מקרים ש"כאשר לא חל שינוי נסיבות ...רשאית הערכאה שנתנה את ההחלטה הראשונה לשנותה, אולם זאת רק במקרים נדירים כאשר מתברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית..." (פיסקה 13 לרע"א 1574/11 והנ"ל והציטוטים שם)"

הדברים הנזכרים יפים גם כעת עת שבה המבקשת ומעלה פעם השלישית או הרביעית את אותן הטענות.

העתרות לבקשת המבקשת במתכונתה ובעיתוי הגשתה יש בה לעשות פלסתר את החלטת ביהמ"ש מיום 22.9.13 , אשר המבקשת בחרה מטעמיה שלא לערער עליה.

5.זאת ועוד, המבקשת טוענת כי בית המשפט שדן בענינה בהליך הקודם לא קבע כי ניצלה את ההליך לרעה אלא כי זנחה אותו. אף לטענה זו אין אנו יכולים להסכים.

כעולה מהחלטות בית המשפט, המבקשת לא עמדה בתשלומים בה חויבה במועדם, לא הגישה דוחות במועד ואף לא העבירה אסמכתאות מספקות באשר לאופן הווצרות חובותיה וכיוצ"ב, כל אלה מלמדים מעצם טיבם וטיבעם על התנהלות בחוסר תום לב בהליך גופו. כך ניתן ללמוד אף מלשונו של ביהמ"ש בענינה –