החלטה
1. לפניי התנגדות שהגיש המבקש כנגד תביעת המשיב לביצוע שטר.
טענות הצדדים
2.לטענת המבקש, המשיב חתם על השטרות נשוא התביעה לאחר שחוללו, ולכן אינו אוחז בהם כשורה. לפי טענתו, הלווה הוא לגב' גילה ריאר סכום כסף באמצעות שקים עתידיים, שיק אחד אשר סכומו 25,000 ₪ וארבעה שיקים נוספים אשר סכום כל אחד מהם הינו 7,500 ₪, אשר תשלומם גובה בשקים נגדיים שניתנו לו על ידיה. בעניין זה, מציינת הגב' ריאר, כי העבירה את השקים למשרדי ניכיון שונים והמשיב היה שליח שלה לצורך פעולות אלו. באשר לחמשת השקים נשוא התביעה, הגב' ריאר הודיעה למבקש לבטלם, לאחר ששילמה את תמורתם למי שהחזיק בשקים והיו אמורים הם לשוב לידיו של המבקש על-ידי המשיב. מכאן, כי למשיב אין כל בסיס לתבוע את סכום השטרות נשוא התביעה, שכן אין הוא אוחז בהם כדין ולא נתן בעדם תמורה.
3.לטענת המשיב, המבקש מסר את השיקים במסגרת "החלפת שיקים", ועל כן, אינו זכאי הוא לקבל רשות להתגונן. כמו כן, בהיעדר הגנה מפני הצד הקרוב, אשר בענייננו הינה הגב' גילה ריאר, שהיא הנפרעת, אין מקום להוסיף ולהידרש לטענות המתייחסות למערכת היחסים עם הצד הרחוק, אשר הינו המשיב. מוסיף המשיב וטוען, כי טענת המבקש לעניין פירעונו של השיק הראשון בסך 25,000 ₪, הינה טענת בדים, שכן השיק בוטל לפני מועד פירעונו של השיק שלטענת הגב' ריאר שולמה באמצעותו התמורה. יתר על כן, טוען המשיב כי לא מתקיים פירעון כשורה, שכן הוא האוחז בשקים, ועל כן, על התמורה להיות מועברת אליו.
דיון והכרעה
4.בהתאם להלכה הפסוקה, יש לתת לנתבע רשות להתגונן כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה. בשלב זה של הדיון, אין בית המשפט בוחן את מהימנות הנתבע ואין הוא בודק כיצד יצליח להוכיח את הגנתו או מה טיב ראיותיו, כל עוד תצהירו מגלה את פרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את הגנתו. עם זאת, חרף כללים מקלים אלה, שנועדו למנוע נעילת שערי בית המשפט בפני מי שהגנה אפשרית בפיו, נקבע כי בית המשפט לא ייתן רשות להתגונן כשטענתו העובדתיות של המבקש חסרת ממשות על פניה או שהיא הגנת בדים (ראו: ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721, 722 (1988).
5.בענייננו, טיעוניו של המבקש מעלים טענות כלפי המשיב, אשר הינו צד שלישי, אך אין בפיו כל טענת הגנה העולה מפיו כלפי הגב' גילה ריאר, הלא היא הצד הקרוב לשטר. במצב כגון זה, כאשר מעורבים צדדים שלישיים, די למבקש בכך שיפרט בתצהירו את ההגנה שהיה מעלה אילו נתבע על-ידי הצד הסמוך שעמו התקשר, שכן הגנה זו פוגמת לכאורה בזכות הקניין בשטר, וכוחה יפה גם כנגד הצד השלישי שאליו סוחר השטר. יתר על כן, התצהיר חייב להראות הגנה נגד התביעה, אילו זו היתה מוגשת על ידי הנפרע עצמו. ואם המבקש איננו מצביע כלפי הנפרע על כל יסוד אפשרי להגנה, הרי שעובדה זו בלבד שהשטרות הועברו לידי המשיב שלא בתמורה, ואולי אף בדרך של קנוניה, אין בה כדי לשחרר את המבקש מתשלום השטרות שעל פיהם הוא חייב (ראה: ע"א 18/66 חפץ נ' אוצר הקבלנים בע"מ ואח', פ"ד כ(3) 266, 269).
6.יתר על כן, טענת המבקש לפיה השיקים שמסר לגב' ריאר גובו בשיקים נגדיים שניתנו לו על ידי הגב' ריאר למועד פרעונם, שוללת את טענת המבקש לכשלון תמורה מאת הצד הנפרע וקרוב לעסקת היסוד. דהיינו, שבעת החלפת השיקים ניתנה למבקש תמורה, ולפיכך לא עומדת לו כל טענת הגנה שכזו כנגד הצד הקרוב – היא הגב' ריאר. בנסיבות אלו, הרי משאין למבקש טענות הגנה כנגד הצד הקרוב לו לעסקת היסוד, אזי לא עמד הוא בנטל להצביע על כל יסוד אפשרי להגנה כלפי הצד השלישי – המשיב, ואין הוא יכול להשתחרר מתשלום השיקים שמסר.
סוף דבר
7. לאור האמור לעיל, הנני מורה על דחיית ההתנגדות.
8. הליכי ההוצאה לפועל ימשכו כסדרם.
9. המבקש ישא בהוצאות הבקשה ובשכ"ט עו"ד בסך של 2500 ₪.
ניתנה היום, י"ז תמוז תשע"ג, 25 יוני 2013, בהעדר הצדדים.