ברבי נ' פרנצ'נקו ואח'

החלטה

בפני בקשה לפסילת חוות דעתו ד"ר אריאל אורן, המומחה שמונה על ידי בית המשפט בתחום האורתופדי (להלן: "המומחה") ולחלופין למינוי מומחה נוסף בתחום האורתופדי.

טענות הצדדים

לטענת המבקש (להלן: "התובע"), חוות דעתו הראשונה של המומחה, נסמכה על בדיקת התובע ועיון במסמכים, כשהמומחה סבר כי לא עלה בידיו לבדוק את התובע ועל כן כפי שמציין בחוות דעתו מיום 23.10.11, היא נסמכת על הבדיקות האובייקטיביות שהוצגו בפני המומחה.

בעקבות בקשת התובע לבדיקה נוספת על ידי המומחה, לאחר שעבר ניתוח בכתף, נקבע כי תחילה יומצאו למומחה מסמכים רפואיים נוספים והמומחה יחליט אם דרושה בדיקה נוספת של התובע אם לאו.

ביום 29.11.12 בעקבות החלטת בית המשפט מיום 2.8.12, נתן המומחה חוות דעת משלימה בהסתמך על עיון במסמכים נוספים שנשלחו אליו. המומחה לא ביקש לבדוק את התובע פעם נוספת. המומחה קבע לתובע 5% נכות צמיתה בגין מצב הכתף שלו להבדיל מהיעדר נכות צמיתה שנקבע על ידו בחוות הדעת הראשונה.

התובע טוען, כי אין טעם לבקש כי ייבדק שוב אצל המומחה, מאחר שהמומחה סבר כי התובע אינו מהימן ולא נראה כי תהיה תועלת בבדיקתו הנוספת, אולם לדבריו, המומחה התעלם ממסמכים אובייקטיביים שהוצגו בפניו ודבק בחוות דעתו הראשונה ורק בלית ברירה ניאות לסטות ממנה קלות. עוד מפנה התובע לפער הניכר בין קביעת המל"ל לבין קביעת המומחה ומפנה לפסיקה אשר מאפשרת מינוי מומחה נוסף במקרה של פער ניכר בין קביעות של גורמים אובייקטיביים (במקרה זה, מומחה מטעם בית המשפט והמל"ל).

המשיבה 2 (להלן: "הנתבעת") מתנגדת נחרצות לבקשה. לטענתה, התובע אינו מרוצה מקביעת המומחה, אולם אין זה מצדיק מינוי מומחה נוסף בוודאי שלא פסילת המומחה. הנתבעת מפנה לכך שפסילת חוות דעת של מומחה שמונה על ידי בית המשפט היא אירוע חריג ונדיר וגם מינוי מומחה נוסף צריך להיעשות במקרים מעטים בלבד. עצם העובדה כי המל"ל קבע שיעור נכות שונה, אין בה לטענת הנתבעת כדי להצדיק מינוי מומחה נוסף.

דיון והכרעה

מקובלת עלי עמדת התובע, כי בשלב זה אין מקום להציע בדיקתו הנוספת על ידי המומחה, משום שהמומחה לא ביקש במסגרת הכנת חוות דעתו המשלימה, לבדוק את התובע בשנית ועל כן ספק אם בדיקת התובע כעת, יכולה להביא לשינוי במסקנתו (מבלי לקבוע עמדה בשאלה אם דרוש שינוי כזה).

אינני סבורה כי יש מקום לפסול חוות דעת המומחה, באשר לא מצאתי כל חשש למשוא פנים אצל המומחה וחוות דעתו הראשונה והמשלימה שיקפו את דעתו המקצועית לגבי נכותו של התובע, ככל שיכול היה לקבוע אותה במגבלות הבדיקה שביצע. אין צורך לחזור על ההלכות על פיהן פסילת חוות דעת מומחה תיעשה במקרים נדירים וחריגים בלבד.

יחד עם זאת, אני סבורה כי במקרה זה נכון יהיה למנות מומחה נוסף וזאת מבלי לגרוע מחוות דעת המומחה ומבלי לקבל טענות התובע לגבי המומחה עצמו, כאילו חרץ דעתו כנגד התובע ולא היה מוכן לשקול עמדתו. בהקשר זה אציין, כי בניגוד לטענת התובע, כאילו המומחה התעלם מן הקרע בגיד בכתף (כפי שבא לידי ביטוי במסמכים הרפואיים הנוספים שהוצגו בפניו), המומחה דווקא נתן את אחוזי הנכות בדיוק בגין קרע זה.

יחד עם זאת, כפי שהמומחה עצמו מציין, הוא לא הצליח לבצע בדיקה גופנית ראויה של התובע (המומחה ייחס זאת לחוסר שיתוף פעולה של התובע) והמל"ל קבע לתובע נכות צמיתה בגין מגבלות בתנועת הכתף ולא בגין הקרע בגיד. אינני חולקת על קביעת המומחה כי התובע לא שיתף פעולה בבדיקה אצלו, אולם נראה בדי עבד, כי היה נזק כלשהו לכתף של התובע (שייתכן ושיתוף פעולה של התובע בבדיקתו אצל המומחה היה מאפשר לגלותו), שכן זמן לא רב לאחר מכן, נותח התובע בכתף עקב מצבו.

נראה אם כן, כי השילוב של היעדר בדיקה גופנית ראויה על ידי המומחה (כפי שהמומחה מציין), עם הפער בין מסקנות המומחה בסופו של יום לבין מסקנות המל"ל, מצדיק בירור רפואי נוסף, על מנת שבית המשפט יוכל לקבוע מצבו הרפואי של התובע.

בר"עא 337/02 מזרחי נ. כלל חברה לביטוח בע"מ פד נ(4)673 בע' 678 נקבע:

"... פסילתו של מומחה רפואי שמונה על-ידי בית-המשפט נעשית במקרים נדירים מאוד שבהם עלול להיגרם לאחד הצדדים עיוות דין, או במקרים שבהם פעל המומחה בחוסר תום-לב (ראו גם א' ריבלין תאונת הדרכים – סדרי דין וחישוב הפיצויים [3], בעמ' 583-577). לעומת זאת מינוי מומחה נוסף יכול שייעשה, כאמור, גם בכל אותם מקרים שבהם מתעוררים בלב השופט ספקות באשר ליכולתו להכריע בתיק על סמך חוות-הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על-ידיו. כשתתקבל חוות-דעתו של המומחה הנוסף, תעמודנה שתי חוות-הדעת – הישנה והחדשה – זו בצד זו, ועל השופט יהא להכריע בעת כתיבת פסק-הדין בדבר המשקל שהוא נותן לכל אחת מהן...."

לכאורה, קיומו של פער בין קביעת המומחה לבין קביעת המל"ל, אינו מהווה הצדקה למינוי מומחה נוסף כפי שנקבע למשל ברע"א 4195/02 סהר ציון חברה לביטוח בע"מ נ. ליפשיץ פד נו (5) 774 בע' 777 (להלן: "עניין סהר נ. לפשיץ"):

"...אני סבור כי בנסיבות אלה, שבהן העילה היחידה למינויו של מומחה נוסף הינה הפער בין הנכות שקבע המומחה לבין הנכות הכללית שנקבעה במל"ל, לא הייתה הצדקה למינוי של מומחה נוסף, בייחוד כאשר המומחה הרפואי נתן הסבר מניח את הדעת לפער בין קביעתו לקביעת המל"ל....."

באותו עניין, הבהיר המומחה בחקירתו הנגדית, כי בדק את המשיב שם, כשנתיים לאחר קביעת המל"ל ובכך הסביר את הפער בין קביעת המל"ל לקביעתו שלו. לכאורה, היה ניתן לשקול זימונו של המומחה כאן לחקירה נגדית בטרם תתקבל החלטה בבקשת התובע, על מנת לשמוע הסבריו שלו לפער בין קביעתו לבין קביעת המל"ל. ראה בהקשר זה למשל בש"א 2886/99 (תא 1425/98) ג'בר נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח' (להלן: "עניין ג'בר") שם נקבע:

"...דא-עקא, שלמסקנה האמורה ניתן להגיע רק לאחר בחינה מקפת של חוות-דעת המומחה דנן. זו הוגשה לתיק בית המשפט ביום 31.5.99, דהיינו:ולפני זמן קצר ביותר. פשיטא, שטרם מוצה הליך שאלות ההבהרה ואף לא הגיע שלב החקירה הנגדית. רק לאחר שהמומחה יעומת עם הנטען כלפיו יתאפשר, לאור תשובותיו, לבחון האם המקרה שלפנינו מצוי במתחם החריג והיוצא מן הכלל, עד כדי ההצדקה למנות מומחה רפואי נוסף באותו התחום....".