בראזי ואח' נ' אברהים ואח'

פסק דין

1.בפני תביעה רכושית של התובעים כנגד הנתבע 1-אשר לטענתם פגע ברכבם מאחור בעת עצירה.

הנתבע 1-למרות שקיבל את מסמכי בי-הדין, כדין, בחר שלא להתגונן ואף לא להתייצב בביהמ"ש, ולפיכך פסקתי-במסגרת פסק הדין החלקי מיום 30.12.13-בהיעדרו, לטובת התובעים.

2.עתה אתכבד ואתיחס לחובתה, או היעדר חובתה, של הנתבעת, לשלם הפיצוי ע"פ התביעה.

3.נציג הנתבעת טוען כי משהמבוטח לא שיתף פעולה עמה: לא הודיע על התאונה ולא התיצב לדיון- הרי היא פטורה מתשלום הפיצוי.

4.לאחר עיון ולימוד העובדות והפסיקה הרלוונטית, אני קובעת כי חברת הביטוח אינה פטורה מתשלום הפיצוי. לעניין זה, הנני מפנה לפס"ד בע"א (מחוזי תל-אביב) 215/91 הסנה נ. אסולין דינים מחוזי כ"ו (7) 542, במסגרתו נקבע כי סעיפים 22 עד 24 לחוק חוזה הביטוח אינם מעניקים למבטח הגנה בפני תביעות צדדים שלישיים בהתקיים חוסר שיתוף פעולה של המבוטח בלבד.

כמו כן, בפס"ד בת.א (ת"א) 53887/95 אליהו נ' שוקרון (לא פורסם), נקבע כי חברת הביטוח יכולה לטעון כלפי הצד השלישי את הטענות הכתובות בפוליסה, שיכולה היא לטעון כלפי בעל הפוליסה, אך היא אינה יכולה לדחות את דרישתו של הצד השלישי רק בשל העובדה שלא קיבלה הודעה ממבוטחה, או שמבוטחה אינו משתף עימה פעולה. בעקבות זאת, אף הוצאה הנחייה מטעם אגף שוק ההון ביטוח וחיסכון, שבמשרד האוצר, לממונים על פניות הציבור בחברות הביטוח, מיום 9.12.99 (http://www.mof.gov.il/hon/pniot/pniot1998-1177.htm) לפיה בסיטואציה בה צד שלישי דורש תגמולי ביטוח והמבוטח לא נתן כל הודעה ביחס למקרה הביטוח, על המבטח ליידע את המבוטח על דרישתו של הצד השלישי. במידה והמבוטח לא התנגד להודעה זו תוך שלושים ימים, יהא המבטח מחויב לשלם את תגמולי הביטוח לצד השלישי.

5.כפי שנפסק בת.א 13015/05 (שלום ת"א) פתאל תמי נ' נימני אורן ואח' (פורסם בנבו), אשר אוזכר בפס"ד שוקרון הנ"ל:

"בבחירה בין העיקרון הבסיסי בנזיקין על פיו יש לשאוף שלא יוותר הניזוק ללא פיצוי, לבין הטלת אחריות על מבטחת שלא יכולה להתגונן כראוי עקב אי שיתוף פעולה מצד מבוטחה-שיקולי מדיניות מטים את הכף לעבר הדאגה לפיצוי הניזוק, וזאת מהשיקולים הבאים:

1. הנתבעת כחברת ביטוח היא מפזרת הנזק הטובה יותר, במקרים בהם מדובר בתובע

פרטי.

2. מכוח העיקרון הבסיסי בדיני הנזיקין שלא יוותר ניזוק ללא פיצוי.

3. לחברת הביטוח יש את פרטי המבוטח, ולכן יכולה ביתר קלות ליצור קשר עם מבוטח

מאשר צד ג'.

אכן אין הדעת נוחה ממצב בו מבטח אינו יכול להתגונן בפני טענות המועלות כנגדו עקב אי שיתוף פעולה מצד המבוטח, אך אין זה מתקבל על הדעת שבמקרים אלו, יוותר הניזוק ללא פיצוי.

מכח השיקולים לעיל, מן הראוי שגם במקרים בהם אין שיתוף פעולה מצד מבוטחה, תישא המבטחת בנזק שנגרם לצד ג' על ידי הרכב המבוטח, במקרים בהם עמד צד ג' בנטל להוכיח גרסתו באשר לאחריות לגרם התאונה".

ראה גם דברי כב' השופט בדימוס קדמי ברע"א 5912/91 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' אברהם מצליח, פ"ד מט (3) 265, פסקה 2:

"אין הצדקה לפטור את המבטח מוציא הפוליסה ממחויבותו, כלפי ניזוק צד שלישי, בשל 'טענות' חיצוניות לפוליסה, שיש לו כלפי המבוטח רוכש הפוליסה, שאלה אינן 'נוגעות' לניזוק ואינן מעניינו. הכלל הוא, שעם כניסתה לתוקף של פוליסת ביטוח לטובת ניזוק צד שלישי, שוב אין זכויותיו של הניזוק כלפי המבטח כפופות למערכת היחסים שבין האחרון לבין המבוטח".

7.זאת ועוד, כפי שנפסק בת.א 39404/89 (שלום ת"א) רותם חברה לביטוח בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו), דברים אשר עליהם חזר ביהמ"ש בפס"ד שוקרון הנ"ל, בכל מקרה אף ע"פ סעיף 24 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, אינו מקנה למבטחת פטור מחבות, אלא מאפשר לה להפחית את שיעור תגמולי הביטוח שעליה לשלם, במקרים המתאימים. וכפי שהודגש באשר לנטל ההוכחה לתחולת סעיף 24 הנ"ל:

"מידת ההוכחה המוטלת על המבטח...דורשת ממנו להראות קיומו של נזק ממשי עקב אי מתן ההודעה ע"י המבוטח, ואין להסתפק בהוכחת האפשרות התיאורטית שיגרם נזק".