בראוץ נ' עירית בני ברק ואח'

פסק דין

בפני המרצת פתיחה, במסגרתה התבקש בית המשפט ליתן צו הצהרתי הקובע כי צו לפינוי המבקש מהמקרקעין, כפולש, שניתן על ידי המשיב 2 (להלן: "המשיב"), מיום 17/6/12 (להלן: "הצו לסילוק פולש"), בהתאם לחוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), תשמ"א - 1981, (להלן: "חוק מקרקעי ציבור") בעניין מקרקעין הידועים כחלק מחלקות 3 ו-31 בגוש 6642, הממוקמים ברחוב הלח"י 10 בבני ברק (להלן: "המקרקעין"), אינו תקף ועל כן מבוטל.

עוד מבוקש להורות למשיבים להשיב למבקש את החזקה במקרקעין, ובתוך כך להשיב למקומה את המכולה בה הפעיל מזנון אוכל (להלן: "המכולה"), מכולה אשר הוצבה על המקרקעין ופונתה על ידם.

רקע:

המבקש בתובענה שבפניי הוא אדם פרטי אשר החל בשנת 1994 הפעיל מזנון אוכל (להלן: "מזנון האוכל") ברחוב הלח"י 27 בבני ברק, על חלקת קרקע שהייתה בבעלות מנהל מקרקעי ישראל.

טוען המבקש כי בשנת 2005 נתבקש על ידי נציגי המשיבים לפנות את מזנון האוכל, וכי במסגרת משא ומתן שנערך בין הצדדים, הוסכם ביניהם כי יציב מכולה, על שטח של 18 מ"ר, במקרקעין וכי מדי שנה תחדש עימו המשיבה 2 (להלן: "המשיבה") את ההסכם.

עוד טוען המבקש, כי על רקע האמור נחתם בין הצדדים ביום 20/6/05, הסכם הרשאה לתפעול מזנון האוכל על המקרקעין, מקרקעין אשר לכשעצמם מהווים מדרכה, לתקופה של שנה אחת (להלן: "הסכם מיום 20/6/05").

לאחר האמור ובמשך שנתיים הפעיל המבקש את מזנון האוכל ועמד בתשלומים הנדרשים על פיו.

עם זאת בשנה השלישית (כך טוען המבקש) סירבו המשיבים לקבל ממנו את התשלום האמור הגם שאפשרו לו להמשיך להפעיל את מזנון האוכל, כרגיל.

לא רק זאת אלא שסירבו להנפיק לו רישיון עסק כנדרש במשך כל התקופה האמורה. (אבהיר כי למעשה מעולם לא ניתן למזנון האוכל רישיון עסק.)

בהמשך וביום 1/5/07 נמסרה למבקש "התראה בגין הריסת בנייה בלתי חוקית" (להלן: "ההתראה מיום 1/5/07").

עוד ובהמשך, הוציאה המשיבה, ביום 17/4/12, צו הפסקה מנהלי, כנגד פעילות המבקש במזנון האוכל, בחתימת המשיב ובהתאם לסעיף 20 לחוק רישוי עסקים התשכ"ח – 1968.

ביום 22/5/12 הגיש המבקש בקשה לביטול צו ההפסקה המנהלי מטעמים שונים.

צו זה עוכב בהסכמת הצדדים, עד למתן החלטה אחרת, וזאת במסגרת דיון שהתקיים ביום 24/5/12 בבית המשפט לעניינים מקומיים, ובו הותר למעשה למבקש להמשיך להפעיל את מזנון האוכל.

עם זאת ביום 6/6/12 מסרה המשיבה 2 למבקש, במכתב הנושא תאריך 4/6/12, דרישה לפינוי המקרקעין.

על רקע האמור ובלילה שבין 18/6/12 לבין 19/6/12, החל ביצועו של הצו לסילוק פולש. הפעולה הושלמה ביום 24/6/12.

בתוך כך הגיש המבקש, ביום 21/6/12, בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט. במקביל הוגשה גם התביעה שבפני וזאת ביום 26/6/12.

ההליכים המשפטיים בבקשה לסעד הזמני

בד בבד עם הגשת כתב התביעה שבפניי, הגיש המבקש בקשה לסעד זמני, שיורה למשיבים להשיב את המכולה למקומה על המקרקעין. לחילופין נתבקש בית המשפט להורות למשיבים לשמור על שלמות המכולה עד לבירור התביעה בהליך העיקרי.

ביום 8/7/12 נדחתה הבקשה להורות על השבת המכולה למקרקעין. עם זאת הורה בית המשפט (כב' השופט א' צימרמן) למשיבים לשמור על שלמות המכולה. בתוך כך נקבע כי על פניו לא נראה שלמבקש קיימות זכויות במקרקעין, אך גם שנראה כי המשיבים פעלו בניגוד לדין, שכן היה עליהם לפעול לסילוק המבקש מהמקרקעין בדרך של הגשת תביעה לפינוי. בלשונו של בית המשפט נקבע כי: