בראונשטיין נ' עיריית חיפה

פסק דין

ביום 4.11.03 נפל התובע בעת שהתהלך בשעת בוקר מוקדמת (או שעת לילה מאוחרת..) ברחוב דגניה בקרית חיים, המצוי בתחום השיפוט של הנתבעת.

לטענת התובע הוא נפל ונחבל בכף רבלו השמאלית כתוצאה מבליטה שהיתה במדרכה ואשר הוצגו בפני תמונות המתעדות אותה. המדובר בבליטה לא גבוהה שנגרמה כתוצאה מסדיקת האספלט של המדרכה, יתכן וכתוצאה מצימוח של שורשי עצים המצויים בסמוך.

משגברו כאבי התובע בכף הרגל וקרסול שמאל, פנה התובע למחרת היום למרפאה ושם בוצע צילום והוא שוחרר לביתו עם המלצה לנטילת משככי כאבים, קירור מקומי ו-14 ימי מנוחה. מלבד זאת לא הציג התובע כל מסמך בדבר קבלת טיפול רפואי נוסף.

הנתבעת כפרה בחבותה כלפי התובע וטענה כי לא הוכח שהיה במקום מפגע אשר גרם לנפילת התובע, לא התקבלה קודם לארוע הנטען כל הודעה במוקד העירוני בדבר מפגע שכזה (לרבות לא מהתובע המתגורר בסמוך למקום) ולפיכך אין לקבוע כי הנתבעת התרשלה כלפי התובע.

לחילופין וככל שביהמ"ש ימצא כי הוכחה רשלנות מצד הנתבעת, יש מקום לייחס לתובע רשלנות תורמת בשיעור של 100% שכן התובע, ככל הולך רגל, חייב לשים לב לדרך בה הוא הולך, ואילו עשה כן היה מבחין במפגע הנטען.

בתשובה לטענת הנתבעת בדבר העדר מפגע, הפנה התובע למכתב מהנדס העיריה אליו, לאחר בדיקת תלונתו, וממנו עולה, לטענתו, הודאה מצד הנתבעת בדבר קיום המפגע. התובע מוסיף וטוען כי תלונתו הביאה, בסופו של יום, לריבוד מחדש של המדרכה בקטע הרלבנטי, זאת בניגוד לטענת נציג העיריה בפני כי לעבודות הריבוד מחדש של המדרכה לא היה כל קשר לארוע נשוא התביעה.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים בפני ועיון בתמונות ובמלוא המסמכים אני סבורה כי התובע עמד בנטל להוכיח כי נפילתו ארעה כתוצאה מקיומו של מפגע במדרכה, ובניגוד לטענת הנתבעת, אני רואה במכתב מהנדס העיריה אישור לטענה זו. אמנם אין מקום לקבוע כי עבודות הריבוד מחדש נעשו אך ורק בשל תלונת התובע, אולם מקריאת המכתב עולה כי יש בו אישור משתמע לתלונת התובע בדבר קיום המפגע.

הנתבעת לא הוכיחה בפני כי עשתה את הנדרש כדי למנוע את קיומו של המפגע, וכבר נקבע לא פעם בפסיקה, כי אין העיריה יכולה להסתפק רק בתלונות המגיעות מתושבי העיר, אלא עליה ליזום בדיקות תקופתיות של המדרכות והכבישים ולקיים שיגרת עבודה שיהא בה לסייע באיתור מפגעים, ודבר זה לא הוכח כי נעשה על ידה.

באשר לטענה בדבר רשלנות תורמת, אזי, בניגוד לטענת הנתבעת התאונה לא ארעה באור יום, אלא דווקא בלילה, ועל אף שלא הוכח כי המקום היה חשוך, אין מקום לייחס רשלנות תורמת במידה זהה לאדם ההולך בשעות היום, לעומת זה ההולך בשעות החשכה שכן ברי כי יכולתו לראות את הדרך ולהזהר ממפגעים בה, קטנה יותר. יתירה מכך, טענת הנתבעת לפיה היה מדובר בסדק לא גדול, דווקא מחזקת את נטייתי שלא להטיל על התובע רשלנות תורמת משמעותית שכן מדובר במפגע שאינו בולט לעין, אולם עודנו מפגע. לפיכך אני מטילה על התובע, בהתחשב בכך שמדובר במקום מגוריו, רשלנות תורמת בשיעור של 25% בלבד.

אין ספק כי תביעת התובע לפיצוי בסך של 10,000 הינה מופרזת, מה גם שלא הוכח כל נזק מיוחד, ויש לשים לב גם לשיהוי הרב שבהגשת התביעה.

במכלול נסיבות הענין, ולאור קלות פגיעתו של התובע, אני פוסקת לו פיצוי בסך של 1,500 ₪, וזאת לאחר הפחתת הרשלנות התורמת. בנוסף תישא הנתבעת בהוצאות התובע בסך של 350 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, א' ניסן תש"ע, 16 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.