בראול ואח' נ' עיריית תל אביב יפו ואח'

החלטה

1.לפניינו בקשת התובעות לתיקון טעות שנפלה לטענתן בפסק הדין שניתן על ידנו ביום 25.9.2013 בכל הנוגע לסעיף 63 וסעיף 69 א' לפסק הדין.

2.ביום 3.10.2013 הגישו התובעות בקשה לתיקון טעות בפסק הדין. לטענתן, יש לקבוע כי הסך של 100,000 ₪ שבו חויבה הנתבעת 5 ישולם בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הפטירה ועד למתן פסק הדין ולא מיום הפטירה ועד להגשת התביעה.

3.הנתבעת 3 הגיבה לבקשה והשאירה את ההחלטה בבקשה לשיקול דעת בית הדין. יתר הנתבעות לא המציאו תגובתן.

4.החלטנו לקבל את הבקשה לתיקון פסק הדין וזאת כמפורט להלן:

א.על-פי הוראת סעיף 39 לחוק בתי הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, חלות בבית הדין לעבודה הוראות סעיף 81 לחוק בתי המשפט, תשמ"ד-1984, שכותרתו "תיקון טעות בפסק דין":

"81.(א)מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה.

(ב)בהסכמת בעלי הדין רשאי בית המשפט להחליט בכל עת על כל תיקון בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן.

..."

ב.על פי הפסיקה, סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט מסמיך את בית המשפט לתקן טעות, מן הסוגים שפורטו בהגדרה, אשר נפלה בפסק הדין או בהחלטה והנובעת מהיסח דעתו של השופט בעת ניסוח דבריו. נפסק, כי "מושג הטעות משמעותו, בדרך כלל, דבר, אשר נכלל בתוך פסק הדין בשל שגגה, או דבר, אשר אינו נכלל בפסק הדין אך היה במחשבתו של השופט ונשמט מפסק הדין." (רע"א 9066/01 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' חיים שטיין, מיום 2.1.2002; ע"ע 418/06 חיים נחושתן - קלאסיקה אינטרנשיונל בע"מ, מיום 13.2.2011).

לעניין מהותה של השמטה מקרית נפסק, כי "משנטען כי חלה השמטה מקרית בפסק-דין, שומה על בית-המשפט לשאול את עצמו אם מדובר באמת בעניין שבית-המשפט רצה לכלול בהחלטתו אך הדבר נשמט מתשומת-לבו באורח מקרי, וברי כי אין מדובר בהשמטה מקרית מקום שעניין מסוים לא צוין בפסק-הדין שלא על דרך המקרה ולא בהיסח הדעת"

(ע"א 3197/98 יורשי שרה ברזל נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נה(5) 385, (2001)).

ג.בענייננו – אכן בטעות נקבע בפסק הדין כי הסכום שבו חויבה הנתבעת 5 ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הפטירה ועד ליום הגשת התביעה בלבד. על הסכום לשאת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הפטירה ולכל הפחות עד למועד מתן פסק הדין. המדובר בטעות הניתנת לתיקון בהתאם לסעיף 81 לחוק בתי המשפט שכן אך בשל היסח הדעת נקבע בטעות כי הסכומים ישאו הפרשי ריבית והצמדה רק עד ליום הגשת התביעה.

בב"ש 1061/85 רובקין – קלאצ'יק, פ"ד לט(4) 252 (1985) קבע בית המשפט העליון כי:

"פסיקת הפרשי הצמדה וריבית עניין שבשיקול-דעת בית המשפט הוא, ובדרך כלל יפסקם בית המשפט. בעניין שלפנינו לא היה נימוק כלשהו להימנע מלפסוק הפרשי הצמדה וריבית, ואי הפסיקה הינה השמטה מקרית גרידא."

וגם בדב"ע נו/166-3 יהודיאן – סופר פארם, (מיום 4.8.96) נקבע כי פסיקה בכל הנוגע לחיוב בהפרשי הצמדה וריבית יכול שתהא טעות הניתנת לתיקון מכוח סעיף 81 לחוק בתי המשפט.

העובדה שבפסק הדין שניתן על ידנו לא ניתן כל נימוק לכך שהפרשי הריבית וההצמדה ישולמו רק עד ליום הגשת התביעה – מלמדת אף היא כי מדובר בטעות.

5.סוף דבר –

סעיף 63 וסעיף 69א' לפסק הדין יתוקנו כך שייקבע כי הנתבעת 5 תשלם לתובעות סך של 100,000 ש"ח בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום 9.4.2004 (יום הפטירה) ועד ליום מתן פסק הדין.

6.החלטה זו מהווה חלק בלתי נפרד מפסק הדין.