פ.ל. נ' המוסד לבטוח לאומי

השופטת רונית רוזנפלד 

1.לפנינו בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת אירית הרמל; בל' 47669-06-14). בפסק הדין דחה בית הדין האזורי את ערעור המבקש על החלטת הוועדה לעררים (נפגעי עבודה) מיום 2.6.14 (להלן גם: הוועדה). בהחלטתה קבעה הוועדה כי למבקש נכות יציבה בשיעור 24% בתחולה מיום 1.2.02. כמו כן קבעה הוועדה כי אין להפעיל את תקנה 15. בקשתו של המבקש מתמקדת בהחלטת הוועדה בנוגע לתקנה 15.

2.בדיון שהתקיים בבקשה ביום 1.2.17 הודיעו הצדדים על הסכמתם לקיים דיון בבקשה על יסוד הטיעונים בכתב כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות, וזאת בהתאם להוראת תקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991. אשר על כן, ובהתאם לסמכות הנתונה לנו לפי הוראת התקנה כאמור, החלטנו לדון בבקשה למתן רשות הערעור כבערעור.

הרקע לבקשה

3.המבקש, יליד שנת 1945, רואה חשבון במקצועו, לקה בליבו ביום 14.5.01 ופגיעתו הוכרה כפגיעה בעבודה (להלן: הפגיעה). ביום 25.6.06 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון למבקש דרגת נכות בשיעור 19%. על החלטה זו הגיש המבקש ערר. ביום 5.2.07 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים. בסעיף המסמכים שעמדו לפני הוועדה צוין כי עמד לפני הוועדה פרוטוקול ועדת רשות. בהחלטתה מיום 5.2.07 קבעה הוועדה הרפואית לעררים, בין היתר, כי למבקש דרגת נכות יציבה בשיעור 25% בגין מצבו הלבבי, ולאחר ניכוי מצב קודם העמידה את דרגת נכותו בגין הפגיעה על 15% בתחולה מיום 1.2.02. בנוגע להפעלת תקנה 15 ציינה הוועדה כי "על פי חוו"ד ועדת רשות קיימת ירידה בהכנסות בשיעור 86% עקב התאונה". על כן הוגדלה דרגת נכותו של המבקש עד למגבלות התקנה, ונקבעה לו דרגת נכות בשיעור 19%. על החלטה זו הגיש המבקש ערעור (ב"ל 2878/07).

בפסק דין מיום 16.12.07 הוחזר הדיון לוועדה בהרכב הכולל מומחה בתחום הקרדיאלי ומומחה בתחום הפסיכיאטריה, בצירוף הנחיות שונות. ביום 25.2.08 קבעה אותה ועדה למבקש דרגת נכות זמנית בשיעור 50% מיום 13.11.01 ועד ליום 31.1.02, וכן דרגת נכות יציבה בשיעור 15%, מבלי שהפעילה את תקנה 15 בעניינו.

על כך הגיש המבקש ערעור נוסף לבית הדין האזורי, שהתקבל בחלקו (ב"ל 2222/08 מיום 15.12.08). המבקש הגיש בקשה למתן רשות ערעור על פסק דין זה, וניתנה לו רשות ערעור (בר"ע 221/10).

4.ביום 1.12.10 ניתן פסק דין מפי בית דין זה בו נקבע כי עניינו של המבקש יוחזר לוועדה באותו הרכב, על מנת שתפעל "על פי הוראות פסק דינו של בית הדין האזורי מיום 15.12.08, קרי תבדוק את המערער, תתייחס לפרוטוקול הוועדה הרפואית בעניין נכות כללית מיום 24.11.02 ותקבע מחדש את עמדתה תוך עריכת פרוטוקול מסודר". נוסף על כך, התבקשה הוועדה למלא אחר הוראות שונות, ביניהן התבקשה לנמק "כיצד קביעתה בדבר אי הפעלת תקנה 15 מתיישבת עם קביעתה של הוועדה לעררים מיום 5.2.07, המסתמכת על חוות דעת ועדת הרשות, ולפיה יש ירידה בהכנסותיו של המערער בשיעור של 86% עקב התאונה" (עב"ל 221/10, להלן: פסק דין הארצי. ההדגשה שלי, ר.ר.).

5.הוועדה התכנסה בעקבות פסק דין הארצי ביום 2.4.12 וביום 7.5.12, ולאחר שדנה במצבו הרפואי של המבקש קבעה לו דרגת נכות בשיעור 15% בגין מצבו הלבבי, וכן דרגת נכות בשיעור 10% בגין מצבו הנפשי. דרגת נכותו היציבה המשוקללת של המבקש הועמדה על 24%. בנוגע לתקנה 15 קבעה כי "אין מקום ליישם את תקנה 15 עובד כמבקר בחברה". על כך הגיש המבקש ערעור נוסף לבית הדין האזורי (ב"ל 7906-07-12).

ביום 17.4.13 קבע בית הדין האזורי כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק דין הארצי, למעט התייחסותה להנחיותיו בנושא הפעלת תקנה 15. לפיכך הוחזר הדיון פעם נוספת לוועדה על מנת שתמלא אחר הנחיה זו (להלן: פסק הדין המחזיר).

החלטת הוועדה

6.הוועדה התכנסה בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר ביום 2.9.13, שמעה דבריו של המבקש לפיהם עבד בשלושה מקומות עבודה רוויי מתחים לפני הפגיעה, ולאחריה עובד במקום עבודה אחד בהיקף של 30% משרה. כמו כן ציין המבקש כי לא התאושש מבחינת מצבו הלבבי, וכי אינו יכול לחזור להיקף משרה מלאה בשל הקושי להתמודד עם מתחים נפשיים ועימותים. במועד זה קבעה הוועדה כך:

"... באשר לנושא תקנה 15 מדובר באדם שאיננו עובד עבודה גופנית אך עבודתו קשורה במתח ולחץ נפשי, אשר לדעת הוועדה במצב שלאחר האוטם התאונתי היה מסוגל להמשיך בעבודתו וגם חזר לעבודתו אך במהלך הזמן הורעו תחושותיו הסובייקטיביות וייתכן שגם האובייקטיביות אבל כל אלו מבטאים פרוגרסיה של המחלה הטרשתית הקיימת בו.

מאחר שבתיק ישנה רק בדיקת הכנסות הוועדה מבקשת התייעצות עם הרשות. עם קבלת המבוקש הוועדה תדון ותיקח בחשבון שנקבעו גם אחוזי נכות נפשית" [ההדגשה שלי, ר.ר.].