מתמחים בעריכת דין זכאים להסדר ביטוח פנסיוני מקיף הכולל הפקדות למרכיבי הפיצויים והתגמולים גם יחד

השופט רועי פוליאק

בקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן בהליך דיון מהיר על ידי בית הדין האזורי תל אביב (השופטת מיכל נעים דיבנר ונציג הציבור מר אברהם בן קרת; ד"מ 36780-12-17). בית הדין האזורי קיבל, בעיקרה, את תביעת המשיבה וחייב את החברה המבקשת, המנהלת משרד עורכי דין, לשלם למשיבה תשלומים שונים בגין תקופת עבודתה כמתמחה. במוקד הדיון עומדת סוגית זכאותו של מתמחה בעריכת דין כי יועברו בגינו תשלומים להסדר ביטוח פנסיוני, הכולל הפקדות למרכיבי הפיצויים והתגמולים גם יחד.

לאחר שנתנו הזדמנות לצדדים להתייחס לאפשרות כי בית הדין ידון בבקשת הרשות כבערעור בהתאם לתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, והם בחרו שלא לעשות כן ומשהגענו למסקנה כי זכויות הצדדים לא יפגעו, מצאנו לנכון לדון בבקשת הרשות כבערעור, על מנת להעמיד הלכה על מכונה, ולדחות את הערעור.

רקע 

המחלוקת ופסק דינו של בית הדין האזורי

1. אלי בן חיים, חברת עורכי דין (להלן - המעסיקה), היא חברת עורכי דין כמשמעה בסעיפים 59א - 59ו לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן – חוק לשכת עורכי הדין או החוק). המשיבה הועסקה במשרד עורכי הדין של החברה המעסיקה כמתמחה – ואף תקופה קצרה טרם ההתמחות - החל מיום 14.6.2015 ועד לסיום ההתמחות ביום 31.8.2016. לאחר סיום עבודתה הגישה המשיבה תביעה נגד המעסיקה ונגד בעליה, עורך דין אלי בן חיים, בעילות שונות. בית הדין האזורי קיבל את התביעה נגד המעסיקה בחלקה ודחה את התביעה להרמת מסך ההתאגדות שבינה לבין בעליה. המעסיקה חויבה לשלם למשיבה תשלומים בגין חלף הפקדות לקרן פנסיה (12,390 ₪), השלמת דמי הבראה (378 ₪), דמי נסיעות (299 ₪) ודמי מחלה (1,818 ₪). כמו כן חויבה המעסיקה לשלם למשיבה הוצאות משפט בסכום של 5,000 ₪.

    

2. ערעורה של המעסיקה סב על חיובה לשלם למשיבה פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לקרן פנסיה ועל חיובה בהוצאות משפט. המעסיקה לא ביקשה לערער על החיובים הנוספים שהושתו עליה והמשיבה לא ביקשה לערער על דחיית חלק מתביעתה ועל הימנעות בית הדין האזורי מלהרים את מסך ההתאגדות בין החברה המעסיקה לבין בעליה. בנסיבות אלה איננו נדרשים לקביעות ולחיובים הנוספים בפסק דינו של בית הדין האזורי.

    

3. במישור העקרוני נטען על ידי המעסיקה בבית הדין האזורי, כי מאחר שמתמחה בעריכת דין (להלן – מתמחה) אינו זכאי לפיצויי פיטורים בהתאם להוראות סעיפים 41א(א) והתוספת לחוק לשכת עורכי הדין, אין מקום לחייב את מעסיקו להפקיד בגינו תשלום למרכיב הפיצויים בהסדר ביטוח פנסיוני. במישור הפרטני נטען, כי מתמחה אכן זכאי כי יבוצעו בגינו הפקדות למרכיב התגמולים, אך המשיבה הכשילה וסיכלה את ביצוען של ההפקדות, לנוכח עמידתה על הפקדת כספים גם למרכיב הפיצויים. לפיכך, חרף ניכויים שניכתה המעסיקה משכר המשיבה לתשלום חלקה של המשיבה להסדר פנסיוני וחרף כוונתה להפקיד תשלומים למרכיב התגמולים, לא עלה בידי המעסיקה לצרף את המשיבה להסדר פנסיוני (למונחים "מרכיב הפיצויים" ו"מרכיב התגמולים", ראו בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005, בין היתר בסעיפים 1 [הגדרת "מרכיב הפיצויים"], 21 ו – 23(ב)).