לפניי בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית דין האזורי בתל אביב (השופטת חופית גרשון יזרעאלי; סע"ש 46341-06-15): החלטה מיום 8.5.2016 לחייב כל אחד מהמבקשים בתשלום הוצאות למשיב בסך של 5,000 ₪, שניתנה במעמד ב"כ המבקשים בדיון שהתקיים ביום 8.5.2016; החלטה מיום 28.5.2016 למחוק את כתב ההגנה, בשל אי קיום החלטת בית הדין מיום 8.5.2016, ובהעדר תגובה לבקשה למחיקת כתב הגנה.
כפי העולה מכלל החומר שבתיק המשיב הגיש תביעה כנגד המבקשים לתשלום זכויות שונות בקשר לעבודתו ובקשר לסיום עבודתו (פיצויי פיטורים, חופשה, הבראה, חגים, פנסיה, שעות נוספות ופיצוי מכוח סעיף 25 לחוק הגנת השכר).
ביום 21.2.2016 התקיים דיון מוקדם בהליך. בית הדין ציין בהחלטתו מאותו מועד, שניתנה בתום הדיון, כי בידי ב"כ המבקשים לא מצויים נתונים בסיסיים הנוגעים לטענות המשיב, ובראש ובראשונה אין ב"כ המבקשים יודע לנקוב בתקופת העבודה הנטענת של המשיב. כמו כן, המבקשים עצמם ונציגי המבקשות 1 ו- 4 לא התייצבו לדיון על אף החלטה מפורשת של בית הדין. נוכח האמור, קבע בית הדין האזורי בהחלטתו כי המבקשים ימציאו לבית הדין ולמשיב פרטים נוספים ברורים המגובים במסמכים בעניינים שונים (תקופת עבודה, זהות המעסיק לטענת המבקשים, שכרו של המבקש והיקף עבודתו לרבות מסמכים (תלושי שכר, פנקס חופשה, דו"חות נוכחות וכל מסמך רלוונטי נוסף), עמדת המבקשים לגבי תחולת צו ההרחבה בענף הניקיון, כל מסמך הנוגע לסיום עבודתו של המשיב, הסכם הההתקשרות בין המבקשות 1 ו- 4). עוד קבע בית הדין כי נוכח העובדה שהמבקשים לא קיימו את ההחלטה בדבר גילוי מסמכים עובר לדיון, ולא התייצבו לדיון, ישא כל אחד מהמבקשים בהוצאות המשיב בסך של 500 ₪; ייקבע דיון מוקדם נוסף ליום 8.5.2016, אליו יתייצבו המבקשים 2 ו- 3 וכן נציג של המבקשת 1; המבקשים יגיעו לדיון ובידיהם כל המסמכים הרלוונטיים.
כפי העולה מפרוטוקול הדיון מיום 8.5.2016, המשיב (שכפי הנראה שוהה בסהרונים) הובא לדיון על ידי השב"ס, אולם לא יכול היה להשתתף בדיון נוכח העובדה שנדרש להחזירו עד השעה 12:00 והדיון נקבע לשעה 13:00. כפי העולה מפרוטוקול הדיון, המבקשים לא קיימו את החלטת בית הדין מיום 21.2.2016; בהמשך לכך, בית הדין האזורי איפשר לב"כ המבקשים לטעון לעניין חיוב בהוצאות.
בהחלטה שניתנה באותו מועד, במעמד ב"כ המבקשים, קבע בית הדין האזורי כי מדובר בישיבת דיון מוקדם שנייה, כאשר איש מן המבקשים אינו מתייצב לדיון בפעם השנייה; לא ניתן לקבוע כי התביעה כנגד מי מהמבקשים מופרכת, נוכח העובדה שהוגש תלוש שכר שלפיו המשיב הועסק בשותפות; עד למועד הדיון לא הוגשו הפרטים והמסמכים על פי החלטה מיום 21.2.2016; רק ביום 4.5.2016 הוגשה בקשה סתמית לדחיית מועד הדיון בשל העובדה שהמבקשים לא אספו את כל המסמכים; הטענות שהעלו המבקשים במהלך הדיון בקשר לאי עמידתם בהחלטה מיום 21.2.2016 נטענו ללא שנתמכו בתצהיר. נוכח כל האמור, קבע בית הדין האזורי כי יש לחייב את המבקשים בהוצאות בשיעור ניכר, אשר ישקפו הן את הזמן שחלף לריק בניהול התיק והן את מורת רוחו של בית הדין מן ההתעלמות המוחלטת מהחלטתו הקודמת מיום 21.2.2016. בהמשך לכך, חייב בית הדין כל אחד מהמבקשים לשלם למשיב הוצאות בסך של 5,000, וכן קבע כי "אך לפנים משורת הדין" לא יחויבו המבקשים בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה. בנוסף, חויבו המבקשים למלא אחר ההחלטה מיום 21.2.2016 בתוך 7 ימים, ונקבע כי ככל שאחד מן המסמכים או הפרטים אינו ניתן לידיעה או לאיתור יוגש תצהיר ברור המתייחס לפרט או למסמך באופן ספציפי. עוד הובהר כי ככל שלא יוגש תצהיר ישקול בית הדין מחיקת כתב ההגנה ומתן פסק דין על יסוד כתב התביעה.
המבקשים לא פעלו על פי החלטת בית הדיון מיום 8.5.2016, וביום 18.5.2016 הגיש המשיב בקשה למחיקת כתב הגנה. בהחלטה מיום 19.5.2016 העביר בית הדין האזורי את הבקשה לתגובת המבקשים עד ליום 22.5.2016, וקבע כי בהעדר תגובה תתקבל הבקשה.
בהחלטה מיום 28.5.2016 קבע בית הדין האזורי כי -
"בהעדר תגובה מטעם הנתבעת, בהתאם להחלטה מיום 19.5.2016, ולאחר שהנתבעים נהגו בזלזול מוחלט בבית הדין והתעלמו מהחלטותיו, לרבות החלטת בית הדין מיום 8.5.2016, שניתנה בנוכחות בא כוחם, מתקבלת הבקשה למחיקת כתב ההגנה. התובע רשאי להגיש בקשה למתן פסק דין, בצירוף פסיקתא מפורטת, בתוך 7 ימים".