בר"ע
בית דין ארצי לעבודה
|
39263-03-15
06/07/2016
|
בפני השופטים:
1. הנשיא יגאל פליטמן
2. סגנית הנשיא השופטת ורדה וירט לבנה
3. השופטת נטע רות
|
| - נגד - |
המערערת:
ר' א'
|
המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
|
| פסק דין |
השופטת נטע רות
רקע כללי, החלטת הוועדה וההליך בבית הדין האזורי
1.לפנינו ערעור, לאחר קבלת רשות, על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (ב"ל 40932-05-15 ;השופט דניאל גולדברג) אשר דחה את ערעור המערערת על החלטתה של הוועדה לעררים בעניין אי כושר מיום 30.3.14, אשר קבעה כי המערערת, אשר שיעור נכותה הרפואית המשוקללת היה 68%, איבדה 74% מכושרה להשתכר וכי היא מסוגלת לעבוד באופן "חלקי מאוד" בעבודות כגון: "קופאית, מיון, אריזה, טלמרקטינג, מכירה וכדומה" (להלן – ההחלטה ולהלן – הוועדה).
2.הוועדה התכנסה על פי פסק דין מיום 30.1.14, שהורה על השבת עניינה של המערערת לדיון בוועדה על מנת שזו תתייחס, באופן מנומק, להשפעת מחלת הפיברומיאלגיה וכן להשפעת כאבי הראש והסחרחורות שמהן סובלת המערערת, בנפרד ובמצטבר, על כושרה לעבוד (להלן – פסק הדין המחזיר).
3.במסגרת החלטתה, מושא הערעור שלפנינו, קבעה הוועדה כך:
"הוועדה התכנסה ע"פ פסק דין מיום 30.1.14 [פסק הדין המחזיר] בו התבקשה הוועדה להתייחס באופן 'מנומק' להשפעת הליקויים הרפואיים כגון פיברומיאלגיה, כאבי ראש סחרחורות, בנפרד ובמצטבר, על כושרה של המערערת להשתכר.
הוועדה עיינה שוב בפרוטוקול הוועדה הרפואית שקבעה (בתאריך 12.8.3) עבור פיברומיאלגיה 20% רפואי, עקב סחרחורות 20% רפואי וכאבי ראש כרוניים, 30% רפואי. בהתייחסות נפרדת לליקוים אלה ניתן לציין שסחרחורת מגבילה אותה בביצוע עבודות אשר קשורות לעבודות גובה, עבודות מול סרט נע, עבודות בנהיגה מרובה אך לא גורמת לאובדן כושר עבודה מעבר ל-50%. כאבי ראש כרוניים מגבילים את העובדת בכל תפקיד שדורש ריכוז ממושך וגבוה אך בטיפול המתאים גם לא גורם לאובדן כושר עבודה מעבר ל-50%. פיברומיאלגיה, עם הערכה רפואית ברמה של 20% גורמת לירידה תפקודית, עייפות מהירה, חוסר עמידות במטלות שדורשות עומס וקצב מהיר בביצוע עבודה וגורמת לאבוד כושר עבודה חלקי.
הוועדה מציינת שבדרך כלל הערכה תפקודית וכושר עבודה אינה מתייחסת לכל פרט ופרט וכל ליקוי וליקוי בנפרד אלא משלבת אותן במכלול ליקויים והשפעתם על כושר העבודה. לכן הוועדה הגיעה למסקנה שבשילוב כל הבעיות שלעיל וליקויים רפואיים נוספים שנקבעו בפרוטוקול הרפואי, הנ"ל איבדה את כושרה לעבודה בצורה ניכרת והמליצה על אובדן כושר עבודה גבוה ברמה של 74% אי כושר.
הועדה חוזרת להחלטתה הקודמת כי התובעת איבדה את כושרה לעבוד באופן חלקי גבוה של 74% אי כושר.
מסוגלת לעבוד באופן חלקי מאוד בעבודות מסוג: קופאית, מיון, אריזה, טלמרקטינג , מכירה וכדומה." (ההדגשות הוספו נ.ר.)
4.המערערת השיגה על החלטה זו בפני בית הדין האזורי אשר דחה את ערעורה בקובעו, בין היתר, כי הוועדה קיימה את הוראות פסק הדין המחזיר; כי אין לקבל את טענת המערערת בדבר הפגם המשפטי שהיא מצאה באי ציון מספר שעות העבודה שהיא מסוגלת לעבוד, מאחר והוועדה לא נדרשה לקבוע זאת במסגרת פסק הדין המחזיר. בנוסף, דחה בית הדין האזורי את טענות המערערת שלפיהן קיימות סתירות בין המגבלות שעליהן עמדה הוועדה, שהינן פועל יוצא של מצבה הרפואי, לבין העיסוקים אשר לדעת הוועדה המערערת מסוגלת לעסוק בהם באופן חלקי מאוד. זאת מהטעם שטענות אלה מקפלות בחובן השגות על שיקול הדעת המקצועי של הוועדה.
הסוגיות מושא הערעור וטענות הצדדים בערעור
5.על פסק דין זה הגישה המערערת כאמור בקשת רשות ערעור לבית דין זה (להלן – הבקשה). במסגרת החלטה מיום 11.1.16, שבאה בהמשך להחלטה קודמת מיום 17.8.15, שהורתה למשיב להגיש עמדה, ניתנה רשות ערעור ביחס לשלוש סוגיות כדלקמן: