בר"ע 23252-07-15

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (הנשיאה ורד שפר; תיק פ"ה 19415-06-15), מיום 26.6.15, במסגרתה ניתן צו זמני המורה על הפסקת עבודתה של המבקשת במשיבה 3 (להלן: המועצה) החל מיום 1.7.15.

2.המבקשת, בעלת תעודת הוראה ותואר ראשון בחינוך לגיל הרך, החלה לעבוד במועצה ביום 1.11.10 או בסמוך לכך, כרכזת ט"ף במסגרת התוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון. הודעה על מינויה, בתוקף לשנה אחת, נחתמה על ידי יו"ר הוועדה הקרואה דאז. בפועל המשיכה ככל הנראה בעבודתה, לטענתה ברציפות, גם לאחר תום תקופת המינוי האמורה, וביום 1.10.13 הוארך מינויה על ידי יו"ר הוועדה הקרואה דאז עד ליום 30.6.14. במקביל ובנוסף לכך, מונתה ביום 10.10.13 או בסמוך לכך כמ"מ הקב"ס, בהיקף של חצי משרה ובאופן זמני, באישור משרד החינוך (הכפוף לכך שהמשרה אוישה לפי כל הכללים החלים על הרשות המקומית). ביום 5.11.13 נבחר אביה של המבקשת, מר מוג'אהיד עוואוודה, לראשות המועצה.

3.ביום 26.8.14 פנתה המועצה לוועדת השירות במשרד הפנים, לצורך קבלת אישור להמשך העסקתה של המבקשת; משרד הפנים התייחס בתשובותיו לתפקידה של המבקשת כמ"מ קב"ס בלבד, ולכן התבקשה התייחסותו החוזרת במכתב מיום 10.6.15. בשלב זה טרם ניתנה, ככל הידוע, החלטתה של ועדת השירות. במקביל לכך ובמסגרת "פרוטוקול ישיבת צוות" מיום 23.11.14, הוארך מינויה של המבקשת כרכזת ט"ף לשנה נוספת (אשר הסתיימה ביום 30.6.15).

4.ביום 9.6.15 פנתה המשיבה 1, כעותר ציבורי, בכתב תביעה וכן בקשה לסעדים זמניים בהתייחס להמשך העסקתה של המבקשת במועצה. בית הדין האזורי, לאחר שמיעת טענות הצדדים בכתב ובעל פה ועיון במסמכים שהוצגו על ידם, נעתר לבקשה ונתן צו זמני המורה על הפסקת עבודתה של המבקשת בשירות המועצה החל מיום 1.7.15. בית הדין נימק החלטה זו בנימוקים הבאים: מינויה של המבקשת ממילא מסתיים ביום 30.6.15 וטרם הוארך בהחלטה תקפה; על אף קרבת המשפחה מדרגה ראשונה לראש המועצה, מעולם לא ניתן אישור ועדת השירות להעסקתה של המבקשת, על אף שבפעם האחרונה בה הוארך מינויה כבר כיהן אביה בתפקיד; ובנוסף, הארכת המינוי האחרונה לא נעשתה כדין אלא במסגרת "ישיבת צוות" פנימית.

5.המבקשת טוענת, בבקשת רשות הערעור, טענות רבות כנגד המשיבה 1 ושיקוליה בהגשת הבקשה. המבקשת מדגישה כי במגזר הערבי קיימת לעיתים קרובות קרבת משפחה בין עובדים, כאשר המשיבה 1 מגישה תביעותיה באופן סלקטיבי ואינטרסנטי ומביאה ל"אפליה על אפליה". המבקשת מדגישה כי היא עובדת במועצה החל מחודש נובמבר 2010 ברציפות, וכי עוד טרם תחילת כהונתו של אביה זכאית הייתה למעמד של עובדת קבועה. עוד מציינת היא כי לא די בעצם סיום תקופת המינוי האחרונה כדי להורות על הפסקת עבודתה, ויש לבחון זאת גם במשקפי החובות החלות על המועצה כמעסיקה, לרבות זכות הטיעון ולרבות מכוח חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות. לפיכך לא הייתה, לשיטתה, כל הצדקה להורות בצו זמני על הפסקת העסקתה, אף טרם שניתנה החלטת ועדת השירות בעניינה.

6.המשיבה 1 תומכת, בתגובתה, בהחלטתו של בית הדין האזורי, ומדגישה כי מינויה של המבקשת מלכתחילה לא נעשה כדין, וממילא לא הוארך כדין (ואף לא אושר על ידי החשב המלווה), כאשר המשך העסקתה עומד בניגוד לכלל האוסר העסקת קרובי משפחה בשלטון המקומי וכאשר סיום העסקתה אינו "פיטורים" אלא ביטול מינוי. המשיבה 1 מדגישה כי הפנייה למשרד הפנים עם כל החומר הדרוש נעשתה בפועל רק ביום 10.6.15, וממילא המועצה אינה יכול להישמע בטענה שיש להמתין לתשובת ועדת השירות. עוד מפרטת המשיבה 1 כי היא עמותה הפועלת לאכיפת טוהר המידות בשירות הציבורי, וניהלה עשרות רבות של הליכים משפטיים נגד כ – 60 רשויות מקומיות שונות.

7.המשיבה 2 תומכת אף היא בהחלטת בית הדין האזורי, מטעמיה, ומדגישה כי עבודתה של המבקשת הסתיימה ביום 1.7.15 כאשר בקשת רשות הערעור הוגשה על ידה רק ביום 12.7.15, ומדובר לפיכך במעשה עשוי שאין הצדקה להתערב בו. המשיבה 2 מדגישה כי המבקשת לא הציגה אסמכתאות הסותרות את הטענות לפיהן הועסקה שלא כדין - דוגמת פרוטוקול מכרז וכתב מינוי, אישור ועדת מנהל השירות וכן אישור לפי הוראות סעיף 103 א' לצו המועצות המקומיות (א), התשי"א – 1950.

8.המשיבה 3 תומכת במבקשת, ומציינת כי נוכח המאפיינים הדמוגרפיים המיוחדים של המועצה "לא ייתכן מצב, שבו ייבחר מועמד לראשות המועצה שאין לו כל קרובי משפחה העובדים במועצה...", כאשר יש לתת על כך את הדעת ולמנוע פגיעה בעובדים ותיקים. המשיבה 3 מוסיפה כי פנתה לקבלת אישור ועדת השירות להמשך העסקתה של המבקשת, וראוי להמתין להחלטתה טרם מתן צו המורה על סיום עבודה, בפרט כאשר אין נקודות מגע וכפיפות בין המבקשת לאביה במסגרת עבודתם. לשיטת המשיבה 3, המבקשת מונתה בהליך כדין במסגרת ועדת בחינה; הפכה לעובדת קבועה במועצה במהלך 2012; וממילא לא היה צורך להאריך את מינויה לאחר מכן. לאור כל זאת, אין כל הצדקה לפגיעה בלתי מידתית בזכויותיה של המבקשת כעובדת.

9.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובות המשיבים על נספחיהן, ובחנתי את כלל החומר, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.