בר"ע
בית דין ארצי לעבודה
|
20021-07-15
15/10/2015
|
בפני השופט:
רונית רוזנפלד
|
| - נגד - |
המבקש:
א.צ.י.
|
המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
|
| החלטה |
השופטת רונית רוזנפלד
1.לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופט נוהאד חסן; בל' 9579-12-14). בפסק הדין, דחה בית הדין האזורי את ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (אסירי ציון) מיום 21.10.14 (להלן גם: הוועדה). בהחלטתה קבעה הוועדה כי למבקש דרגת נכות בשיעור 5%, בתחולה מיום 1.9.05. בתמצית, טוען המבקש בבקשתו כי הוועדה לא התייחסה למלוא התיעוד הרפואי בעניינו.
2.המבקש הוכר כאסיר ציון לפי סעיף 1(א)(1) לחוק התגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם, תשנ"ב-1992. במסגרת זו הוכרו פגיעותיו ב"אוזן שמאל, נפש, כף רגל שמאל". ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה כי למבקש דרגת נכות יציבה בשיעור 0%. על כך הגיש המבקש ערר לוועדה. ביום 19.1.14 בדק את המבקש ד"ר ברוורמן, יועץ לוועדה בתחום א.א.ג, שמע את תלונות המבקש בנוגע לליקוי שמיעה וטנטון, עיין בבדיקות השמיעה שנערכו לו ולאחר מכן ציין כדלקמן:
"...בבדיקת אוזניים תופיות תקינות. בדיקת שמיעה מ-28.12.98 משמאל ליקוי בינוני עד חמור ומימין ליקוי בתדרים הגבוהים. סף ימין 15 db, שמאל 30 db טימפנומטריה תקינה, חוסר התאמה בין SRT ל-PT, בעיקר משמאל. בדיקה בספק. בוצעה ברה ב-20.1.99, נמדד סף מימין כ-35 דצ' ומשמאל כ-65-75 דצ'.
בדיקת שמיעה מ-28.6.04, ליקוי תחושתי עצבי בתדרים הגבוהים מימין וליקוי תחושתי-עצבי א-סימטרי משמאל. סף ימין 20 db, שמאל 40 db. לפי מכתב ד"ר יואכימס מ-26.6.07 עובד 19 שנים חשוף לרעש מכונות.
בדיקת שמיעה מ-11.7.13 ליקוי א-סימטרי לרעת אוזן שמאל. סף ימין 35 db, שמאל 60 db.
סיכום: לגבי הטנטון תיאורו בוועדה הוא של טנטון לא כרוני עם מאפיינים שאינם תומכים בטנטון תמידי.
בדיקת השמיעה משנת 1998 הינה באמינות נמוכה אך מראה כבר ליקוי א-סימטרי בשמיעה. בדיקת השמיעה מ-2004 מראה גם היא א-סימטריה בשמיעה כאשר ליקוי השמיעה מימין מתאים למצב לאחר חשיפה לרעש בעבודה ומשמאל יכול להתאים לחבלה קודמת באוזן. על פי הבדיקה ממוצע תדרי הדיבור של אוזן שמאל 56 db משמאל ו-20 db מימין. נכותו על אוזן שמאל בגין ליקוי שמיעה כתוצאה מאירוע חבלתי על רקע היותו אסיר ציון הינה 5% לפי סע' 72(1)(א)(9) מ-1.9.05. 0% בגין טנטון לא תמידי 72(4)(ד)(I)."
3.לאחר חוות דעתו של ד"ר ברוורמן התכנסה הוועדה בעניינו של המבקש ביום 4.3.14, שמעה את תלונותיו בתחום הפסיכיאטרי, האורטופדי והא.א.ג. וקבעה כדלקמן:
"בדיקה פסיכיאטרית: יליד *****, עלה בגיל 27, נשוי +4, עובד שנים רבות משרה מלאה במשמרות בוקר, לילה, כפועל במפעל אליאנס. התלונה העיקרית והיחידה היא: קשיי השינה וסיוטי לילה כאשר ב... תופעות אלו קשורות לעינויים שעבר בסודן. בבדיקה עונה לשאלות במשפטים קצרים. לא נצפו הפרעות קוגניטיביות, אפקט מותאם לתוכן חשיבתי. לדבריו מצב רוחו ירוד עקב בעיותיו הבריאותיות. באופן ספונטני לא מגלה סימן כלשהו של הפרעה פוסט טראומטית. כן נכתב כי מתלונן על קשיים בשינה, אך לציין את עבודתו במשמרות לילה. בעיון במכתב המסכם ממרפאת בר"ן הלל יפה עולה כי פנה לראשונה לטיפול ב-8/2012. על אף הקביעה של הפסיכיאטר הבודק כי מדובר בתסמונת פוסט טראומטית, לא מתוארים סימנים היכולים לתמוך באבחנה זו. יתר על כן, הומלץ על טיפול במירו במינון שאינו אנטי דכאוני אלא מינון מתאים להפרעה קלה בשינה."
לפיכך ציינה הוועדה כי "אין אבחנה פסיכיאטרית" למבקש וסיכמה כך:
"עקב העדר סימטומולוגיה ספציפית ל-PTSD, לא ניתן להכריע בקיום זיקה בין ההפרעות בשינה והעינויים שעבר לדבריו. יש לציין גם כי על פי דבריו לא מסתמנת פגיעה בתפקוד.
כמו כן, יש לציין כי ביצע שירות צבאי מקוצר בהתאם לגילו וכן שירות מילואים ואין עדויות וסעיפי ליקוי נפשי. במסמך מצה"ל הסעיפים היחידים הם: רגל שטוחה בצ.ה קלה וטחול מוגדל, ללא מחלה נלווית.
מבחינה אורטופדית: בוועדה התלונן על רגל ימין כאשר בתביעה ובמסמכים רגל שמאל. מגיע ללא כל צילומי רנטגן. לפיכך יש לזמנו לבדיקה אורטופדית בליווי צילומים חדשים של 2 הקרסוליים וכפות הרגליים ימין+שמאל".