-
בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של החלטת בית הדין האזורי בבאר שבע (סגן הנשיאה א' סופר; סע"ש 25327-10-16) מיום 3.11.16 (להלן – ההחלטה), שבגדרה התקבלה בקשת המשיבה 1 למתן צווים זמניים דחופים (להלן – הבקשה לסעד זמני). בהחלטה, שניתנה עם תום הדיון בבקשה לסעד זמני, נקבע כי על המבקשת להחזיר לאלתר את המשיבה 1 לעבודתה בהיקף כפי שהיה עד ליום 31.8.16, ובכך לקיים למעשה את החלטת הממונה על חוק עבודת נשים (להלן – הממונה), מיום 9.10.16, שלא להתיר את צמצום היקף משרתה של המשיבה 1 בתקופת הריונה. עוד הורה בית הדין במסגרת ההחלטה על איחוד הדיון בתביעתה העיקרית של המשיבה 1 נגד המבקשת (להלן – התביעה העיקרית) ובערעור שהגישה המבקשת בבית הדין האזורי נגד החלטת הממונה (על"ח 43283-10-16; להלן – העל"ח) וקצב מועדים כדלקמן:
"[המבקשת] תגיש כתב הגנה עד ליום 10.11.2016.
המדינה תגיש את תשובתה [לעל"ח] עד ליום 10.11.2016.
[המשיבה 1] תגיש את עדויותיה בתצהירים עד ליום 17.11.2016.
[המבקשת] תגיש את עדויותיה בתצהירים עד ליום 24.11.2016.
שני התיקים ייקבעו לשמיעת ראיות וטיעונים בעל פה, ליום 27.11.2016 שעה 13:00."
לאור התוצאה שאליה הגיע, חייב בית הדין האזורי את המבקשת בתשלום הוצאות המשיבה 1 בשיעור של 5,000 ₪.
-
ביום 7.11.16 הגישה המבקשת לבית דין זה בקשת רשות ערעור על ההחלטה, על כל חלקיה, והמשיבות נדרשו, בהחלטה מיום 8.11.16, להשיב לבקשה כאמור עד לצהרי יום 13.11.16.
-
ביום 9.11.16 הגישה המבקשת לבית הדין האזורי בקשה לדחיית המועדים להגשת כתבי הטענות כפי שנקבעו בהחלטה. בית הדין האזורי החליט בו ביום כי "משלא התבקש עיכוב ביצוע של ההחלטה על כל מרכיביה, הבקשה נדחית".
-
מאחר שהמועד הראשון שנקצב בהחלטה הוא 10.11.16, כמובא לעיל, נחפזה המבקשת והגישה עוד באותו היום (9.11.16), בשעות הערב המוקדמות, את הבקשה לעיכוב ביצוע שבפני (להלן – הבקשה), שבמסגרתה מבהירה המבקשת כי "בקשת עיכוב ביצוע זו מתייחסת אך לעניין ההחלטה על איחוד הדיון בין התביעה העיקרית ל[על"ח] ועל סד הזמנים הקצר והדחוף שקבע בית הדין קמא ולשם הגשת כתבי בי הדין" (ההדגשה במקור – ר.פ.). ביחס להשבת המשיבה 1 לעבודתה במלוא ההיקף, מפרטת המבקשת כי פעלה ליישום החלטת בית הדין האזורי בעניין זה.
לגופה של הבקשה. באשר לסיכויי הערעור מפנה המבקשת לטענותיה בבקשת רשות הערעור ולנספחיה, ומוסיפה כי משהחליט בית דין זה כי הבקשה מצריכה תשובה, "הרי שמן הדין לאפשר את בירור ההליך טרם המעשה העשוי". באשר למאזן הנוחות טוענת המבקשת כי אם לא יעוכב ביצוע ההחלטה, יקשה עליה להשיב את המצב לקדמותו. לדבריה, שעה שפעלה להוספת מסגרת שעות למשיבה 1 כפי שקבע בית הדין האזורי ונוכח סד הזמנים הקצר שנקבע לבירור התביעה העיקרית והעל"ח, "קיימת דחיפות לעיכוב ביצוע ההחלטה, שאם לא כן, יכול שבעוד הבקשה דנן תתברר, כבר ידרשו הצדדים לפעול, להגיש כתבי בי דין ולנהל ההליך בדיון המאוחד".
-
לאחר עיון בהחלטה, בבקשה, בבקשה לסעד זמני שעמדה בפני בית הדין האזורי, בתביעה העיקרית, בעל"ח, בבקשת רשות הערעור שבכותרת ובזו שקדמה לה (בר"ע (ארצי) 36369-09-16) ובמכלול החומר המצוי בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה. לנוכח סד הזמנים הדחוק אנמק בקצרה את החלטתי.