בר"ע
בית דין ארצי לעבודה
|
14113-09-15
11/09/2015
|
בפני השופט:
סיגל דוידוב-מוטולה
|
- נגד - |
המבקש:
מרואן טואלבה
|
המשיבה:
עמידר החברה הישראלית לשיכון בישראל בע"מ עו"ד חיכאם מרזוק
|
החלטה |
השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (תיק פ"ה 51360-07-15; סגנית הנשיא איטה קציר ונציגי הציבור מר אברהם ברגר ומר אורי קידר), מיום 13.8.15, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש למתן צו זמני כנגד פיטוריו.
2.המבקש הועסק במשיבה החל מיום 6.2.94, ובתפקידו האחרון כיהן כ"רכז בכיר שטח ודמי מפתח". ביום 20.5.15 נערך למבקש שימוע, במסגרתו הועלו נגדו טענות על הפרת נהלי המשיבה, בגין דרך טיפולו בנכס מסוים בחיפה בו בוצע שינוי ייעוד (להלן: הנכס). ביום 22.7.15 נשלח למבקש מכתב פיטורים, לפיו הוחלט לסיים את עבודתו במשיבה לאלתר.
3.ביום 26.7.15 הגיש המבקש בקשה למתן סעד זמני לבית הדין האזורי, למניעת כניסת פיטוריו לתוקף והשבתו לעבודה. ביום 3.8.15 התקיים דיון בבקשתו, אך לא נשמעו חקירות כלשהן – בין של המבקש ובין של המצהירה מטעם המשיבה. ביום 13.8.15, ועל בסיס טיעוני ב"כ הצדדים, ניתנה החלטת בית הדין הדוחה את הבקשה לסעד זמני. בית הדין קבע כי התנהלות המבקש מלמדת לכאורה "כי המבקש אינו מפנים עד היום את חובתו הבסיסית לפעול על פי נוהלי המשיבה במסגרת תפקידו", וכי "בנסיבות אלה צדקה המשיבה, לכאורה, בטענותיה, כי איבדה את אמונה במבקש ביחס למילוי תפקידו בהתאם לדרישותיה". בית הדין הוסיף כי גם אם נפלו פגמים בהליך השימוע, כטענת המבקש – "ניתן לראות בבירור, כי למבקש ניתן לו יומו, לכאורה, בפני ועדת השימוע". בית הדין הוסיף כי טרם הוגשה תביעה עיקרית, וכי ככל שלא תוגש כזו עד ליום 24.8.15 – ייסגר התיק על ידי מזכירות בית הדין.
ב"כ המבקש הגיש ביום 23.8.15 בקשה להארכת מועד להגשת כתב התביעה, נוכח חופשה בה שהה וגרמה לכך שיקבל לידיו את ההחלטה מיום 13.8.15 רק ביום 22.8.15, אך בקשתו נדחתה והובהר כי התיק נסגר וכי באפשרותו של המבקש להגיש תביעה חדשה (החלטה מיום 7.9.15).
4.המבקש טוען, בבקשת רשות הערעור, כי עבד במשיבה משך קרוב ל – 22 שנה, במסירות ובמקצועיות, וזכה להערכה רבה מהממונים עליו. במסגרת תפקידו היה אחראי על כ – 450 נכסים מאוכלסים, ועוד כ – 200 נכסים פנויים. המבקש מאשר כי טרם הספיק לטפל בשינוי הייעוד בנכס, אך זאת לדבריו נוכח סדרי עדיפויות; מטעמים מקצועיים טהורים; כאשר דיווח על שינוי הייעוד למנהל התפעול; וכאשר דרך טיפולו בנכס לא נעשתה תוך הפרה של נהלי המשיבה ולכל היותר היוותה טעות בשיקול הדעת.
המבקש טוען כי ההחלטה לפטרו היא בלתי מידתית; בלתי סבירה באופן קיצוני; ניתנה בשל שיקולים זרים ונקמנות, נוכח מחלוקת קודמת בינו לבין מבקר הפנים של המשיבה; מתעלמת משנות עבודתו הרבות במשיבה; חורגת מדרך ההתייחסות למקרים דומים אחרים, תוך הפלייתו לרעה; ובשל כל זאת - ותוך לקיחה בחשבון כי מדובר בגוף ציבורי - היה על בית הדין להתערב בה כבר בשלב הסעד הזמני, ולמנוע "מעשה עשוי" ומינוי עובד אחר במקומו. המבקש טוען עוד כי לא קיבל לידיו את דו"ח הביקורת עליו התבסס מכתב הפיטורים, וכי בית הדין קבע בהחלטתו קביעות עובדתיות לכאוריות שגויות, והן אלו שהובילו אותו למסקנה כי הפר את נהלי המשיבה.
5.לאחר שקילת הבקשה, מצאתי לנכון להציע לצדדים את ההסדר כדלקמן:
א.עיון בתיק בית הדין האזורי מעלה כאמור לעיל כי לא נערכו חקירות כלשהן טרם מתן ההחלטה, וזו ניתנה על בסיס טיעוני ב"כ הצדדים בלבד. ניהול הדיון בדרך זו, ללא בירור עובדתי, ועל אף שנדרשו לכאורה קביעות עובדתיות לצורך מתן ההחלטה, אינו עומד בקנה אחד עם פסיקתו של בית דין זה (בר"ע (ארצי) 4879-04-15 ד"ר ליאנה בני עדני - עיריית תל אביב יפו (28.4.15); בר"ע (ארצי) 11893-07-15 ביאן נודיג'את - מדינת ישראל (2.8.15); והאסמכתאות המוזכרות שם). לאור זאת, אחת האפשרויות העומדות בפני בית דין זה היא החזרת עניינו של המבקש לבית הדין האזורי, לצורך שמיעת חקירות (בהיקף המקובל בצווים זמניים) ומתן החלטה מחודשת לאחר מכן.
ב.על מנת לחסוך קיומו של דיון נוסף בבקשה לסעד הזמני, ובהתחשב גם בחלוף הזמן ובמורכבות הלכאורית של הבירור העובדתי הנדרש, מוצע לצדדים לאחד בהסכמה את הדיון בסעד הזמני ובתיק העיקרי, ולקיימו יחד בלוח זמנים מזורז. לצורך כך ייפתח התיק בבית הדין האזורי והמבקש יגיש תוך פרק זמן קצוב כתב תביעה; ייקבעו מועדים סמוכים לצורך הגשת כתב הגנה והשלמת ההליכים המקדמיים; וייקבע דיון מקדמי בהקדם הניתן - במסגרתו ייקבעו סדרי הדין והמועדים לדיון בהליך העיקרי. עצם חלוף הזמן לא יילקח בחשבון לרעת המבקש בעת קביעת הסעד בסיום ההליך, וככל שהמשיבה תאייש את תפקידו של המבקש – יהא עליה להודיע למחליפו על קיומו של ההליך התלוי ועומד. כחלק מהסדר זה תבוטלנה הקביעות הלכאוריות העומדות בבסיס ההחלטה מיום 13.8.15, וזאת מבלי לפגוע בטענות מי מהצדדים ומבלי שבית דין זה יביע דעתו לגופן של הטענות.