בר"ם 8053/14 ב.י.מ. חברה לבניין והשקעות (חיפה 1993) בע"מ נ' רשם הקבלנים

 1.        בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (עמ"נ 17706-06-13, השופט א' בכר). בפסק הדין דחה בית המשפט המחוזי ערעור שהגישה המבקשת על החלטתה של ועדת הערר לפי חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, התשכ"ט-1969 מיום 26.4.2013 (להלן בהתאמה: ועדת הערר ו-חוק רישום קבלנים או החוק).

רקע והליכים קודמים

2.        חוק רישום קבלנים מסדיר את תחום עבודות ההנדסה הבנאיות בישראל על מנת להבטיח שהעבודות בתחום זה יימסרו לידי קבלנים ראויים הכשירים לבצע אותן. בעיקרו של דבר, חוק זה קובע חובת רישום בפנקס הקבלנים (להלן: פנקס הקבלנים או הפנקס) כתנאי לביצוע עבודות הנדסה בנאיות בהיקפים שנקבעו בו, וזאת תוך הבחנה בין עבודות בהיקפים ובדרגות מורכבות שונות, הכול בהתאם לתנאים ולאמות המידה שנקבעו בתקנות (ראו: ע"א 10547/05 רשם הקבלנים נ' ש.י.א רפאל פרויקטים בע"מ, פסקה 8 (11.9.2012) (להלן: עניין רפאל פרויקטים)). כמו כן, הוא מסמיך את רשם הקבלנים, הוא המשיב בענייננו (להלן: רשם הקבלנים או הרשם) לסווג קבלנים בהתאם לכשירותם (ראו סעיף 7(א)(3) לחוק), לאחר שנועץ בוועדה מקצועית (להלן: הוועדה המייעצת), המורכבת מנציגיהם של מוסדות מדעיים שיש להם נגיעה לענפי הבניה (ראו סעיף 7(ב) לחוק). מכוחו של החוק, הוצאו תקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות (סיווג קבלנים רשומים), התשמ"ח-1988 (להלן: תקנות הסיווג), שחלות אף הן על ענייננו.

3.        המבקשת, ב.י.מ חברה לבנין והשקעות (חיפה 1993) בע"מ, היא חברה קבלנית אשר נרשמה בפנקס הקבלנים בשנת 1994. בשנת 1998 סווגה המבקשת כקבלן רשום בענף הבניה (סמל 100) בסיווג ג/4.

4.        בחודש נובמבר 2007 קיבלה המבקשת מכתבי התראה בגין אי תשלום אגרת רישיון קבלן עבור השנים 2002 ו-2007. המבקשת פנתה בתגובה לרשם והודיעה לו כי האגרות שולמו זה מכבר (הגם שבאיחור). למכתבה צירפה המבקשת קבלות בדבר תשלום האגרות. פנייתה זו של המבקשת לא נענתה על-ידי הרשם, ובחודש דצמבר 2007 בוטל רישומה בפנקס הקבלנים בשל אי-תשלום אגרות.

5.        בראשית שנת 2008 שבה המבקשת ופנתה לרשם בטענה שהאגרות שולמו על-ידה וכי לא היה מקום לבטל את רישומה בפנקס הקבלנים. לאחר חליפת מכתבים בינה לבין הרשם הוחלט לחדש את הרישום של המבקשת בפנקס הקבלנים, אך זאת ברמת סיווג ג/1 בלבד, כפי שמקובל ביחס לקבלן שנרשם לראשונה בפנקס, לפי תקנה 2 לתקנות הסיווג. החלטה זו הוסברה במכתבו של הרשם למבקשת מיום 19.5.2008 בדרך זו:

"פנייתכם בנושא שבנדון הובאה לדיון בפני ועדת חריגים של רשם הקבלנים, הוועדה החליטה לחדש את רישומכם בפנקס הקבלנים בסוג ג/1. באשר לסוג ג/4 בו הייתה רשומים – ממידע שהגיע לרשם הקבלנים עולה כי החברה אינה פעילה ולכן חידוש הרישום יהיה בסוג 1 כאמור לעיל. אם תמציאו לרשם הקבלנים אישור הנוגע לפעילות החברה בשנים האחרונות (צוות הנדסי, ציוד וכיו"ב) יובא הנושא לדיון בפני הוועדה המייעצת לרשם הקבלנים לבדיקת התאמתכם לסיווג ג/4".

6.        בהמשך להחלטה זו של הרשם, נשלח אל המבקשת בחודש יוני 2008 רישיון קבלן בענף הבניה בסיווג ג/1.

7.        המבקשת הגישה ערר על החלטת הרשם לחדש את הרישום בסיווג ג/1 בלבד, אך זה נדחה על-ידי ועדת הערר. בפתח החלטתה, הביעה ועדת הערר תמיהה על השיהוי בהגשת הערר, שנים מספר לאחר שהתקבלה החלטת הרשם לחדש את הרישום בפנקס הקבלנים בסיווג הנמוך. עם זאת, החלטתה של ועדת הערר לא התבססה על טעם זה, אלא על טעמים לגופו של עניין. ועדת הערר עמדה על כך שלא נפל פגם בהחלטת הרשם, ובמיוחד בשים לב לכך שלמבקשת ניתנה ההזדמנות להראות שהיא זכאית לסיווג גבוה יותר באמצעות הגשת מסמכים רלוונטיים – הזדמנות שאותה המבקשת לא ניצלה. ועדת הערר הדגישה בהחלטתה שהסיווג בפנקס הקבלנים אמור לשקף בצורה הולמת ומדויקת את כשירותם של הקבלנים על מנת להבטיח שעבודות הנדסה בנאיות יימסרו לקבלנים ראויים. היא הוסיפה וקבעה שלא הוכח כי נפל פגם בשינוי הסיווג של המבקשת בנסיבות העניין.