בר"ם 2010/16 מדינת ישראל – משרד הפנים נ' סינם אוזמן ואח'

1. בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 5.1.2016 (עמ"ן 28993-03-15, השופט א' דראל). בית המשפט המחוזי קיבל ערעור שהגישו המשיבים על החלטתו של בית הדין לעררים הפועל לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן בהתאמה: בית הדין לעררים ו-חוק הכניסה לישראל) מיום 26.1.2015.

רקע והליכים קודמים

2.        המשיבים, שמוצאם בתורכיה, נכנסו לישראל שלא כדין בשנת 2007 ושוהים בה מאז. המשיבה 5 (להלן: האם) היא אמם של המשיבה 1 והמשיב 2 (בהתאמה: סינם ובורק), וכן אמו של המשיב 3, בנה המשותף עם המשיב 4, בן זוגה. המשיבים ביקשו לקבל מעמד בישראל מכוח החלטת ממשלה מס' 2183 מיום 1.8.2010 שעניינה "הסדר לשעה למתן מעמד לילדי שוהים שלא כחוק, הוריהם ואחיהם הנמצאים בישראל" (להלן: החלטת הממשלה). ככלל, החלטה זו, שנועדה להסדיר את מעמדם בישראל של ילדיהם של מהגרי עבודה, קבעה חמישה תנאים מצטברים שבהתקיימם יעניק שר הפנים לילד השוהה בישראל רישיון לישיבת קבע לפי חוק הכניסה לישראל, ולהורי הילד ואחיו – רישיון לישיבת ארעי לפי חוק זה. עוד נקבע בהחלטה כי ב"מקרים גבוליים" תידון הבקשה לקבלת מעמד לגופה באופן פרטני, והחלטה סופית בעניינה תימסר למבקשים לאחר היוועצות בחברי הוועדה המקצועית הבינמשרדית לעניין מעמד ילדי השוהים שלא כחוק ובני משפחותיהם בישראל (להלן: הוועדה המקצועית).

3.        ביום 31.8.2010 המשיבים הגישו בקשה למתן מעמד בישראל לפי החלטת הממשלה, וזו נדחתה על ידי הוועדה להענקת מעמד ברשות האוכלוסין וההגירה (להלן: הוועדה להענקת מעמד) לאחר כמעט שנתיים, ביום 22.4.2012. המשיבים הגישו ערר על כך לשר הפנים (להלן: השר), וזה נדחה לאחר כשנתיים נוספות, ביום 2.6.2014, בהמלצת הוועדה המקצועית.

4.        ההחלטות בבקשה ובערר התבססו על כך שהמשיבים לא עומדים בשניים מתוך חמשת התנאים המצטברים שנקבעו בהחלטת הממשלה: כניסה לישראל כדין של הורי הילד ושהייה ברצף של חמש שנים בישראל במועד קבלת החלטת הממשלה. זאת, משום ששני ההורים נכנסו לישראל שלא כדין מספר פעמים, ובמועד קבלתה של החלטת הממשלה הילדים לא שהו במשך 5 שנים רצופות במדינה, אלא 3.5 שנים. להשלמת התמונה יוער כי משך הזמן המצטבר שבו שהתה המשפחה בישראל בעת שפורסמה החלטת הממשלה עלה על 5 שנים, אולם נוכח העובדה שלפני שנת 2007 האם נסעה עם ילדיה מספר פעמים לתורכיה לא נוצר רצף של 5 שנות שהות בישראל, כפי שנדרש בהחלטת הממשלה.

5.        בית הדין לעררים דחה ערר שהגישו המשיבים על החלטתו של שר הפנים מיום 2.6.2014, בקבעו כי הם אינם עומדים בשניים מתוך חמשת התנאים שנקבעו בהחלטת הממשלה. עוד קבע בית הדין לעררים כי בנסיבות אלו, עניינם של המשיבים אינו "מקרה גבולי" כהגדרתו בסעיף 13(1) להחלטת הממשלה. לכן, כך נקבע, אין הצדקה לבחון את בקשתם באופן פרטני בהיוועצות עם הוועדה המקצועית. עוד קבע בית הדין לעררים כי לא נפל פגם בהחלטתו של שר הפנים, חרף הזמן הממושך שנדרש לו להגיע להחלטה זו. לבסוף, בית הדין לעררים אף בחן, לפנים משורת הדין, את השאלה האם יש מקום להעביר את עניינם של המשיבים לוועדה הבינמשרדית למתן מעמד מטעמים הומניטריים, והשיב עליה בשלילה.

6.        על החלטתו של בית הדין לעררים הגישו המשיבים ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וביטל את החלטתו של בית הדין לעררים וכפועל יוצא מכך גם את החלטתו של שר הפנים. בית המשפט המחוזי הורה להחזיר את הדיון בעניינם של המשיבים לוועדה המקצועית שתבחן אותו כ"מקרה גבולי" בהתאם לסעיף 13(1) להחלטת הממשלה.

7.        הכרעתו של בית המשפט המחוזי התבססה על מספר נימוקים. בעיקרו של דבר, בית המשפט המחוזי קבע כי המבחן שעל-פיו יש לבחון האם מקרה מסוים הוא "גבולי" אינו מבחן כמותי, ולפיכך אין לפסול את האפשרות שמקרה יוכר כגבולי גם אם הוא לא עומד בשני תנאים או יותר, תוך הפניה לפסק הדין בעע"ם 1983/11 פלוני נ' משרד הפנים (7.2.2012) (להלן: עניין פלוני). בחינתו של מקרה כגבולי, כך נקבע, מחייבת גמישות וראיה ממוקדת של האנשים שעניינם עומד להכרעה. בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי קבע כי עניינם של המשיבים הוא גבולי נוכח השיהוי "הקיצוני" ו"הבלתי נסבל" בבחינת הבקשה שהגישו והערר שהוגש עליה. בית המשפט המחוזי עמד על כך שעד למתן ההכרעה הסופית בעניינם של המשיבים על ידי השר חלפו 4 שנים תמימות, במהלכן העמיקו המשיבים 3-1 את חייהם וקשריהם החברתיים בישראל, ואף חוו בה את שנות התבגרותם. עובדה זו מחייבת, לשיטתו של בית המשפט המחוזי, בחינה מיוחדת של עניינם. בית המשפט המחוזי אף סבר שבית הדין לעררים שגה בקבעו כי למשיבים לא הייתה ציפייה לגיטימית לקבלת מעמד נוכח העובדה שלא עמדו בתנאי הסף לבקשתה, וכן בכך שהניח, מבלי לבסס זאת בנתונים עובדתיים, כי סינם ובורק, שני הילדים הבוגרים במשפחה, שולטים היטב בשפה התורכית והם בעלי ידע וזיקה לתרבות התורכית, ולפיכך יוכלו להשתלב ללא קושי במדינת מוצאם.