בר לבב נ' דסקל ואח'

פסק דין

התובע תובע מן הנתבעת את הנזקים שנגרמו לאופנוע שבבעלותו בתאונת דרכים שארעה, לטענתו, בין רכב שהנתבעת נהגה בו לבין האופנוע. לטענת התובע האופנוע שהיה נהוג על ידי שליח של משרד השליחויות שלו נסע ישר בצד ימין של הכביש ברח' שלומציון המלכה בירושלים. הנתבעת נסעה בצד השמאלי של הכביש והחליטה לפנות ימינה לכיון רח' בן סירא ואז פגעה באופנוע.

הנתבעת לא הגישה כתב הגנה ואולם בעלה הגיש כתב הגנה ובו טען כי הוא זה שנהג ברכב וכן טען כי לא היה כל מגע בין הרכב בו נהג לבין האופנוע. לדבריו, הוא נסע כדין וביקש לפנות לרח' בן סירא מהמסלול הימני נהג ואילו השליח על האופנוע ביקש להכנס בינו לבין המדרכה וכשראה שהוא פונה ימינה החליק.

העידו בפני הנהג באופנוע והתובע עצמו וכן הנתבעת ובעלה.

מעדותו של השליח עולה כי הוא אינו משוכנע שהנתבעת היא זו שנהגה ברכב. וכך הוא אמר בעדותו:

"אני חושב שאשה נהגה ברכב. אם אתה אומר לי שהם אומרים שגבר נהג ברכב אני אומר שזה היה לפני 8 שנים. אני לא זוכר בדיוק אבל אני זוכר שגם אשה היתה ברכב" (עמוד 3 שורות 16 – 14).

היינו, העד היחיד מטעם התובע שיכול להעיד על הארוע אינו זוכר אם הנתבעת היא זו שפגעה בו. מאידך, הן הנתבעת והן בעלה העידו כי היא לא זו שנהגה ברכב בעת האירוע, יש לציין כי התובע הוא אשר בחר להגיש את התביעה 3 ימים לפני תום תקופת ההתיישנות (התאונה ארעה ביום 26.12.02 והתביעה הוגשה ביום 23.12.09) לפיכך על התובע להלין רק על עצמו על כך שהשליח שנסע מטעמו באופנוע לא זכר את פרטי התאונה.

בנסיבות שפורטו וכאשר לא ברור שהנתבעת היא זו שנהגה ברכב וכאשר התביעה הוגשה נגד הנתבעת בלבד אין מנוס אלא לדחות את התביעה נגד הנתבעת.

כיון שהנתבעת לא הגישה כתב הגנה אלא רק בעלה אינני עושה צו להוצאות.

התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ז' שבט תשע"א, 12 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

קלדנית:כרמלה עובדיה