בר חמא נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

פסק דין

העורר, מר בר חמא ישעיהו, נולד בשנת 1936 בפולין וב- 1939 ברחה משפחתו מפחד הנאצים לבריה"מ שם שהו עד סוף המלחמה. לאחר מכן התגלגלו למחנות עקורים בגרמניה וב- 1949 עלו ארצה.

העורר חי בישראל עד 1967 ומאותה שנה ועד 1998 התגורר בארה"ב. לאחר שחזר לישראל ביקש הכרה כנכה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז- 1957 (להלן החוק) אך נדחה ע"י המשיבה מן הטעם שלא שמר על אזרחות רציפה בישראל ולכן אינו ממלא אחר התנאים הקבועים בסעיף 3(1) – תנאי הסף לתחולת החוק.

בעררו מציין העורר את העובדות הבאות:

בהגיעו ארצה למד בבית ספר, שרת בצה"ל והשתתף במבצע סיני ולאחר מכן למד באוניברסיטה. לדברי העורר, הוא נאלץ לעבור להתגורר בארה"ב לצורך טיפול במחלת הסוכרת בה לקה כי שם זכה לטיפול טוב יותר מאשר בארץ.

במרוצת שנות שהותו בארה"ב חזר ארצה על מנת להשתתף במלחמת ששת הימים וכן נהג לבקר בארץ מספר פעמים בשנה.

אחד מבניו שרת כאן בצבא ובתו עם משפחתה עלתה לישראל לפני העורר.

יצויין כי המשיבה הטילה ספק בדברי העורר באשר לתכיפות ביקוריו בארץ, ניתנה לה האפשרות להגיש פלט כניסות ויציאות של העורר לארץ וממנה אך היא בחרה שלא לעשות כן.

העורר טען לעצמו. נקדים ונאמר כי העורר הותיר עלינו רושם אמין וחיובי ואנו מקבלים מלוא גרסתו.

המשיבה חוזרת על עמדתה ומפנה לפסק דין של הועדה ע.ש 377/94 אלברט ראובן נ' הרשות המוסמכת. באותו מקרה העורר הוכר כנכה רדיפות וקיבל תגמולים עד שהוברר למשיבה, בדיעבד, כי בשנת 1967 עזב את הארץ ושהה מחוצה לה עד 1994. המשיבה הפסיקה לשלם לו תגמולים בטענה כי אינו עומד בתנאי התושבות. בסופו של דבר הצדדים הגיעו לידי הסכמה לפיה המשיבה תשלם לעורר תגמולים שוטפים החל מיום חזרתו ארצה. המשיבה מפנה לפסק הדין שניתן לפני ההודעה על ההסדר.

לטענתה, אין להכיר בתושבות בישראל של העורר שבפנינו בשנים בהן חי בחו"ל ויש לקבוע כי רק מי שהוכרה זכאותו לפני שיצא מישראל לתקופה ממושכת, ניתן יהיה לחזור ולהכיר בו עם שובו כנכה לפי חוק הרדיפות.

אין בידנו לקבל עמדת המשיבה. הפרשנות הצרה למושג התושבות שבסעיף 3(1) אינה עולה בקנה אחד עם העקרונות שהותוו בפסק הדין המנחה בשאלת התושבות הרצופה ע"א 657/76 הרשות המוסמכת נ' חיסדאי, ומתעלמת משורה של פסקי דין של הוועדה בהם התקבלו עררים בנסיבות דומות לאלה שבערר הנוכחי, מבלי שהמשיבה, למיטב ידיעתנו, ערערה על אותן החלטות (ראה ו"ע נאורי בניימין נ' הרשות המוסמכת; ו"ע 1061/05 רטיג מתי נ' הרשות המוסמכת; ו"ע 836/07 שטיין רחל נ' הרשות המוסמכת; ו"ע 1159/07 כהן אן צפורה נ' הרשות המוסמכת).

להבנתנו, הנסיבות שגולל בפנינו העורר מצביעות על זיקה רציפה שלו לישראל ועל "כוונה ממשית" (ראה פס"ד חיסדאי) לחזור אליה כפי שאכן עשה לימים.

לאור האמור לעיל, אנו סבורים שאין לקפח זכותו של העורר לקבלת תגמולים מן הטעם שחוק הרדיפות אינו חל עליו ואנו מקבלים את הערר.

מזכירות הועדה תשלח את פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין בשאלה משפטית בלבד.

ניתן היום, כ"ב אב תשע"א, 22 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.

----------------------------- -------------------------------

פרופ' יוסף זהב עו"ד אראלה עפרון