בר חיים נ' בנק דיסקונט לישראל בעמ ואח'

פסק דין

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל (הגב' הברפלד אברהם יונת), מיום 12.6.13, בתיק מס' 02-99809-09-4, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לבטל עיקול על כספי הפיצויים המגיעים לו לאחר שפוטר מעבודתו.

המבקש הגיש בקשתו לשחרור כספי הפיצויים עליהם הוטלו עיקולים על יד מספר נושים בתיקי ההוצאה לפועל הפתוחים כנגד המבקש וביום 11.6.13 צרף מסמכים נוספים לבקשתו לאחר שנדרש לעשות כן על ידי הרשמת הנכבדה.

בקשת המבקש נדחתה כאמור בהחלטת הרשמת הנכבדה נשוא בקשת רשות הערעור שבפני.

בהחלטה נקבע כי על אף האמור בבקשת המבקש לא צורפו מסמכים שנדרשו מביטוח לאומי וכן לא ניתן ללמוד דבר מהמסמך הרפואי אשר צורף לבקשת המבקש. עוד נקבע כי לא ניתן הסבר מדוע לא שוחררו הערבים בתיק.

לאחר שעיינה בבקשת המבקש, אשר כפי שניתן להבין לא היתה הבקשה הראשונה והיחידה בעניין זה, הורתה הרשמת הנכבדה על העברת כלל הכספים אשר הופקדו לטובת המבקש בחברת הביטוח כלל (פוליסה 9642297) בסך של 31,123, לתיק האיחוד. נקבע כי מתוך הכספים יועבר למבקש סך של 4,000 ₪ וסך של 6,000 ₪ יעוכבו בתיק והנחיות לגבי כספים אלו יינתנו לאחר המצאת השאלון עליו הותרה הרשמת הנכבדה בהחלטתה בנומרטור ט090457130.

עוד נקבע כי יתרת הכספים תחולק בין נושי המבקש.

בבקשה אשר בפני טוען המבקש כי הנו יליד 6.6.1951 וחולה במחלות שונות. לטענתו , בתאריך 22.4.13 פוטר המבקש מעבודתו בחברת פוליכרום מינרליים לאחר שנה ושבעה חודשים והופקדו בעבורו בחברת ביטוח כלל כספי פיצויי פיטורים על שמו. לאחר הפיטורים, טוען המבקש כי בבואו למשוך הכספים התגלה לו כי הללו עוקלו על ידי מספר נושים במספר תיקי הוצאה לפועל הפתוחים כנגדו. לטעת המבקש החוק מעניק לעובד שפוטר זכות סוציאלית ומטרת הפיצוי בין היתר היא מתן זמן "אויר לנשימה" לעובד למצוא פרנסה חליפית. לטענתו, החוק קובע כי סכומים שהופרשו על יד המעביד לשם הבטחת פיצויי העובד משוריינים ואינם ניתנים לעיקול, העברה ושעיבוד. לטענתו החוק קובע כיום כי אין להטיל עיקול על כספי פיצויי פיטורים אם בשל חובות המעביד ואם בשל חובות העובד, כאשר אין הבחנה בין נושה לנושה. המבקש הפנה לפסיקה אשר לטענתו תומכת בטענותיו ולפיכך עתר לבטל את החלטת הרשמת הנכבדה ולאפשר לו למשוך את מלוא כספי הפיצויים.

דיון :

בפני בקשה לביטול החלטתה של הרשמת הנכבדה אשר דחתה כבר, כעולה מנוסח ההחלטה בקשותיו הקודמות של המבקש לביטול עיקול על כספי פיצויי פיטורין.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, אני דוחה אותה אף בלא צורך בתשובת המשיב.

כעולה מנתוני הבקשה, המבקש כבר אינו עובד ולפיכך אין המדובר בעיקול על משכורתו כי אם בעיקול על כספים אשר הועברו לחברת הביטוח ככספי פיצויים וכבר הגיעה העת לפדותם. המבקש נדרש להמציא מסמכים שונים אך בחר שלא להמציאם בפני הרשמת הנכבדה ואף בפני מותב זה לא הונחו כל בקשותיו הקודמות וההחלטות הקודמות בעניינו. בעניין זה , ניתן לקבוע כבר כעת כי יש יותר מטעם לפגם ועניין זה לבדו יש בו כדי לשמש טעם לדחיית בקשתו של המבקש.

הגישה בפסיקה לעניין הגנת פיצויי פיטורין מעיקול, אינה אחידה, אך לטעמי סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים אשר המבקש ביקש להיתלות בו כמו גם בפסיקה אשר צוטטה על ידו בבקשתו, נועד על מנת לשמר את כספי הפיצויים לזכות העובד ולפיכך נאסר על עיקולם כאשר הם מצויים בידי המעביד. זאת לצורך הגנה על העובד מפני נושיו של המעביד. ההגיון הינו ברור- החוק ביקש למנוע מצב בו מוטל עיקול בידי נושי המעביד על כספים המיועדים לשמש כפיצויי פיטורין לעובד ובכך ימנע מהעובד לממש את זכויותיו.

לטעמי, המחוקק לא ביקש להגן על כספי העובד מפני נושיו של העובד עצמו. גישה זו מצאה ביטויה אף בפסק דינו של כבוד השופט ג'ובראן בבר"ע (חיפה) 1378/97 עויסאת עסאם נ. בנק הפועלים בע"מ, דינים מחוזי כו(9) 391 , שם נקבע כי אילו רצה המחוקק להגן על הכספים מפני עיקול נושי העובד עצמו, היה קובע שפיצויי פיטורין באשר הם , מוגנים מעיקול.

בהעדר הוראה שכזו בחיקוק, הרי שבאיזון הזכויות בין הנושה לחייב, יש לאפשר עיקולם של הכספים אשר הועברו לחייב כפיצויי פיטורין ואין להעדיף את כיסוי הוצאותיו של המבקש וטענותיו בדבר מצבו הרפואי, על פני זכותם של הזוכים בתיק האיחוד להיפרע בהקדם מהמבקש.

הרשמת הנכבדה ערכה איזון מתאם והורתה במדויק כמה יש להעביר מתוכם למבקש וכמה ישמרו בתיק האיחוד עד אשר יוגש שאלון על נספחיו, מטעמו של המבקש.

נוכח הדברים האמורים מצאתי כי החלטת רשמת ההוצאה לפועל הנכבדה, נשוא בקשת רשות הערעור, מצויה במתחם הסבירות ואיני מוצאת כי יש להתערב בה.

בקשת רשות הערעור נדחית.

משלא נתבקשה תגובת המשיבים ולפנים משורת הדין, איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, ט' תמוז תשע"ג, 17 יוני 2013, בהעדר הצדדים.