בר גיל נ' וורקו ואח'

החלטה

בפניי בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הועדה לנפגעי תאונת דרכים של המוסד לביטוח הלאומי (להלן" המל"ל") בהתאם להוראות סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים (להלן" החוק").

התובע יליד 1953, נפגע בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 23.06.2006 (להלן:"התאונה"). בתאונה נפגע התובע בין היתר בגב.

התובע פנה לענף נפגעי עבודה של המל"ל אשר הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבעה לתובע נכות משוקללת של 19% ,מפוצלת ל-10% בשל פגיעה בעמוד השדרה המותני ו- 10% בתחום הפסיכיאטרי.

לאחר מכן, פנה התובע לענף נכות כללית של המל"ל, וזו קבעה ביום 07.12.2009 כי לתובע נותרה נכות אורטופדית זמנית של 50% , וזאת עד ליום 31.10.2010. לאחר מכן, ביום 26.08.2010, קבעה הועדה לנכות כללית לתובע נכויות שונות בתחומים שונים ובין היתר קבעה כי נותרה לתובע נכות אורטופדית יציבה. כך קבעה הועדה לנכות כללית כי נותרה נכות של 30% בגין פגיעה בעמוד שדרה מותני ונכות של 30% בגין פגיעה בעמוד השדרה צווארי.

טענות הצדדים

לטענת התובע, הפער בין הנכויות האורטופדיות אשר נקבעו על ידי שתי הועדות מצדיק הבאת ראיות לסתור. לטענתו, הקביעה של הועדה לנפגעי עבודה אינה משקפת את מצבו והיא אף הפחיתה את נכותו , בגין עבר הרפואי חרף העדר תלונות לפני התאונה. עוד נטען כי, בניגוד לטענת הנתבעים, כל הנכות שנקבעה על ידי הועדה לנכות כללית קשורה לתאונה.

לטענת הנתבעים, הבאת ראיות לסתור תותר רק בנסיבות חריגות ובמקרים יוצאי דופן כך שהפער בין קביעות הועדות לא מצדיק הבאת ראיות לסתור. עוד מוסיפים הנתבעים כי, הקביעה של הועדה לנכות כללית אינה מחייבת על פי דין. לטענת הנתבעים, הועדה לנכות כללית אינה מייחסת את הנכות שהיא קובעת לפגיעה בעבודה. עוד נטען כי, אין להסתמך על קביעתה של הועדה לנכות כללית מטעמים שונים: הועדה לנכות כללית קבעה נכות יציבה ללא בדיקה קלינית עדכנית ; ואין תיעוד רפואי המלמד על פגיעה צווארית עקב התאונה ; הועדה לא קושרת את הפגיעה האורטופדית לתאונה הנדונה. עוד נטען כי, על התובע לפנות בהליך של החמרה מסגרת נכות מעבודה ולהסתמך על קביעה עדכנית.

דיון והכרעה

סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק") קובע, כי לבית המשפט סמכות להתיר לבעל דין בתביעה לפי החוק "להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שירשמו".

הלכה היא, כי בית המשפט יתיר הבאת ראיות לסתור, כאשר קיימים טעמים משפטיים לכך או כאשר בפני הוועדה לא היו עובדות רלבנטיות חשובות, שהיו עשויות להביאה לתוצאה שונה.

אכן נכון, "...על פי נוסח הסיפא לסעיף 6 ב' לחוק, יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שירשמו… …(ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה, פדי מה (4) 77)

".

ולענייננו, נקבע כי:

" עם זאת עשויה קביעתה של ועדת הנכות הכללית לשמש כראיה לסתור את קביעת הועדה לנפגעי עבודה. כך, למשל, אם אין טענה שארע דבר בין מועד קביעת הועדה לנפגעי עבודה לבין מועד קביעת ועדת הנכות הכללית, שיש בו כדי  לנתק את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנזק, יוכל בית המשפט להסיק, בין ללא ראיות נוספות ובין בהתחשב בראיות נוספות, שיש לייחס את הנזק הנוסף, שבא לכלל ביטוי בקביעת דרגת הנכות, כולה או מקצתה, לתאונה נשוא התביעה. כבר מטעם זה היה מקום לקבל את החלטת ועדת הנכות כראיה לסתור את קביעת הועדה לנפגעי עבודה.

(רע"א 129/89 הורוביץ נ' וסילה, דינים עליון כרך יב', עמ' 574).