פסק-דין
1.לפני תביעה כספית אשר במסגרתה מבקשת התובעת לחייב את הנתבע בנזקי "הפסדים" שנגרמו לה בעקבות תאונת דרכים מיום 11.9.12 בסך 1,500 ₪. התובעת הינה הבעלים של רכב מסוג פיג'ו 308 קומפורט מ.ר. 66-228-13 (להלן: "רכב התובעת"). הנתבע היה, בזמנים הרלוונטיים לתביעה, הבעלים והנהג של קטנוע מסוג ימהה מ.ר. 23-875-74 (להלן: "רכב הנתבע").
2.אליבא דגירסת התובעת, כפי שנטענה בכתב התביעה, עת עמד רכב התובעת בצומת מרומזר בצייתו למופע אור אדום שהופיע עם כיוון נסיעתו, כאשר לפתע, רכב התובע פגע ברכבו מאחור והיסב לו נזקים. התובעת הפעילה את פוליסת הביטוח של רכבה שהונפקה לה על ידי הראל חברה לביטוח בע"מ ותיקנה את רכבה. דא עקא, כי נגרמו לה הפסדים בגין השתתפות עצמית בסך 1,000 ₪ ( "אישור הפסדים" צורף לכתב התביעה) והוצאות משפט.
3.אליבא דגירסת הנתבע, כפי שנטענה בכתב ההגנה, הוא עמד עם רכבו כמטר אחד מאחורי רכב התובעת בצומת המרומזר עת התחלף מופע האורות לאור ירוק התדרד עם הקטנוע במהירות אפסית ופגע קלות בחלקו האחורי של רכב התובעת. לטענת הנתבע לא נגרם לרכב התובעת נזק. הנתבע תמך טענתו בצילום החלק האחורי של רכב התובעת מיד בסמוך לאחר קרות התאונה.
4.ביום 28.8.13 התקיים בפני דיון במעמד הצדדים בו נשמעו עדויותיהם של הנהגים באשר לנסיבות קרות התאונה. התובעת העידה בפני, כי בניגוד לנטען על ידי הנתבע היא הרגישה מכה חזקה מאחור. כמו כן, העידה בפני, כי ראתה שהפגוש האחורי נפל זאת הגם ולא ניתן היה לראות זאת חיצונית בשל הנזק הפנימי שנגרם לתופסנים של הפגוש. כמו כן, התובעת ציינה, כי מדובר ברכב חדש שזה עתה יצא מסוכנות הרכב.
הנתבע העיד בפני, כי אומנם פגע עם הקטנוע ברכב התובעת קלות ואולם לא נגרם נזק.
בדיון נוסף שהתקיים במעמד הצדדים ביום 18.11.13 העיד בפני השמאי בנימין תמר, השמאי העיד כי בדק את רכב התובעת ביום 4.10.12 כ- 23 ימים לאחר קרות התאונה. השמאי לא שלל אפשרות, כי הנזק יכול להיגרם מגורמים שונים ואולם, הפטיר, כי הנזק שנגרם לרכב התובעת אופייני לפגיעת אופנוע (פרו' בעמ' 5 שורה 22 וכן בעמ' 6 שורה 12). כמו כן, השמאי הסביר את שיעור הנזק הגבוה בכך שעסקינן ברכב חדש בו נהוג לאשר חלקים מקוריים בלבד להבדיל מחלקים חליפיים.
כמו כן, במהלך הדיון הסבירה התובעת את השיהוי בהעמדת הרכב לבדיקת שמאי רכב בכך שהתאונה אירעה ערב חגי תשרי וכן, בשל ההבנה הראשונית עם הנתבע, כי ככל שנגרם נזק הוא יפצה אותה על הנזק שנגרם ללא צורך בהמשך טיפול.
5.המחלוקת הנעוצה בין הצדדים בתיק זה נסובה, איפוא, סביב שאלת שיעור הנזקים.
6.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי עדויות הצדדים ושמאי הרכב מר בנימין תמר ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל. להלן נימוקיי.
ראשית, נתתי אמון בעדות התובעת אשר נתמכה במידה מסויימת בעדות הנתבע. הנתבע צילם את מוקד הנזק בחלקו האחורי ימני של רכב התובעת מיד בסמוך לאחר קרות התאונה. מכאן, ניתן להסיק, כי מיד בסמוך לאחר קרות התאונה נדברו הצדדים אודות נזק אפשרי במוקד זה. כמו כן, לא הייתה מחלוקת, כי התובעת ובעלה התקשרו מס' ימים לאחר מכן לנתבע זאת לאחר שהכניסו את הרכב לבדיקה במוסך בניסיון לסילוק העניין באופן זה. דא עקא, הואיל והנתבע סירב לפצותם נאלצו להפעיל את זכותם בהתאם לפוליסת ביטוח הרכב ולתקנו בדרך זו. הנתבע עצמו העיד כי כיום יומיים לאחר התאונה התקשר אליו בעלה של התובעת בדרישה לפיצוי ( פרוט' בעמ' 7 שורה 27). יתרה מזו, בשים לב לעובדה כי עסקינן ברכב פרטי ובשל תקופת החגים סבורני, כי אין בשיהוי בן 23 יום כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין קרות התאונה לנזקים שנאמדו על ידי שמאי הרכב. השמאי בנימין תמר העיד בפני על חוות דעתו. עדותו נמצאה מהימנה וקוהורנטית ולא נסתרה בראיות נגדיות כלשהן למעט עדותו של הנתבע שהינה עדות יחידה של בעל דין המעוניין בתוצאות ההליך, ואשר היא אינה עדות שבמומחיות. יצויין עוד, כי השמאי בנימין תמר הינו שמאי מטעם חברת הביטוח ומשכך, הינו עד בלתי תלוי במידה רבה.
7.נוכח האמור, סבורני, כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה והוכיחה גרסתה, לפיה, רכב הנתבע פגע ברכבה מאחור והסב לו נזקים כמפורט בחוות דעת השמאי שהוגשה מטעמה וכפועל יוצא מכך, גרמה לה להפסד בדמות נשיאה בעלות ההשתתפות העצמית בעת הפעלת פוליסת הביטוח.
8.סוף דבר- הנתבע ישלם לתובעת סך של 1,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 6.11.12 ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, הנתבע יישא בהוצאות משפט בסך 650 ₪. סכומים אלה ישולמו לתובעת בתוך 30 יום.
המזכירות תדאג לשלוח העתק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.
בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי בתוך 15 יום.
ניתן היום, כ"ב כסלו תשע"ד, 25 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.