בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל לעכב הליכי פינוי-נדחתה

א.        בקשה זו היא חוליה בפרשייה הנמשכת שנים רבות, ועניינה שאלת פינויים של המבקשים המנהלים מיני לונה-פארק, ממגרש בגוש 40053 (להלן: המגרש) בחוף הצפוני באילת. גלגולה הנוכחי של פרשייה זו, ראשיתו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (ע"א 1026/06) אשר סמך את ידיו על החלטת בית משפט השלום באילת (ת"א 1079/01) לפיו פסק דין שניתן מכבר, ביום 26.3.1990 (ת"א 200/89), ואשר הורה על פינוי המבקשים מהמגרש - עומד בעינו. בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע החליט ראש ההוצאה לפועל ביום 16.10.2007 על פינוי (תיק 01-06061-92-3). לדברי המבקשים, מועד הפינוי נקבע ליום 12.11.2007.

ב.        ביום 5.11.2007 הגישו המבקשים להוצאה לפועל בקשה בטענת "פרעתי", שמשמעותה האופרטיבית היא הקפאת הליך הפינוי. ביום 11.11.2007 החליט ראש ההוצאה לפועל לעכב את ההליכים בתיק עד למתן החלטה אחרת, כנגד הפקדת ערבות בסך 250,000 ש"ח. ראש ההוצאה לפועל הביא בחשבון דבר קיומם של שתי ערבויות קודמות בסך כולל של 50,000 ש"ח.

ג.        על החלטה זו ערערו המבקשים בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"א 3826/07); במסגרת ערעורם עתרו לעיכוב הליכי הפינוי עד להחלטה בערעורם על גובה הערובה (בש"א 22736/07). ביום 5.12.2007 החליט בית המשפט המחוזי (השופטת י' שטופמן) לדחות את הבקשה משלא מצא מקום להתערבות בהחלטת ראש ההוצאה לפועל, ועם זאת העניק ארכה נוספת של 14 יום לשם הפקדת הערבות.

ד.        כנגד החלטה זו הוגשה הבקשה הנוכחית. לטענת המבקשים בין השאר, החלטת בית המשפט המחוזי בדבר עיכוב הביצוע מייתרת את הדיון בערעורם, בו טוענים הם כי סכום הערובה אשר נקבע על ידי ההוצאה לפועל הוא מופרז. לשיטתם שגה בית המשפט המחוזי משלא ערך את האיזון הראוי בין היעדר נזק למשיבה אל מול הנזק הבלתי הפיך, הכולל אף סכנת חיים בשל רגישות המתקנים, אשר עלול להיגרם עקב הפינוי המיידי.

ה.        לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. בידוע, כי רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת במקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת ממחלוקת הצדדים. אמת מידה זו אינה מתקיימת במקרה דנא, ואין בו כדי להצדיק דיון בגלגול שלישי, בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982) (מ"מ הנשיא - כתוארו אז - שמגר). ואף עוד זאת, לא בנקל תתערב ערכאה שנייה, קל וחומר ערכאה שלישית, בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה בצעד ביניים (רע"א 3954/98 קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ (לא פורסם) (1998) (הנשיא ברק)). המבקשים בטענותיהם אינם מצביעים על נסיבות חריגות אשר יצדיקו התערבות ערעורית נוספת בהחלטת הביניים.

ו.        אציין בנוסף, כי ענייננו בהליכים הנמשכים זה זמן רב, שבמסגרתם ניתנו למבקשים מספר ארכות אשר דחו את ביצוע הפינוי שנקבע בפסק דין מיום 26.3.1990. עיינתי בטענותיהם באשר למו"מ שנתקיים עמם לשטח חלופי, וגם בהחלטת עיריית אילת מיום 9.7.2007 (בניגוד לעצת יועציה המשפטיים) לעיכוב, ומנגד בהליך הפלילי בו הורשעו המבקשים וניתן צו סגירה. מכל מקום, איני סבור כי יש מקום להתערבות בהחלטת ראש ההוצאה לפועל לעכב את הליכי הפינוי לצורך בירור טענת "פרעתי" בכפוף להפקדת ערבויות בגובה 250,000 ש"ח.

ז.        אין בידי איפוא להיעתר לבקשה, ועימה גם לבקשה לעיכוב ביצוע. בבקשה לעיכוב הביצוע נטען גם באשר לצרכי הפינוי. מעיון בחומר למדתי כי היתה מחלוקת באשר לזמן הנדרש לפינוי. כך או אחרת, המבקשים ידעו, למצער מאז החלטת בית המשפט המחוזי ב-5.12.2007 ובפועל עוד מאז החלטת ראש ההוצאה לפועל ב-11.11.2007 כי השעון מתקתק, והיה עליהם להיערך. עם זאת, הגם שלא נתבקשה תשובה, אני מניח כי גם למשיבה אין ענין כי ייגרמו נזקים למבקשים או לכל אדם, והפינוי ייעשה - ככל שלא יופקדו הערבויות - באורח מסודר והוגן.

           ניתנה היום, י' בטבת התשס"ח (19.12.2007).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il