בקשת מתן הוראות של מנהל עזבון והדין החל

ההליך

1.                  בפני בקשתו של מנהל עזבון שהגיש בקשה דחופה למתן הוראות. במסגרת הבקשה התבקשתי להורות על פינוי המשיבים 1 ו- 2 מדירה השייכת לעזבון, לחייב המשיבים בתשלום דמי שכירות להצהיר כי העזבון אינו חייב כל מאום למשיבה 1, ולהורות ללשכת ההוצל"פ בנתניה למחוק עיקול הרשום על הדירה. כן התבקשו הוראות להזמין הערכת שמאי עבור הדירה, ולהורות למנהל העזבון להעמיד הדירה למכירה - אלה ההוראות.

2.                  הבקשה הוגשה ב- 17.7.08. הוריתי על קיום הדיון בבקשה לפני ביום 2.9.08, ובאותו יום הוגשה תגובת המשיבים.

3.                  מכל מקום, במסגרת הדיון שהתקיים בפני ביום 2.9.08 ביקשתי מב"כ הצדדים כי יצטמצמו לטיעונים רק בשאלה האם על ביהמ"ש להיכנס לעובי הקורה בכל שאלה ומחלוקת עובדתית שעלתה מתוך הבקשה והתגובה לה, או שמא ביהמ"ש יכול רק להידרש ל"מסגרת" הפעולות של מנהל העזבון, ולקבוע האם לאשר לו הגשת תביעת פינוי, תביעה לשכר ראוי כנגד המשיבה וכיו"ב.

4.                  בגדר המחלוקת אותה תיארתי לעיל, איפשרתי לכל אחד מן הצדדים להגיש נייר עמדה ובו טיעון משפטי ולאחר שניירות העמדה הנ"ל הוגשו כאמור ניתנת, איפוא, החלטתי.

תמצית טענות הצדדים

5.                  מנהל העזבון טען כי שיקולי יעילות מחייבים שאדרש לכל הסוגיות אותן תארתי, במסגרת הבקשה למתן הוראות. מנהל העזבון מייצג נושה של המנוח, והוא התמנה לתפקידו כמנהל עזבון על פי בקשת הנושה.

לטענתו של מנהל העזבון, יש לו חובה לכנס את נכסי העזבון. הוא הוסיף כי "מנהל עזבון כמו כונסים אם הם צריכים לבקש סעד נגד צד שלישי, הם פונים בבקשה למתו הוראות. זאת דרך המלך ויש פסיקה בעליון שקבע כי דרך המלך היא הכרעה על דרך של בקשה למתן הוראות על מנת שבעלי תפקידים לא ימצאו עצמם נגררים אחרי תביעות אזרחיות והליכים ממושכים, אלא זקוקים לטיפול מהיר והולם בביהמ"ש...".

6.                  בנייר העמדה המשלים שהגיש ביום 7.9.08, הוא ציטט מספרו של כבוד השופט שוחט "דיני ירושה ועזבון", כי על מנהל העזבון לפעול לכינוס "בין על ידי פניה אל ביהמ"ש על דרך של בקשה למתן הוראות ובין על דרך של הגשת תביעה".

עוד ציטט מנהל העזבון (שחתם משום מה על בקשתו בתור "ב"כ המבקש") 3 אסמכתאות העוסקות בכינוסים ולא בניהול עזבונות וטען כי "הפרקטיקה המשפטית תומכת בכותרת ניהול ההליכים של בעל התפקיד ככל הניתן בתחומי התיק בו מונה...".

7.                  מנגד, התנגדו המשיבים לבקשה והעלו טענות עובדתיות הנוגעות למעמדם הלגיטימי, לטענתם, בדירה.

ב"כ המשיבים לא הגיש נייר עמדה, בניגוד להחלטתי, אך בטיעונו בעל פה בדיון בפני טען, בין היתר, כי מרשיו יכולים להחשב "דיירים מוגנים" או לכל הפחות בעלי רשיון בלתי הדיר בדירת המנוח.

8.                  המשיבים טענו כי יש לדחות את בקשת מנהל העזבון. פורט בתגובה כי המשיבה הינה גיסתו של המנוח, אשר סעדה אותו על ערש דווי, תוך קיום מערכת כספית מאוד מורכבת שהתנהלה בין המשיבה ובעלה לבין המנוח, אשר על מנת לקצר את היריעה לא ארחיב בעובדות אלה.

דיון

כללו של דין

9.                  אקדים ואומר כי הכלל המשפט ברור ונהיר זה מכבר, אך מצאתי לנכון לחזור ולהזכירו עקב הטענות בבקשה שלפני.

10.             המסגרת המשפטית לסוגיה שבמחלוקת נמצאת בהוראות סעיף 83 לחוק הירושה תשכ"ח-1965 הקובעות:

"בית המשפט רשאי, בכל עת, לפי בקשת מעוניין בדבר, או מיוזמת עצמו, לתת למנהל עזבון הוראות בכל דבר הנוגע למילוי תפקידיו".

כבר מכאן ניתן לשמוע כי ביהמ"ש יכול לתת הוראות למנהל העזבון, אך יש ספק אם יכול הוא במסגרת הדיון בבקשה לחרוץ זכויות של צדדים שלישיים, שכן ההוראות ניתנות למנהל העזבון ולא לצדדים השלישיים - כך לשון הסעיף.

11.             הוראות סעיף 82 לחוק הירושה תשכ"ח-1965 קבעו את תפקידיו של מנהל עזבון:

"מנהל עזבון חייב בכפוף להוראות בית המשפט לכנס את נכסי העזבון, לסלק את חובות העזבון, לחלק את יתרת העזבון בין היורשים, לפי צו ירושה או צוואה מקויימת, ולעשות כל דבר אחר הדרוש לביצועם של צו ירושה או של צוואה מקויימת".

12.             הפסיקה פירשה את הסיפא של סעיף 82 לחוק הירושה כמכוון לתפקידים וסמכויות מעבר לאלה המפורטים בהוראות חוק הירושה, ובין היתר נקבע כי חובתו של מנהל העזבון לייצג את העזבון בתובענות שהוגשו נגד העזבון, או שיש צורך לתבוע בשם העזבון, ונקבע עוד כי מחובתו להגיש תובענות נגד צדדים שלישיים מקום שיש לעשות כן, משום האינטרס של העזבון, גם אפילו אם הזוכים או היורשים מתנגדים לכך.