1. המערער יליד 1984, ובהיותו תינוק עלה לישראל. לחובתו רישומים פליליים רבים בגין אירועים פליליים בהם היה מעורב, לאורך תקופה ממושכת משנת 1997 ואילך: שבל"ר, הצתת רכב וחבלה בו, גניבה וגניבת רכב, קשירת קשר, היעדרות משירות, ועוד.
2. ביום 27.10.11 הוגש לבית המשפט המחוזי מרכז כתב אישום כנגד המערער בו יוחסה לו עבירת רצח, לפי סעיף 300(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, לאחר שביום 24.9.11 דקר את אביו באמצעות סכין שאורך להבה 50 ס"מ ורוחבו כ- 6 ס"מ, 28 דקירות, הכל כמפורט בכתב האישום בת"פ 39880-10-11 של בית המשפט הנ"ל.
3. לאחר שהוברר כי המערער חולה, הופסק ההליך הפלילי נגדו, וביום 20.11.11 ציווה בית המשפט לאשפזו בכפיה, על פי הוראת סעיף 15(א) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן - החוק).
4. הוועדה הפסיכיאטרית מקיימת דיונים תקופתיים לפחות אחת לחצי שנה לגבי מצבו של חולה המאושפז בצו, כמצוות סעיף 28(א) של החוק, והיא מוסמכת ככתוב בסעיף 28(ב) של החוק "לאשר לחולה חופשות, בתוך תקופת הצו, בתנאים שתקבע או לשחררו (מן האשפוז) ללא תנאי".
דיון תקופתי קודם לגבי המערער נערך ביום 16.5.12, כחצי שנה לאחר שניתן צו האשפוז. באותו דיון לא ביקש בא כוח המערער כי תינתן למערער חופשה, אך ציין כי "בזמן האחרון מצבו השתפר, (ו)אולי לעתיד זה יעזור לו להתקדם (כך שהוועדה תוכל לתת לו בעתיד חופשה - ש.ב.)". בבדיקת הוועדה היה שיתוף הפעולה מצד המערער פורמאלי ונרשם כי הוא "לסירוגין שומר על קשר עין בזמן בדיקתו. חשיבתו לא מאורגנת. בתוכן מחשבות שווא של יחס השפעה (ו)רדיפה. הזייתי. טוען ששומע קולות מפעם לפעם ומקבל בהם פקודות איך להתנהג. מביע פחדים וחרטות. האפקט מצומצם ... התנהגות אומנם שקטה ורגועה אך בלתי צפויה עקב מצב פסיכוטי קיים. חוסר תובנה למצבו ולמחלתו." הוועדה העריכה באותו דיון כי המסוכנות שבמערער היא ברמה בינונית צמו, ולאחרים ברמה גבוהה; לא אישרה חופשות כלל, ונימקה כי המערער "עדיין שרוי במצב פסיכוטי חריף עם הזיות שמיעה אשר פוקדים עליו איך להתנהג. מביע פחדים וחרטות מהסביבה. שיפוטו ובוחן המציאות לקויים. התנהגות(ו) אומנם רגועה ושקטה אך עלול להיות מסוכן במיוחד לסובבים."
מכוח הוראת סעיף 28(א) של החוק קיימה הוועדה, כך יש להניח, דיון תקופתי נוסף בעניינו של המערער במהלך חודש נובמבר 2012. דו"ח הוועדה על דיון זה ותוצאותיו לא הונח בפני. אפשר שבמהלך התקופה הביא הטיפול לשיפור במצבו של המערער. יחד עם זה ברור כי גם אז מצאה הוועדה שלא ניתן לאפשר לו לצאת לחופשה, שכן אנו מדברים הפעם ביציאה לחופשה ראשונה.
5. בדיון הנוכחי מיום 6.5.13 החליטה הוועדה לא לאפשר למערער לצאת לחופשות, כלל.
בפני הוועדה עמדה הערכת הרופאים מן המחלקה בה מאושפז המערער. הם מפרטים את עברו ורקעו. הוא מוכר למערכת הפסיכיאטרית עוד משנת 2007. לאחר קשיים בטיפול בשלב הראשון של האשפוז הנוכחי, מצבו של המערער השתפר, ונרשם: "(יש) שיפור קליני ניכר, שיפור בהתנהגות. שיפור בקשרים, שיפור בתפקוד, התייצבות בכל הרבדים. ... לאחרונה מצבו טוב, התנהגותו במחלקה ללא חריגות, ביום 12/12/12 נמצא בארונו מצת, פרט לזה היה טוב. הרגליו תקינים, לא מתנגד לטיפול, יוצר קשרים, לא נצפה חריג הזייתי. "
כיום, כותבים הרופאים, אין הפרעות התנהגות במערער והוא "מתחרט על מעשיו, מביע צער ויגון, יש יוזמה, מגלה נכונות ולא מתנגד לכל החלטה שתתקבל." לגבי המעשה עצמו, מוסבר כי "בעיצומו של הגל הפסיכוטי (בו היה המערער שרוי בעת מעשה הרצח הוא) רצח את אביו בהשפעת הזיות במטרה שיוכתר כ'מלך העולם'". אולם, "לימים מצבו התייצב מבחינה קלינית והתנהגותית אך בגלל המהלך המתואר ובגלל חומרת המעשה הננו ממליצים להשאירו באותו סטטוס."
ממצאי בדיקתו של המערער על ידי הוועדה נרשמו בדו"ח: "הופעה מסודרת, מודע צלול, מתמצא בזמן ובמקום, אפקט שטוח, בתוכן, מתאר בריאות טובה, מדווח על התנהגות למופת במחלקה. בעקיפין, מתייחס למקרה נשוא אשפוזו בצו, חסר כל תובנה למעשה, מביע צער פורמאלי, חסר כל הבעה, כמו מדקלם טקסט שהוכתב לו. בוחן המציאות ושיפוטה שמורים חלקית (משמע מודע למותר ואסור, מודע למצופה ממנו במחלקה, אך חסר כל תובנה למחלה)."
הוועדה העריכה כי המסוכנות שבמערער, לעצמו ולאחרים, היא ברמה נמוכה; החליטה לא לאפשר חופשות כלל, ונימקה: "מדובר בעבירה חמורה שאירעה אך בשנת 2011, אין סימנים לפעילות חריפה כרגע, בולטים סימני ליקוי. לא ניתן לומר כי עבר די זמן המצביע על יציבות".
6. על כך מלין המערער. הוא מבקש כי אתערב בהחלטת הוועדה ואתיר לו לצאת לחופשה. הוא כתב: "אני כבוד השופט מבקש חופשות של 3 שעות עם מלווה שבשכר נא לטפל בעניין זה ותודה רבה". בא כוח המערער הסביר כי אומנם מדובר בעבירה חמורה ביותר, וחלפה מאז מעשה הרצח תקופה קצרה יחסית, אך החשוב הוא כי במהלך האשפוז לא נרשם לחובתו של המערער אפילו אירוע חריג אחד, מצבו התייצב, הוא מתפקד כראוי, מקבל את הטיפול התרופתי, מתחרט על מעשיו ורופאיו אף העריכו כי אין בו מסוכנות לאחרים. בכך, טוען בא כוח המערער, יש להראות שחל במערער שינוי יסודי המאפשר מתן חופשה. מסביר בא כוח המערער כי מדובר בבקשה "צנועה, חופשות של מספר שעות בסביבות בית החולים בחדרה", דבר שיאפשר על פי נהלי בית החולים את העברת המערער למחלקה שיקומית.
7. לטענת בא כוח המערער, המסוכנות הנמוכה והממצאים החיוביים שבבדיקה (בריאות, התנהגות נאותה, הבעת צער) מלמדים כי המערער אינו מסוכן עד כי יש לשלול את חופשותיו. כל שביקש המערער מן הוועדה הוא לאשר יציאה לחופשה של מספר שעות בשטח בית החולים, אך מדובר בטעות והכוונה היא ליציאה אל מחוץ לשטח בית החולים. מנגד טוענת באת כוח המשיבים כי אין להתערב בהחלטתה הסבירה של הוועדה שכן לאור העבירה, טיבה, והתקופה הקצרה יחסית שחלפה מאז הוצא הצו, אין להוציא את המערער לחופשות.
8. נחזור בתמצית על הכללים באשר ליציאת חולה המאושפז בכפיה לחופשות:
[א] אין לחולה הנפש המאושפז בכפיה זכות קנויה לצאת לחופשה.
[ב] היציאה לחופשה היא תמיד פרי של שיקול דעת ואיזון בין הרצון שלא לפגוע בחירותו של החולה מעבר למידה הנדרשת, אל מול המסוכנות הטמונה בו בגלל מחלתו, לעצמו או לאחרים. תמיד קיים סיכון במתן חופשה, שעה שהחולה המאושפז בכפיה נמצא מחוץ למסגרת מטפלת, מפקחת ומגבילה ואין לאפשר את החופשה אלא על פי סיכון מחושב היטב ובזהירות. אין ליטול סיכון מעבר למידה מינימלית הכרחית, שעה שהחשש לאירוע חריג הוא ממשי.
[ג] הפגיעה בחירותו של החולה אינה צריכה לעלות על הנדרש וההכרחי, לפיכך, ככל הניתן, על פי שיקול דעת קפדני וזהיר מצד הוועדה, בכפוף ועל פי נוהלי בית החולים, במגבלות ובסדרים שנקבעו, ראוי לאפשר יציאה לחופשה. כך גם משום ההנחה כי היציאה לחופשה תתרום להחלמתו של החולה ולשיקומו.
[ד] יש לנקוט בצעדים מדודים בכל הקשור ליציאה לחופשות, כך במיוחד כאשר מדובר בהחלטה שעניינה בקשת החולה לצאת פעם ראשונה לחופשה, דבר המבשר, במקרה המתאים, המשך המהלך ואף הרחבתו בעתיד.
9. כאשר האשפוז הכפוי הוא אזרחי, די בחשש ממשי לסיכון פיזי מצד החולה כדי לאפשר את האשפוז. כאשר מדובר באשפוז כפוי פלילי, החולה כבר הוכיח שהוא מסוכן, שכן הוא כבר עשה את מעשה העבירה כמפורט בכתב האישום שהוגש נגדו. הוברר על פי חוות דעת פסיכיאטרית עליה סמך בית המשפט את ידו, כי הוא זקוק לאשפוז, ונמצא כי לא היה מקום להסתפק בצו לטיפול מרפאתי כפוי, אותו ניתן להוציא רק אם "סבר [בית המשפט] שאין בכך כדי לסכן את שלום הציבור או את שלום הנאשם [החולה]". (ס' 15(ה) של החוק). נדרש על כן, משנה זהירות במתן חופשה לחולה המאושפז עקב מעשה עבירה, כך במיוחד לגבי מי שביצע מעשה רצח, לא כל שכן, מעשה רצח אכזרי, מזעזע וברוטאלי, כבמקרהו של המערער. הוא הדין בחולה לו יוחסה עבירה של ניסיון לרצח, כאשר נגרמה פגיעה של ממש בקורבן העבירה, שרק בנס או במזל, ניצלו חייו.