זוהי בקשה להארכה שנייה של מעצר המשיב בתשעים ימים על-פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996.
1. בחודש ספטמבר 2012 הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות הריגה, הפקרה אחרי פגיעה, נהיגה בשכרות, שיבוש מהלכי משפט, הדחה בחקירה וכן החזקה ושימוש בסם מסוכן לצריכה עצמית. על-פי המתואר בכתב האישום המתוקן שהוגש לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בערב יום 17.8.2012 נהג המשיב ברכבו במהירות מופרזת, תחת השפעת משקאות משכרים, בעוד הוא והנאשם הנוסף שישב לצידו ברכב מאזינים למוסיקה בעוצמה רבה ואינם חגורים בחגורת בטיחות. באותה עת חצו שלוש נשים את הכביש במעבר חצייה, אך הנאשם המשיך בנסיעה ופגע בהן עם חזית רכבו באופן שהביא למותן המיידי. המשיב והנאשם הנוסף לא עצרו במקום התאונה ולא הזעיקו עזרה. תחת זאת המשיכו בנסיעה כמאה וחמישים מטרים נוספים עד אשר נעצר הרכב בשל הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה. בשלב זה נטשו השניים את הרכב ונמלטו מן המקום ברגל. במהלך מנוסתו התקשר המשיב לרעייתו וביקש ממנה לאספו ממקום הימצאו, ובהמשך נסע לביתו של יוחאי גליקסמן (להלן: גליקסמן) - אחד העובדים בדוכן הפירות והירקות שבבעלותו - סיפר לו על התאונה, וביקש ממנו שייגש לתחנת המשטרה וייטול על עצמו אחריות כמי שנהג ברכב בעת התאונה. עוד ביקש המשיב מגליקסמן כי על מנת לשוות נופך אמין לדברים שימסור במשטרה על אודות מעורבותו לכאורה בתאונה, עליו להעמיד פני מתעלף ולהסתיר את הטלפון הנייד שלו. גליקסמן נעתר לבקשת המשיב ומסר גרסה כוזבת בפני השוטרים לפיה הוא הנהג המעורב בתאונה אך משהתברר כי גרסתו שקרית חזר בו מן הדברים שמסר ובינתיים נמלט המשיב והסתתר באזור התעשייה בנתניה, ביודעו כי המשטרה מחפשת אחריו. בעת שהותו שם ועד למעצרו ביום 20.8.2013, החזיק המשיב והשתמש בסמים מסוכנים מסוג קוקאין וחשיש.
2. בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המבקשת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים. בהחלטתו מיום 14.3.2013 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה, בהסכמת המשיב. זאת לאחר שהתקיימו דיונים במעמד הצדדים ולאחר קבלת תסקיר של שירות המבחן, אשר נמנע מהמלצה לשחררו לחלופת מעצר נוכח המסוכנות הנשקפת ממנו. ביום 12.6.2013, בחלוף תשעה חודשים מיום מעצרו של המשיב, הורה בית משפט זה לבקשת המדינה על הארכת המעצר בתשעים ימים נוספים, בהדגישו את רמת המסוכנות הגבוהה הנשקפת מן המשיב, את עברו הפלילי והתעבורתי המכביד, את הימנעותו של שירות המבחן מלהמליץ על שחרורו לחלופת מעצר ואת החשש שיימלט מאימת הדין ויפעל להשפיע על מהלך המשפט. בפרט ציין בית המשפט כי קיים חשש מפני שיבוש עדותו של גליקסמן, אשר טרם נשמעה נכון לאותה העת. בכל הנוגע לקצב שמיעת המשפט ציין בית המשפט כי בשים לב למספר העדים הרב שצפויים להעיד ולמועדי הדיון שאותם קבע בית המשפט המחוזי, נראה כי ההליך צפוי להימשך זמן בלתי מבוטל, ואולם אף ששיקול זה תומך בדחיית בקשת המדינה נקבע כי אין בו די נוכח מסוכנותו הרבה של המשיב (בש"פ 3927/13).
3. הבקשה שבפניי היא, כאמור, בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. מן הבקשה עולה כי כתב האישום נגד המשיב הוגש בחודש ספטמבר 2012 ושמיעת הראיות החלה בחודש אפריל 2013. מאז התקיימו שש ישיבות, ארבע מהן בחודשים אפריל ומאי 2013, במהלכן נשמעו שמונה עדי תביעה ושתי ישיבות נוספות ב-1.9.2013 וב-3.9.2013 במהלכן נשמעו ארבעה עדי תביעה נוספים ובהם גליקסמן. במהלך החודשים יוני, יולי ואוגוסט לא התקיימו ישיבות ובסך הכול נשמעו עד כה שנים עשר עדים מתוך שמונים ותשעה עדי תביעה האמורים להעיד במשפט ולדברי הסנגורים צפויים להעיד מטעם ההגנה עשרות עדים נוספים. למרות השורה הארוכה של העדים שעדותם אמורה להישמע, קבע בית המשפט המחוזי שלושה מועדי דיון נוספים בלבד במהלך חודש אוקטובר (1.10.2013, 10.10.2013 ו-14.10.2013) ושניים מהם נקבעו החל מן השעה 12:00 ואילך. בטיעוניה ציינה המבקשת כי קצב התנהלות המשפט אכן אינו משביע רצון וכי בדעת התביעה לעתור לקביעת מועדי דיון נוספים בהתאם ליומנו של בית המשפט המחוזי. יחד עם זאת הדגישה המבקשת כי אין מקום להורות על שחרורו של המשיב לחלופה נוכח מסוכנתו הגבוהה הנלמדת מן המעשים החמורים המיוחסים לו, מתסקיר שירות המבחן ומעברו הפלילי והתעבורתי העשיר. עוד מציינת המבקשת כי המשיב ניסה להימלט מאימת הדין ולשבש את מהלך החקירה המשטרתית והתנהגותו זו מקימה חשש ממשי כי הוא עלול לפעול לשיבוש מהלכי המשפט אם ישוחרר וכי אין ליתן בו אמון. על כן עותרת המבקשת, כאמור, להורות על הארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים.
4. המשיב, מצידו, סבור כי אין מקום להארכה נוספת של המעצר והוא מדגיש בטיעוניו את פרק הזמן הארוך בו הוא שוהה במעצר ואת העובדה שמשפטו מתנהל בעצלתיים. לדבריו צפוי ההליך להימשך עוד זמן רב והוא טוען כי נוכח העובדה שעדותו של גליקסמן כבר נשמעה הוסר החשש מפני שיבושה, חשש שעליו התבססה לגישתו ההחלטה הקודמת בדבר הארכת מעצרו. המשיב טוען עוד כי מסוכנותו הנטענת הולכת ופוחתת עם חלוף הזמן וכי נוכח התמשכות ההליכים יש להסתפק בחלופת המעצר שהציע, תחת פיקוחם של ערבים שכבר נבחנו על-ידי שירות המבחן ובצירוף איזוק אלקטרוני והפקדת ערבויות בסכומים גבוהים. המשיב מוסיף וטוען כי עברו הפלילי והתעבורתי אינו מצביע על מסוכנות הנשקפת ממנו כיום ולדבריו הוא מעולם לא הפר את התנאים שבהם שוחרר למעצר בית בעבר.
5. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה בלבד.
המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום אכן מלמדים על המסוכנות הנשקפת ממנו כמי שלכאורה נהג בשכרות ובמהירות וגרם למותן של שלוש נשים. עברו התעברותי והפלילי של המשיב אף הוא מכביד וכולל הרשעה בעבירות של נהיגה פוחזת, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בקלות ראש וכן הרשעות בעבירות אלימות, סחיטה וסמים. לאלה יש לצרף גם - ואולי בעיקר - את ההתנהלות המיוחסת למשיב בכתב האישום לאחר קרות התאונה, דהיינו את ההימלטות מזירת האירוע ברכב וברגל, את הפקרת קורבנות התאונה, את ההימלטות וההסתתרות מפני המשטרה ואת הדחתו של אדם אחר ליטול על עצמו אחריות בגין התאונה ולמסור גרסה שקרית לחוקרי המשטרה. נתונים אלה כולם תומכים במסקנה כי מן הראוי להורות על הארכת המעצר המבוקשת, בשל הקושי ליתן אמון במשיב, בשל רמת המסוכנות הנשקפת ממנו ובשל כך שאין לו מורא מפני החוק.
ואולם, בהינתן הקצב שבו מתנהל משפטו של המשיב עד כה, ומאחר שבחלוף כשנה מאז הוגש כתב האישום שמיעת ההוכחות מצויה עדיין בתחילתה לאחר שנשמעו עדים ספורים בלבד מתוך כמאה ועשרים עדי תביעה וההגנה הצפויים להיקרא למתן עדות (לעניין קצב התנהלות המשפט כשיקול רלוונטי בהחלטה בדבר הארכת המעצר, ראו: בש"פ 7146/09 מדינת ישראל נ' ווסה, פסקה 7 (16.9.2009); בש"פ 2739/10 מדינת ישראל נ' אבו רקייק, פסקאות 21-20 (18.4.2010)), אני סבורה כי קיים צורך דחוף לעבות באופן משמעותי את לוח הדיונים בתיק זה, שאם לא כן יהא בכך כדי להוות שיקול כבד-משקל המטה את הכף אל עבר בחינתה של חלופת מעצר. הצדדים חלוקים ביניהם ביחס לאחריותה של ההגנה לעיכוב שחל בשמיעת המשפט מאז הגשת כתב האישום בחודש ספטמבר 2012 ועד לפתיחת שלב ההוכחות בחודש אפריל 2013. אך גם ממועד זה ואילך קשה לומר שהמשפט מתנהל בקצב הנדרש ובייחוד מתעורר קושי נוכח העובדה שלא נקבעה סדרת מועדים רצופה לחודשים הקרובים. על-פי לוח הזמנים הצפוי לדברי המבקשת עצמה ובשים לב למיעוט המועדים הקבועים לחודש אוקטובר לעומת ריבוי העדים שעוד צפויים להישמע, ברור כבר עתה כי משפטו של המשיב עלול להימשך זמן רב מדי ולכך יש ליתן את הדעת.
בנסיבות אלה, אני מורה בשלב זה על הארכת מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה ימים בלבד, על מנת שהמבקשת תפנה (וראוי כי תעשה כן ללא דיחוי) אל בית המשפט המחוזי, בבקשה לעבות באופן משמעותי את לוח הדיונים ולהאיץ בכך את קצב שמיעת המשפט כדי שיגיע לשלב ההכרעה בעתיד הנראה לעין. למותר לציין כי חזקה על המשיב שישתף פעולה ככל הנדרש לצורך קביעת מועדים נוספים כאמור.
6. מן הטעמים שפורטו, הבקשה מתקבלת באופן חלקי במובן זה שמעצרו של המשיב יוארך בארבעים וחמישה ימים החל מיום 12.9.2013 או עד למתן פסק דין בת"פ 36216-09-12 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם.
ניתנה היום, ז' בתשרי התשע"ד (11.9.2013).
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. אנ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il