מונחת בפניי בקשה שישית להאריך את מעצרם של המשיבים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן: החוק). כן מונח בפניי עררו של המשיב 2 על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' עמית) שהורה על המשך מעצרו של המשיב 2 עד תום ההליכים נגדו.
1. המשיבים ואדם נוסף, יאיר בטבבו (להלן: בטבבו) הועמדו לדין בכתב אישום המייחס להם עבירות של רצח, ניסיון לרצח, עבירות בנשק ועבירה של קשירת קשר לביצוע פשע. על-פי הנטען בכתב האישום, מאבטחים במועדון לילה בחיפה לא אפשרו למשיבים לחזור למועדון לאחר שבילו בו מוקדם יותר באותו ערב, לאחר שהסבירו להם כי מי שיוצא בשעה זו מהמועדון לא מורשה להיכנס אליו בחזרה. כתוצאה מכך התפתח עימות בין המשיבים לבין המאבטחים, ובשלב מסוים הצטרף גם בטבבו לעימות, שבסיומו נמלטו המשיבים מן המקום. לאחר האירוע האמור, קשרו המשיבים ובטבבו קשר להצטייד בכלי נשק, לחזור למועדון ולירות במאבטחים על מנת לגרום למותם. בין היתר סוכם ביניהם כי מבצע הירי יהיה בטבבו וכי המשיבים ימתינו לו במרחק מה מן המקום במכונית, אשר לא תהא גלויה לעיני מאבטחי המועדון. השלושה הצטיידו בנשק וחזרו למועדון. בטבבו ירה מספר יריות לעבר המאבטחים שהיו במקום, כפי שסוכם, ולאחר מכן חזר למכונית, בה המתינו לו המשיבים. השלושה נמלטו מן המקום בנהיגה מהירה. כתוצאה מן היריות נפטר המאבטח ארקדי בלובשטיין ז"ל.
2. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא) הורה, בהסכמתם של המשיבים, על מעצרם עד תום ההליכים, תוך שמירה על זכותם להגיש בקשה לעין חוזר. מאז הוארך מעצרם של המשיבים מעבר לתקופת המעצר הסטטוטורית חמש פעמים. יצוין כי הבקשה האחרונה להאריך את מעצרם - הבקשה להארכת מעצר חמישית - התקבלה באופן חלקי (כב' השופט א' רובינשטיין), במובן זה שהמעצר הוארך ב- 45 ימים בלבד ונקבע כי לבית המשפט המחוזי יוגש תסקיר שירות המבחן בעניינו של המשיב 2 בלבד, שכן עברו הפלילי קל יותר מעברו של המשיב 1, והוא יקבל החלטה בעניינו. התסקיר לא הוגש בשל עיצומי שירות המבחן וחרף בקשה שהוגשה לוועדת החריגים של שירות המבחן, ועל כן הורה בית משפט זה לבית המשפט המחוזי לדון בעניין ללא תסקיר. בית המשפט המחוזי קבע כי לצורך קבלת החלטה בעניינו של המשיב 2 נכון יהא שיונח בפניו תסקיר והמליץ לוועדת החריגים של שירות המבחן לשקול הנושא מחדש לאחר שבקשה קודמת אליה נדחתה.
משהוגש התסקיר דן בית המשפט בשאלת המעצר לגופה. נקבע כי משהורשע בטבבו התכרסמה במידת מה חזקת החפות של המשיב 2. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי מדובר בנאשם מתוחכם, כעולה מהתנהלותו מול המשטרה, המבססת חשש לשיבוש הליכי משפט. בית המשפט ציין כי הרשעתו של בטבבו והעונש הכבד שהוטל עליו מחזקים את החשש להימלטות מן הדין. בית המשפט ציין כי אמנם בתסקיר שירות המבחן לא נשללה האפשרות של שחרור לחלופת מעצר, אך ציין כי בבחנו את התמונה הכוללת הכף נוטה לעבר מסוכנות ושיבוש הליכים. בית המשפט הוסיף כי ההליכים עומדים בפני סיום, ונמנע מליתן משקל להתארכותם מאחר שבהחלטות קודמות נקבע כי להגנה יש תרומה של ממש להתמשכותם. לפיכך הורה על המשך מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.
עוד יצוין כי במהלך תקופת המשפט נדחו שתי בקשות שהגישו המשיבים לעיון חוזר במעצרם.
ביני לביני הודה בטבבו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בעבירות של הריגה, חבלה בכוונה מחמירה, עבירות בנשק וקשירת קשר לביצוע פשע והוטלו עליו 18 שנות מאסר בפועל.
3. המדינה מציינת בבקשתה כי עד כה התקיימו בתיק 24 ישיבות הוכחות ונשמעו כ- 30 עדי תביעה. בשלב הנוכחי הסתיימה פרשת התביעה והחלה להישמע פרשת ההגנה. לעת עתה קבועים 10 מועדי הוכחות נוספים לחודשים ספטמבר - אוקטובר 2007. בית המשפט הציע שני תאריכים נוספים, אך באת כוח המשיב 1 סירבה להם. כן פורטו דחיות מועדים שונות בתיק, לבקשת ההגנה.
המדינה מבהירה כי מדובר במשפט מורכב שהעדים בו רבים ושמיעתו מתקדמת לדידה בקצב סביר. להערכתה, שמיעת ההוכחות תסתיים בתוך תקופת הארכת המעצר המבוקשת וכדי לייעל ההליכים בכוונתה לסכם טיעוניה בעל-פה. באת כוח המדינה טוענת כי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט בטרם המשיב 2 מסר עדותו וכן חשש להתחמקות מהדין, הנלמד מכך שהמשיב 1 "ירד למחתרת" לאחר שבטבבו והמשיב 2 נעצרו, אך לבסוף הסגיר עצמו באמצעות באת כוחו, מכך שהוא עמד לעזוב את הארץ באמצעות דרכון מזויף, ומכך שהמשיב 2 התוודה בפני מדובב שתיאם גרסאות עם המשיב 1. היא מציינת כי למשיבים עבר פלילי, הגם שעברו של המשיב 2 אינו מכביד, וסבורה כי מסוכנותם הרבה של המשיבים והחשש מפני הימלטותם לא קהו ומחייבים את המשך מעצרם.
4. באת כוחו של המשיב 1 מדגישה כי הטענה לפיה ההליכים עומדים על סף סיום נשמעה מפי המדינה גם בהארכות המעצר הקודמות ולדעתה גם עתה לא יסתיים ההליך בתוך תקופת המעצר המבוקשת, שכן פרשת ההגנה של המשיב 1 טרם הסתיימה ובכוונתה לזמן עדים נוספים, לרבות מדובב שביקש להעיד לדבריה מטעם ההגנה. לאחר מכן יידרש זמן נוסף לצורך ניהול פרשת ההגנה של המשיב 2, לצורך הסיכומים וכתיבת הכרעת הדין. כל אלה יצריכו הארכות מעצר נוספות. היא קובלת על כך שעד כה התנהלו במשפט "חצאי ישיבות הוכחות" ומוסיפה כי לא התנהלות ההגנה הביאה להתמשכות ההליכים. לדבריה, החשש לשיבוש הליכי משפט אינו ממשי, היות שעדי התביעה כולם העידו ואילו החשש מפני הימלטות מועלה לראשונה אך עתה. מאחר שבטבבו - העבריין העיקרי - נידון ל- 18 שנות מאסר בגין הריגה, היא סבורה כי אין זה סביר שמרשה יורשע בעבירת הרצח. לאור מכלול הטיעונים האמורים, ובהתחשב בכך שבעניינו של המשיב 2 הוכן תסקיר מעצר, היא סבורה כי יש להזמין תסקיר מעצר גם לגבי המשיב 1. החלטה אחרת, היא סבורה, תהפוך פלסתר את החלטת בית המשפט העליון בהארכת המעצר החמישית.
5. משיב 2 עורר כאמור גם על החלטת בית המשפט המחוזי שהורה על המשך מעצרו. לטענתו, חרף הנחיית בית המשפט העליון בהארכת המעצר החמישית, בית המשפט המחוזי לא בחן את חלופת המעצר המוצעת ואת המפקחים שנמצאו כמתאימים לשמש כחלופה בתסקיר שירות המבחן. כן הוא סבור כי היה מקום ליתן הדעת לתסקיר של עובד סוציאלי פרטי שהגיש, שהמליץ על שחרורו לחלופת המעצר המוצעת. לטעמו של בא כוחו, בית המשפט המחוזי נתן משקל יתר למסוכנותו של מרשו, בעוד ששיקול זה נבחן כבר על ידי בית המשפט העליון שמצא להורות על בחינת הנושא לאחר קבלת תסקיר. הוא גורס כי מסוכנותו של המשיב 2 ניתנת לאיון באמצעות המפקחים ואיזוק אלקטרוני וסבור כי אין יסוד לחשש שהמשיב 2 ישבש הליכי משפט, בהתחשב בכך שכל עדי התביעה סיימו עדותם. הוא טוען עוד כי המשיב 2 דווקא הבהיר למדובב כי הוא לא תיאם גרסאות עם איש. לשיטתו, היה מקום ליתן משקל לעובדה שניהל חיים נורמטיביים עד להסתבכות הנוכחית ולעומת זאת לא ליתן משקל ממשי לכך ששמיעת הראיות הינה על סף סיום. טענה נוספת שהועלתה ללא פירוט של ממש הינה כי בית המשפט קמא חרג מסמכותו כאשר הורה על מעצרו עד תום ההליכים עת הדיון בהמשך מעצרו תלוי ועומד בפני בית המשפט העליון. לדבריו, הצפי שהתיק יסתיים בתקופת ההארכה המבוקשת אינו מציאותי ומבהיר כי כתיבת הסיכומים והכרעת הדין יצריכו בוודאי כמה חודשים נוכח היקף החומר בתיק. גם הוא מדגיש כי התארכות ההליכים אינה נעוצה בהתנהלות ההגנה. לפיכך, ובהתחשב בגילו הצעיר של המשיב 2, המצדיק לטעמו פניה לאפיק שיקומי, הוא מבקש להורות על שחרורו לחלופת מעצר ולחלופין על קיום דיון בו תיבחן חלופת המעצר שהציע.
6. לטענות אלה משיבה באת כוח המדינה בהבהירה ראשית כי החלטת בית המשפט העליון בהארכת המעצר החמישית הותירה את שיקול הדעת בשאלת המעצר בידי בית המשפט המחוזי שבחן את התמונה הכוללת והחליט כפי שהחליט. עוד היא מציינת כי המשיב 2 מצייר תמונה בלתי מדויקת בציינו כי ניהל חיים נורמטיביים עד להסתבכות זו. לדבריה מדובר בנאשם מתוחכם שזה מעצרו השלישי ושלא בחל במסירת פרטים שאינם נכונים אודותיו. בנוסף, שירות המבחן ציין כי ניתן יהא לבחון לגבי המשיב 2 חלופת מעצר מרוחקת מאזור הצפון, אך החלופה המוצעת היא באיזור זה ומכל מקום המדינה מתנגדת לשחרורו לחלופת מעצר בשלב זה של ההליך. היא עומדת על כך שבשיחות בין המשיב 2 למדובבים יש אמירות אודות תיאום גרסאות.
7. כידוע, ההחלטה על הארכת מעצרו של נאשם מעבר לתקופת המעצר הסטטוטורית היא פרי איזון בין שיקולים המסתופפים תחת קורת הגג של זכותו של נאשם להלך חופשי כל עוד עומדת לו חזקת החפות ומשפטו טרם הסתיים בתוך תקופת תשעת החודשים שקבע המחוקק (סעיף 60 לחוק), לבין שיקולים שעניינם הצורך להבטיח את שלום הציבור ובטחונו מפני המסוכנות הנשקפת משחרור הנאשם ממעצר ומיצוי הדין עם עבריינים. מלאכת האיזון בין שיקולים אלה היא תלוית נסיבות המקרה וכן היא משתנה על ציר הזמן. כך, ככלל, ככל שחולף הזמן והנאשם עודו עצור מעבר לתקופת המעצר הסטטוטורית, הולך וגובר משקלה של הזכות לחירות בין מכלול השיקולים הנוגעים לעניין (וראו למשל בש"פ 6794/07 מדינת ישראל נ' ריאן (לא פורסמה, 21.2.07). ברי כי אין נקודת האיזון בהארכת המעצר הראשונה זהה לנקודת האיזון שתתקבל בהארכת המעצר החמישית והשישית.
8. המדינה מבקשת את הארכת המעצר זו הפעם השישית. אין צורך להבהיר מדוע אין הדעת נוחה מהתמשכות המשפט וגם העובדה שהמשפט נשמע ב"חצאי ישיבות" של הוכחות טורדת. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שהתקיימו בתיק ישיבות רבות, המשפט נמצא בשלב מתקדם ובנוסף, כפי שעולה מהחלטות קודמות (ולא ראיתי לבחון זאת מחדש), להתנהלות ההגנה חלק מסוים בהתארכות המשפט. לטעמי, אם יירתמו הצדדים כולם למשימה אפשר ויהא די בתקופת המעצר המבוקשת על מנת לסיים המשפט, ולמצער הוא יהא קרוב מאוד לסיומו.
מקובלת עליי עמדת בית המשפט המחוזי כי משהורשע בטבבו - שביצע את הירי - בהריגה, אין הסיכוי שהמשיבים יורשעו ברצח גבוה, ומנגד חל כרסום מסוים בחזקת החפות שלהם. על פי הנטען המשיבים הינם מבצעים בצוותא יחד עם בטבבו של מעשה עבירה חמור ביותר שבסופו איבד את חייו אדם שכל חטאו היה שבעבודתו כמאבטח נקרו המשיבים בדרכו. ההתארגנות הנטענת לבצע ירי אל עבר המאבטחים אך משום שלא התאפשר למשיבים להיכנס שוב אל המועדון, הנכונות לגרום למותו של אדם או לחבול בו חבלה חמורה, כמוהן כעדות זועקת למסוכנותם של המשיבים. למסוכנות זו יש להוסיף כי את החשש - שלטעמי הוא ממשי - להימלטות מהדין. חשש זה הפך לדעתי גבוה יותר לגבי המשיבים לאחר שבטבבו נדון במסגרת הסדר טיעון לעונש כבד של 18 שנות מאסר, דבר שוודאי ישליך גם על עונשם אם יורשעו. ביתר שאת נכון הוא לגבי המשיב 1 לגביו היה בעבר מידע על כוונתו להימלט מן הארץ.
המסוכנות שנותרה בעינה והחשש הממשי להימלטות מביאים לכך שלטעמי אין מקום לבחון עתה לגבי מי מהמשיבים היתכנותה של חלופת מעצר באמצעות הזמנת תסקיר. אציין כי במצב דברים זה לא ראיתי צורך להידרש למחלוקת בין הצדדים באשר לשאלת קיומו של חשש מפני שיבוש הליכי המשפט. לטעמי, באיזון בין מכלול השיקולים כולם, על אף שמדובר בהארכת המעצר החמישית, ובהתחשב בשלב המתקדם בו מצוי ההליך, אני סבורה כי אין מנוס מלהורות על הארכת מעצרם של המשיבים.
9. אבהיר כי לא נעלמה מעיני החלטתו של השופט רובינשטיין בהארכת המעצר החמישית בעניינם של המשיבים, בסופה הורה על הזמנת תסקיר לגבי משיב 2 בלבד, בשל גילו הצעיר ועברו הכמעט-נקי. יחד עם זאת, וכאן נכנסת אני גם לתוככי הדיון בעררו של המשיב 2, השופט רובינשטיין לא קבע כי הגיעה העת להורות על שחרורו של מי מהמשיבים אלא כי לגבי המשיב 2 ניתן וראוי לקבל תסקיר מעצר. ההחלטה בשאלת המעצר לגופה נותרה אפוא בידיו של בית המשפט המחוזי. כן נענה באופן חלקי לבקשה להארכת המעצר. מכאן, הארכת המעצר זו הפעם, לאחר שהחלטתו של השופט רובינשטיין מולאה ככתבה וכלשונה ביחס למשיב 2 אינה עומדת בניגוד להחלטתו. אשר לתקופת הארכת המעצר הרי שההחלטה האם להאריך את המעצר בתשעים ימים כמבוקש או שמא לתקופה קצרה יותר היא תוצאת בחינת מצב הדברים הנוכחי בתיק וכך גם ייעשה בבקשה זו.
10. ולעררו של המשיב 2. ראשית, לטענת "חוסר הסמכות". בטענה זו לא מצאתי ממש. הטענה בתמצית היא כי בית המשפט המחוזי נעדר סמכות לדון כאשר הורה על המשך מעצרו עד תום ההליכים עת הדיון בהמשך מעצרו תלוי ועומד בפני בית המשפט העליון. הבסיס לטענה זו אינו ברור - בית המשפט העליון סיים הדיון בבקשה להארכת המעצר עם מתן ההחלטה מיום 11.7.07 (הגם שנתן החלטה נוספת בבקשה ביום 1.8.07 נוכח העיצומים בשירות המבחן). במצב דברים זה היה על בית המשפט המחוזי לדון בעניין המעצר כפי שהורה בית המשפט העליון. ככל שנקפו הימים חלפה גם תקופת הארכת המעצר החמישית ואז הוגשה הבקשה שבפניי. כיצד עולה ממצב דברים זה מסקנה בדבר חוסר סמכות? זאת לא אדע.
לגופם של דברים. ערה אני לטרונייתו של המשיב 2 על כך שחלופת המעצר המוצעת לא נדונה בהרחבה בהחלטתו. בית המשפט המחוזי התייחס לתסקיר בקיצור נמרץ, אך ציין כי התמונה הכוללת, המציירת מסוכנות, חשש לשיבוש הליכי משפט וחשש להימלטות היא שמכריעה. גם אם לטעמי החשש לשיבוש הליכי משפט במקרה זה אינו יכול לקבל משקל רב, בסופו של דבר אכן לא היה צורך בדיון מעמיק בתסקיר שירות המבחן. מדוע? בתסקיר צוין אמנם כי הסיכון להישנות העבירות המיוחסות למשיב 2 בכתב האישום נמוך. הוריו ואחיו הותירו רושם של אנשים אחראים המבינים את משמעות האחריות שבפיקוח על המשיב 2. אלא, שמכיוון שבני משפחת הקורבן חיים באיזור הצפון, שם חיה גם משפחת המשיב 2, לא היה באפשרות שירות המבחן להמליץ על שחרורו לחלופת המעצר המוצעת. בתסקיר צוין שככל שתוצע חלופה מרוחקת מאזור הצפון, ניתן יהא לבחון אותה. מאחר שהמשיב 2 לא הציע בבית המשפט המחוזי חלופה שאינה באיזור הצפון רשאי היה בית המשפט שלא להידרש לעומקה לחלופה המוצעת נוכח התמונה הכוללת שנגלתה בפניו, כפי שפורטה בהחלטתו.
ויובהר: אין משמעם של דברים כי הפגיעה בבני משפחת הקורבן הופכת לעילת מעצר כפי שביקש סנגורו של המשיב 2 להציג, אלא כי בבחירת החלופה יש להביא בחשבון את הפגיעה האפשרית בהם משחרורו של הנאשם לחלופת מעצר כמו גם סיכון להתלקחות נוספת. לא למותר לשוב ולהדגיש כי בשל הנתון האמור נמנע שירות המבחן מלהמליץ על החלופה המוצעת. לא למותר לציין את המובן מאליו כי גם לו היה שירות המבחן ממליץ על החלופה האמורה אין משמעם של דברים כי בית המשפט היה מאמץ בהכרח חלופה זו ומורה על שחרורו של המשיב 2.