בג"צ
בית המשפט העליון
|
6704-07-ד'
25/12/2007
|
בפני השופט:
הרשם יגאל מרזל
|
- נגד - |
התובע:
נטו מלינדה סחר בע"מ
|
הנתבע:
1. הרבנות הראשית לישראל 2. הרב הראשי לישראל - הרב יונה יחיאל מצגר 3. הרב שלמה משה עמאר - הראשון לציון - הרב הראשי לישראל 4. מנהל שחיטת חו"ל ויבוא בשר ברבנות הראשית - הרב עזרא 5. משרד ראש הממשלה
|
החלטה |
1. לפני בקשה לפסיקת הוצאות מטעם העותרת. עניינה של העתירה (מיום 02.08.07) בבקשת העותרת כי המשיבים יאשרו לה ייבוא בשר כבש כשר, אך בלתי מוכשר, ממפעל שבאוסטרליה ויקצו לה צוות שוחטים לצורך כך. במסגרת תגובתם המקדמית לעתירה (מיום 19.08.07) הודיעו המשיבים כי לאחר בדיקת בקשת העותרת הוחלט לאשרה ולפיכך ביקשו להורות על דחיית העתירה. העותרת ביקשה לעמוד על העתירה בטענה כי מאחר והמשיבים נמנעו מלהודיע על לוח זמנים לביצוע, יש להשאיר את העתירה תלויה ועומדת עד אשר ימלאו המשיבים אחר התחייבותם ותוך הודעה לבית המשפט. ביום 12.11.07 הודיעה העותרת כי המשיבים מילאו אחר התחייבותם ולפיכך היא מסכימה למחיקת העתירה. מכאן הבקשה שלפני.
2. לטענת העותרת הגשת העתירה היא שהניעה את המשיבים להעניק את הסעד המבוקש. סעד שיכולה הייתה לקבל, לו היו המשיבים נוהגים בתום לב. סירוב המשיבים להעניק את היתר היבוא המבוקש והימנעותם מלהעמיד לרשותה צוות שוחטים, חרף פניותיה בכתב ובעל פה, עמדה בניגוד לפסיקת בית משפט זה (בג"צ 7471/07 בלדי נ' מועצת הרבנות הראשית, (לא פורסם, 20.06.07)), לפיה המשיבים אינם מוסמכים עוד להתנות יבוא בשר לישראל בהכשרתו קודם להבאתו לישראל. לבסוף טוענת העותרת כי גם לאחר שהוגשה העתירה השתהו המשיבים מלפעול למען יוענק לה הסעד המבוקש בעתירה, והודיעו על אישור בקשתה ביום 19.08.07, יום אחד לפני חלוף המועד שנקבע להגשת תגובתם לעתירה. על כן, קמה עילה לזיכויים בהוצאות.
3. המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם לא העתירה היא שהביאה לקבלת הסעד. עצם הגשת העתירה היוותה לכל היותר זרז לטיפול בעניינה של העותרת במטרה לעמוד בסד הזמנים שהכתיב בית המשפט. בכך, כך נטען, אין כדי להקים זכות לפסיקת הוצאות. בקשת השחיטה מטעם העותרת הוגשה יחד עם בקשה מקבילה מטעם חברת בלדי בע"מ תוך שנדרשה שליחות צוות שוחטים לאותו המפעל בחו"ל. מצב דברים זה הינו בלתי רגיל היות ובדרך כלל הרבנות נדרשת לשלוח צוות אחד, למפעל אחד, בתקופה אחת של השנה. אי לכך, פנו המשיבים אל החברות והודיעו לכל אחת מהן על המצב המיוחד שנוצר עקב בקשתן. כמו כן ביקשו מהחברות, בהתאם לנהלי הרבנות הראשית, המצאת העתק חוזה או הסכם עבודה, עדכני ותקף לתקופת השחיטה המבוקשת, עם מפעל הבשר. משהתברר כי בקשתה של העותרת עונה על כלל הדרישות, כך טוענים המשיבים, הוחלט לאשר את בקשתה ולהקצות לה צוות שוחטים. בנסיבות אלה, כך נטען, העיכוב בטיפול בבקשתה של העותרת לא היה בלתי סביר. יתרה מכך, על פי עמדת הגורמים המקצועיים ברבנות הראשית, בכל מקרה לא ניתן היה לבצע את השחיטה לפני עונת החגים.
4. לאחר עיון בחומר שהונח לפני ובטענות בעלי הדין, ובשים לב לקריטריונים שנקבעו בפסיקה (ראו בג"צ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מח(4) 217, (1993)), נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. אכן, מן הבחינה הכרונולוגית התקבל הסעד המבוקש לאחר שהוגשה העתירה דנן. יחד עם זאת, לא שוכנעתי בקיומו של קשר סיבתי מספק בין שני האירועים. פניותיה של העותרת למשיבים טרם הגשת העתירה זכו למענה ענייני ובתוך זמן סביר. כך, אפילו בשים לב לטענת העותרת לפיה המשיבה הביעה הסתייגות מבג"ץ 7471/07 והקביעה שבו (ומבלי לקבוע ממצא בעניין אחרון זה). ביום 16.07.07 פנתה העותרת למשיב מס' 4 ב"בקשה לצוות שחיטה" לביצוע החל מסוף יולי עד תחילת ספטמבר 2007. למחרת, השיב המשיב מס' 4 במכתב בו נתבקשה העותרת להעביר לידיו הסכם בר תוקף עם המפעל היצרני בו תבוצע השחיטה. ביום 22.07.07 הועבר הסכם כאמור לידי המשיבים כאשר כבר ביום 30.07.07 שלחה העותרת מכתב ובו היא מתרה כי אם בתוך 48 שעות לא יוקצה לה צוות שוחטים תגיש עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. הנה כי כן, למן המועד בו מילאה העותרת אחר חובתה להמציא למשיבים הסכם בר תוקף עם מפעל הבשר לבין הגשת העתירה חלפו 10 ימים בלבד. כאשר ביום 19.08.07, במסגרת תגובתם המקדמית לעתירה, הודיעו המשיבים על החלטתם לאשר בקשתה של העותרת. במצב דברים זה, ובשים לב לכלל נסיבות העניין, לא שוכנעתי כי אכן הגשת העתירה היא שהביאה לקבלת הסעד ולפיכך אין יסוד לפסוק הוצאות לזכות העותרת.
5. הבקשה נדחית אפוא.
ניתנה היום, ט"ז בטבת תשס"ח (25.12.2007).
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. טו
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il