בקשה לפי פקודת בזיון ביהמ"ש של מנהלי עיזבון כנגד חברה שלא עמדה בהסדר ביניהם תוחזר למחוזי.

בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ר' למלשטריך-לטר) מיום 31.10.2012 בה"פ 47414-09-12. ההחלטה ניתנה בגדרי בקשת המבקשים לפי פקודת בזיון בית המשפט (להלן: פקודת הבזיון).

1.        המבקשים הם מנהלי עזבונו הזמניים של מר קלמן וכטל ז"ל, אשר החזיק ב-50% ממניות "קבוצת המסיעים בע"מ" (להלן: החברה). המשיב 1 (להלן: המשיב) מחזיק ביתרת מניות החברה. בבקשה נטען, כי לאחר פטירתו של מר וכטל, ולאחר מינוי המבקשים כמנהלי עזבון זמניים, עשה המשיב כל שלאל ידו כדי למנוע את מעורבותם בניהול החברה. בין היתר נטען, כי המשיב כינס אסיפת בעלי מניות, אליה לא זומנו המבקשים, ואשר בה התקבלו החלטות שונות בנוגע לניהול החברה. נוכח האמור, הגישו המשיבים תביעה להסרת קיפוח המיעוט, וכן בקשה לצו מניעה זמני, לפיו תמנע החברה מיישום החלטות אסיפת המניות ותמנע מכל דיספוזיציה בנכסי החברה. בהחלטתו מיום 24.9.2012 נענה בית משפט קמא לבקשה.

           בדיון בבקשה לסעד הזמני שהתקיים ביום 10.10.2012 הסכימו הצדדים שיש ליתן עדיפות ראשונה בשלב זה להערכת שווי החברה, זאת לקראת אפשרות שמי מהצדדים יקנה את חלקו של משנהו בחברה, וכן להבטיח את תפקודה התקין של החברה. לשם כך גיבשו הצדדים הסדר מוסכם באשר לאופן בו יוערך שווי החברה; כיצד תתנהל החברה מבחינה תקציבית; והאופן בו יוכלו המבקשים לעיין במסמכי החברה ולבחון את ניהולה (להלן: ההסדר). בית המשפט נתן להסדר תוקף של החלטה.

2.        ביום 29.10.2012 הגישו המבקשים "בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט ובקשה למתן הוראות". בבקשה נטען, כי המשיבים אינם מכבדים את ההסדר מיום 10.10.2012, בין היתר, בכך שהם מערימים קשיים בדרכו של רואה החשבון מטעם המבקשים (רו"ח אלקלעי) לעיין במסמכי החברה; זאת בניגוד למוסכם בהסדר, שכאמור, קיבל תוקף של החלטה. משכך, נטען, יש לחייב את המשיבים בקנס לפי סעיף 6 לפקודת הבזיון. במסגרת הבקשה למתן הוראות נתבקש בית המשפט להורות למשיבים להעביר לידי רו"ח אלקלעי את המסמכים שנדרשו על-ידו עוד ביום 15.10.2012.

לאחר שהוגשה תגובת המשיבים, ומבלי שהתקיים דיון, ניתנה החלטת בית משפט קמא בה הובהרו חלק מסעיפי ההסדר, וכמו כן הוסיף בית משפט קמא להסדר הוראות נוספות שלא נכללו בהסדר המקורי (להלן: ההחלטה). כך, למשל, הורה בית משפט קמא, כי בטרם עיון במסמכי החברה על המבקשים ועל רואה החשבון מטעמם לחתום על הסכם סודיות. עוד קבע בית המשפט, כי בהסדר הוסכם על מינוי פוסק (בעיקר לשם הכרעה במחלוקות על קביעת תקציבה הזמני של החברה ובנוגע לחתימה על המחאות) וכי על הצדדים לפנות אליו גם לצורך ליבון מחלוקותיהם.

כלפי החלטה זו מופנית הבקשה שלפניי.

3.        בבקשה נטען, בין היתר, כי לא היה מקום ליתן החלטה בבקשה לפי פקודת הבזיון בלי שניתנה למבקשים אפשרות להגיב לתגובת המשיבים. לטענת המבקשים, קביעת מקצת ההסדרים שנוספו בהחלטה (מעבר למה שגובש בהסדר) נעשתה ללא סמכות וחלקם אף פוגעים בזכויות הנתונות להם על-פי דין. נטען גם, כי למעשה בית משפט קמא הרחיב את סמכויותיו של הפוסק מעבר למוסכם בהסדר.

4.        לטענת המשיבים, דין הבקשה להידחות. בין היתר נטען, כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב ובחוסר נקיון כפיים מאחר שהמבקשים הציגו בה מידע חלקי, ואף מטעה, באשר להתנהלותם מול החברה. עוד נטען, כי אין להישמע לטענה לפיה ההחלטה ניתנה בהיעדר סמכות, שהרי זו ניתנה במסגרת בקשת המבקשים לסעד זמני בה נתבקש בית משפט קמא ליתן כל סעד שיימצא לנכון ועל כן היתה לו הסמכות לשנות ולקבוע הסדרים חדשים. לבסוף נטען, כי אף לגופם של דברים לא נפל פגם בהסדרים החדשים שקבע בית משפט קמא.

דיון והכרעה

5.        לאחר העיון, ולאחר שניתנה לצדדים הזדמנות לטעון לאפשרות שאנהג בדרך הקבועה בתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) ושוכנעתי שלא תיפגענה זכויותיהם כבעלי דין אם אנהג כך, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פיה. כפי שיפורט, דין הבקשה להתקבל במובן זה שהחלטת בית המשפט המחוזי תבוטל, והבקשה תוחזר אליו ותידון על-פי פקודת הבזיון. יודגש כי לא ראיתי מקום לאפשר למבקשים להגיב לתשובת המשיבים שכן אין צורך בטענות נוספות (תקנה 406(ב) לתקנות).

           עיון בהחלטתו של בית משפט קמא ובבקשה שהוגשה לו על-ידי המבקשים על-פי פקודת הבזיון, מעלה כי ההחלטה האמורה מעוררת קושי הן מבחינת מה שיש בה, הן מבחינת מה שאין בה: ההחלטה כוללת תוספות ושינויים להסדר, מבלי שהצדדים טענו לכך ומבלי שביקשו זאת; מאידך גיסא, ההחלטה אינה דנה בסוגיית הבזיון. מבחינה זו  לא היה כל מקום להרחיב את מסגרת הטיעונים בהליך דנא, הן בבקשת רשות הערעור ובעיקר בתשובה לה. הצדדים הפליגו בטענותיהם למחוזות לא רלוונטיים, תוך שימוש בלשון משתלחת, וחבל.

           עיון בבקשת המבקשים שלפי פקודת הבזיון ובהחלטה שניתנה בעקבותיה מעלה, כי בית משפט קמא כלל לא הכריע בבקשה שהובאה לפתחו, קרי, אם ההסדר אכן הופר ואם כתוצאה מההפרה (ככל שהיתה) יש מקום לנקוט נגד המשיבים בהליכים לפי פקודת הבזיון. תחת זאת קבע בית משפט קמא שורה של הסדרים חדשים (למשל באשר לסמכויות הפוסק), אף מבלי לשמוע טענות לעניין זה. אף אם סבר בית משפט קמא שיש באותם הסדרים כדי לשפר ולייעל את ההסדר הראשוני בין הצדדים (וכדי לחסוך את הפניות המרובות אליו) ספק אם הדברים נעשו במסגרת הדיונית הראויה, ואם היה מקום לעשות כן בלי שהתקיים דיון שבו היתה לצדדים הזדמנות להשמיע את טענותיהם. זאת ועוד, ייתכן שמן המחלוקות שנתחדדו כתוצאה מהגשת הבקשה ניתן ללמוד כי ההסדר הראשוני בין הצדדים לוקה בחסר או שאינו ברור וחד משמעי כל צרכו, ועל כן לא היה מקום להביא לאכיפתו באמצעות הליכי בזיון (ראו: רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט, פ"ד נט(4) 49, 61-60 (2004), להלן: עניין שרבט; מ' קשת ביזיון בית המשפט 112-110 (תשס"ב)), אך אין די בכך שבית המשפט קבע הסדרים "משלימים" כדי לפתור או להכריע באותן מחלוקות, והיה מקום להכריע בבקשה לגופה.

           ויודגש, בענייננו אין מדובר במצב בו הצדדים פנו לבית משפט קמא בשל מחלוקות שמקורן  בפרשנותו של ההסדר ובית המשפט, אשר ליווה את הצדדים בגיבוש ההסדר, מפרש את סעיפיו, בין היתר, על-פי היכרותו עם כוונתם ותכלית ההסכם (השוו לרע"א 3901/12 Fundacio Gala-Salvador Dali נ' וי. אס מרקטינג (ישראל 2005) בע"מ (לא פורסם, 25.7.2012)). בענייננו התגלעה בין הצדדים מחלוקת עובדתית-קונקרטית באשר לשאלה אם הופר ההסדר עליו הסכימו הצדדים. בהחלטה שהיא נושאה של בקשה זו בית משפט קמא לא הכריע במחלוקת האמורה. איני סבור שהיה מקום להפנות את הצדדים לפוסק שמונה בגדרו של ההסדר, כפי שנעשה בהחלטת בית משפט קמא, תוך השמעת ביקורת על הטרחת בית המשפט ותיאור העומס בו הוא נתון. בירור טענה של בזיון בית המשפט בוודאי אינו בסמכות הפוסק, תהא אשר תהא סמכותו. עניין זה יכול להתברר רק על-ידי בית המשפט.

6.        מעבר לצורך, ראיתי לנכון גם להתייחס לעובדה שבית משפט קמא לא קיים דיון בבקשה. ככלל, נראה כי יש מקום לקיים דיון על-פה בבקשה לפי פקודת הבזיון, אלא אם כן בית המשפט הדן בבקשה מתרשם כי מדובר בבקשה חסרת שחר שדינה להידחות בכל מקרה. נזכיר, כי "בית משפט זה, בשורה ארוכה של פסקי ^-דין, ראה בהליך לפי סעיף 6 לפקודה הליך המצוי בתחום הדמדומים שבין הליך אזרחי 'רגיל' להליך פלילי. ההליך נושא אופי מיוחד, באשר אינו מטיל אחריות פלילית, אך הוא גם אינו הליך אזרחי 'טהור'" (עניין שרבט, בעמ' 58-57 [ההדגשה הוספה - צ.ז]). לפיכך, מקום בו, על פני הדברים, נראה כי ייתכן והבקשה מגלה עילה או מצריכה בירור, מתקרבת הבקשה לאותו "תחום דמדומים" המקרין עליה צביון של הליך פלילי, ולכן ראוי שתתברר בדיון על-פה בפני אותו בעל דין שמיוחסת לו הפרה של צו שיפוטי, על-פי הכלל שאין דנים אדם אלא בפניו (ראו בהקשר זה גם את הוראות סעיף 6(2) לפקודת הבזיון). מעבר לכך, דיון בבקשה עשוי לסייע בבירורה באופן מהיר ויעיל (השוו:רע"א 9182/08 פאנדנגו איסוף ומיחזור בע"מ נ' דוד דהן (לא פורסם, 12.4.2008). מכל מקום, לא למותר להזכיר, כי קבלת בקשה לפי פקודת הבזיון מחייבת שקודם לכן יתקיים דיון בבקשה.

7.        סוף דבר. הבקשה מתקבלת כאמור בסעיף 5 דלעיל. החלטת בית משפט קמא מיום 31.10.2012 בטלה איפוא, והדיון בבקשה לפי פקודת הבזיון יוחזר אליו על מנת שזו תידון לגופה.

           כיוון שבפסק דין זה זו לא הוכרעה המחלוקת לגופה לא ייעשה צו להוצאות, אך כאשר תינתן החלטת בית משפט קמא לגופה של בקשת הבזיון, ניתן יהיה להביא בחשבון את ההליך דנא לצורך פסיקת ההוצאות.

           ניתנה היום, ‏כ"ו בטבת התשע"ג (‏8.1.2013).