העובדות והחלטת בית המשפט המחוזי נשוא הערעור
1. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המשיב (להלן - הבנק) והחליט ביום 4.3.2007 על מינוי כונס נכסים למגרש ומבנה המשמש לתעשיה ולמסחר ברח' דרך בית לחם 134 בירושלים (להלן - הנכס). הבנק הוא נושה מובטח ובעל משכנתא על הנכס.
2. הנכס, בבעלות המבקשת 1 (להלן - המבקשת), הוא חלק ממכלול נכסים בהסדר נושים שבין הבנק ונושים נוספים לבין המבקשת, אשר מצויה החל מיום 30.5.1993 בכינוס נכסים בהתאם להחלטה בתיק פש"ר 291/93. לטענת המבקשים בהסדר הנושים נכללו 176 נושים, כאשר מתוכם נותרו כיום עשרה נושים ובהם הבנק. לטענת הבנק סכום החוב של המבקשת לכלל הנושים ביום הכינוס עמד על כ-14 מליון דולר, מתוכו סך של כ-11.7 מליון דולר חוב לבנק עצמו. במסגרת הסדר הנושים נקבע הסכם לפיו המשיבה 2 (להלן - ממש), חברה פרטית, תשכור את הנכס ותשלם דמי שכירות אשר ישמשו כתשלומים לבנק ולנושים אחרים לצורך החזרה החוב. לטענת הבנק סך כל התשלומים שהיו אמורים להתקבל בגין הסכם זה עמד על כ-10.6 מליון דולר. יצוין כי המשיב 3 (להלן - טאוב) הוא בעל המניות של המבקשת ובעל השליטה בממש ולמעשה הוא "הרוח החיה" שמאחורי טענות המבקשים בהליך שלפני.
3. לטענת ממש היא שילמה מתחילתו של הסדר הנושים סכום של 3.5 מליון דולר לבנק. לטענת הבנק הסכום ששולם בגין הנכס הוא כ-2.5 מליון דולר (יצוין כי ביחס לסכום זה תלויה ועומדת בקשה של נושים מובטחים אחרים לחלוק אותו עם הבנק, בש"א 15457/02). יחד עם זאת, אין מחלוקת כי החל משנת 2001 לא עמדה ממש בהתחייבויותיה. במסגרת הליך אחר (בש"א 10310/03) נקבע כי ממש הפרה את הסדר הנושים. במסגרת הליך נוסף (בש"א 10610/03) נדחתה גם בקשת טאוב ליתן לממש הארכת מועד לצורך ביצוע התחייבויותיה בהתאם להסדר הנושים. לטענת הבנק החלטות אלה הן חלוטות (וראו גם החלטת כב' השופט גרוניס ב-רע"א 1292/07 מיום 4.3.2007).
4. בנסיבות אלה ביטל הבנק את הסדר הנושים לגביו בכל הנוגע לנכס הספציפי והגיש ביום 12.7.2005 בקשה לבית המשפט המחוזי למינוי כונס נכסים לנכס. הבקשה נתקבלה כאמור בהחלטת בית המשפט המחוזי נשוא הערעור, שהורה ביום 4.3.2007 למנות את עו"ד עופר שפירא ככונס נכסים קבוע על הנכס.
5. הטעם העיקרי שעמד ביסוד החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ד' קרת-מאיר) הוא כי הבנק הוא בעל שעבוד ספציפי על הנכס מכוח אגרת חוב שברשותו (להלן - שטר המשכנתא). בית המשפט קבע בהחלטתו כי הבנק רשאי לממש את השעבוד אשר נוצר לטובתו בגין הנכס. בית המשפט הדגיש כי גם אם קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר לגובה החוב - אין בכך כדי למנוע את זכאותו של בעל השעבוד לפעול למימוש השעבוד. בית המשפט קבע עוד כי המבקשת וממש לא יפגעו ממימוש השעבוד, שכן נכון למועד מתן ההחלטה המחזיקה בפועל בנכס היא חברת כפריס (להלן - כפריס), שלה אין קשרים עסקיים עם ממש או עם טאוב. לפיכך התיר בית המשפט בהחלטתו לכונס הנכסים לפעול לאכיפת השעבוד הספציפי בכפוף לכל דין ועל פי תנאי שטר המשכנתא.
ההחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע במחוזי
6. המבקשים הגישו ביום 15.4.2007 ערעור על ההחלטה לבית משפט זה. כן הגישו בקשה לעיכוב ביצוע החלטה בבית המשפט קמא. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ד' קרת-מאיר) דחה ביום 14.8.2007 את הבקשה לעיכוב ביצוע בהחלטה מפורטת. הטעם העיקרי שעמד ביסוד החלטת בית המשפט המחוזי הוא כי מאזן הנוחות נוטה לטובת הבנק. נקבע כי מכירת הנכס לא תגרום לנזק בלתי הפיך, וכי גם אם קיימת טענה בדבר קיום דיירות מוגנת של צד שלישי בנכס (טענה עליה אעמוד בהמשך), אין בה כדי לפגוע בזכותו של הבנק לממש את השעבוד.
טענות הצדדים בבקשה לעיכוב ביצוע
7. משנדחתה הבקשה לעיכוב ביצוע בבית משפט קמא, הגישו המבקשים ביום 19.9.2007 בקשה דחופה לעיכוב ביצוע לבית משפט זה, במסגרתה ביקשו עיכוב ביצוע ההחלטה נשוא הערעור והשהיית הליכי כינוס הנכסים על הנכס. לטענת המבקשת תלוי ועומד הליך בבית המשפט המחוזי בירושלים בבקשה להצהיר על בטלות שטר המשכנתא (ת"א 18175/06, להלן - ההליך בענין שטר המשכנתא). עוד ציינו כי במסגרת הליך זה, התברר כי הוגשה גם תביעה נוספת לבית משפט השלום בירושלים, למתן סעד הצהרתי בדבר זכויות של חב"ד כדיירת מוגנת בנכס (ת"א 9248/07, להלן - ההליך בעניין זכויות חב"ד). קיומם של שני הליכים אלה מחייבים לדעת המבקשות עיכוב ביצוע מיידי לצורך שימור המצב הקיים בשטח, בטרם תיקבענה הזכויות לגופו של עניין. המבקשים הדגישו כי הבקשה מוגשת בדחיפות כיוון שכונס הנכסים פרסם את הנכס וקיים לגביו הליך התמחרות והגיש בקשה לאישור המכר לבית משפט קמא, אשר דיון בה קבוע ליום 18.10.2007 (להלן - הבקשה לאישור מכר הנכס) בסכום של כ-8.6 מליון דולר. המבקשים הדגישו בהקשר זה כי אם יאושר המכר ייגרם להם נזק בלתי הפיך.
8. המשיבים שתגובתם התבקשה ביקשו לדחות את הבקשה. לטענת הבנק, לממש אין זכויות קנייניות בנכס, והגם שבעבר שכרה את הנכס מן הנאמנים, הרי שבפועל ומזה שנים היא אינה מחזיקה בנכס, כאשר בפועל בחודשים האחרונים המחזיקה בנכס היא כפריס. מדובר בנכס מסחרי, אשר המחזיקה בו כיום היא כפריס, ומכאן שגם אם ייגרם למבקשים נזק הרי שמדובר בנזק כספי בלבד הניתן לפיצוי. לטענת הבנק מעמדו הוא כמעמד של נושה מובטח בנכס, מכוח שטר המשכנתא, ולפיכך עיכוב ביצוע הליכי כינוס הנכסים ובעקבותיו גם עיכוב ביצוע מכירת הנכס יגרום לו נזק רב, באשר הבנק ממתין מזה שנים למימוש זכויותיו בנכס על פי שטר המשכנתא. לטענת הבנק הנזק הרב נובע "בין השאר גם מריבית המצטברת על חוב עתק וירידה אפשרית בערך הנכס".
הבנק ציין עוד, ביחס לנטען נגדו בהליך בענין שטר המשכנתא, כי המבקשת הודתה בגובה החוב וחוב זה הפך חלוט בפסק דין של בית משפט קמא עליו לא הוגש ערעור. הבנק הדגיש עוד כי במסגרת ההליך בעניין זכויות חב"ד דחה בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' כרמל) ביום 10.7.2007 את בקשת המבקשים לעכב הליכי מכירת הנכס.
לטענת הבנק מעלים המבקשים למעשה את אותן טענות שוב ושוב בפני בתי המשפט, ובקשתם בפני בית משפט זה אינה אלא נסיון לעקוף החלטות שיפוטיות שניתנו בערכאות הדיוניות ואשר נתנו "אור ירוק" להמשך הליכי מכירת הנכס. לפיכך ביקש הבנק לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע ולחייב את טאוב בהוצאות לדוגמא בגין הליכי הסרק - כדברי הבנק - שהגיש טאוב בנסיון לעכב את המשך הליכי כינוס הנכסים ומכירת הנכס.
9. בתגובה המשלימה מיום 14.10.2007 צירפו המבקשים חוות דעת שמאי שנערכה לנכס ביום 11.10.2007 ובה הערכה כי "יש יסוד סביר להניח כי שוויו של הנכס יעלה". כמו כן דחו המבקשים את ההצעה החלופית של המשיבים ולפיה ינתן עיכוב הביצוע בתמורה להפקדת ערבות בנקאית הולמת בסכום גבוה. עוד יצוין כי המבקשים והמשיבים התנצחו בעניין טענות נוספות בדבר פרשנות החלטת בית המשפט קמא ומידת קיומה או היעדרה של סתירה ביחס להחלטות קודמות שנתקבלו בבית המשפט קמא. לטענות אלה אין מקום במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע.
דיון
10. הבקשה היא לעיכוב ביצוע מינוי כונס הנכסים על הנכס, אך תכליתה היא עיכוב ביצוע הליכי כינוס הנכסים ובראשם הליך מכר הנכס. הליך מכר הנכס נמצא כיום בשלב מתקדם (דיון בבקשת הבנק לאישור מכר הנכס קבוע כאמור ליום 18.10.2007). לפיכך ברי כי עיכוב הביצוע בהליך שלפני משמעו עיכוב ביצוע הליכי כינוס הנכסים במלואם, באופן העלול להשפיע גם על ההליכים המקבילים הרבים אשר תלויים ועומדים בערכאות הדיוניות בפרשה זו. לפיכך יש למקד את הדיון בבקשה זו בשאלה, האם אי-עיכוב ביצוע ההחלטה נשוא הערעור יגרור מצב בלתי הפיך. לדעתי התשובה לשאלה זו היא בשלילה.
11. לכאורה גוברת מידת הקושי להחזיר את המצב לקדמותו מקום בו מדובר במכר נכס מקרקעין, בייחוד נוכח הקושי הכרוך בפינוי המחזיק בנכס (ראו רע"א 667/01 עיזבון אל רחמן דרביה ז"ל נ' היפר מטל בע"מ, פ"ד נו(2) 5, פס' 2 (2001)). אך בענייננו אין מחלוקת כי המבקשים אינם מחזיקים בנכס מזה תקופה ארוכה. המשך הליכי כינוס הנכסים לא יגרור את פינויים מהנכס. המחזיקה בנכס היא כפריס. צד ג' (חב"ד) טוען מצידו לדיירות מוגנת בנכס. שניהם לא צורפו להליך שלפני והמבקשים אינם רשאים לדבר בשמם אודות נזקי פינוי מהנכס. כך או כך, אין מדובר בפינוי המבקשים מהנכס.
אף במקרים בהם מדובר בפינוי המבקש מהנכס עשוי מאזן השיקולים שלא להצדיק מתן עיכוב ביצוע. כך למשל לא יעוכב הביצוע כאשר אין ידו של החייב משגת לשלם את החובות אף לא באמצעות מקור מימון חלופי, ובינתיים מתמשכים והולכים ההליכים המשפטיים כאשר תכלית אמיתית אינה נראית באופק (ראו רע"א 7537/04 טואטי נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, פס' ג(6) (מיום 22.8.2004)). דומה כי רצף בקשות המבקשים בערכאות הדיוניות לעיכוב ביצוע מלמד מזה זמן על התמשכות ההליכים המשפטיים כאשר תכלית אמיתית אינה נראית באופק.
12. העיקר הוא שכאמור איני סבורה כי ביצוע פסק הדין ומכירת הנכס עלולים להביא למצב בלתי הפיך. נקודת המוצא לעניין זה היא קביעתו של בית המשפט המחוזי כי הבנק הוא בעל בטוחה (שעבוד ספציפי על הנכס). במצב עניינים זה כבר נפסק כי "אין הדעת נותנת שמזוכה בעל בטוחה יימנע [מלרדת לנכסי החייב - מ"נ] דווקא ביחס לנכס שהחייב העמיד לו כבטוחה... משהעמיד החייב נכס עסקי שלו כבטוחה, יקשה עליו להישמע בטענה, שמימוש הבטוחה עלול להסב לו נזק חסר תקנה" (בש"א 4645/91 משה כובשי חברת הובלה ותעבורה בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (מיום 3.11.1991)). בענייננו לא הצביעו המבקשים על נזק חסר תקנה או על נסיבות מיוחדות המעמידות את נזקיהם הצפויים ממימוש עיקולי המקרקעין בדרגת חומרה מיוחדת (ראו ע"א 7221/01 י.ג רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ, פ"ד נו (4) 178, פס' 8 (2002)). כך למשל, לא הועלתה טענה כי מכר הנכס יפגע בסיכויי המבקשת לנהל את עסקה או שיגרום לחיסול עסקה. כל שנטען הוא כי ייגרם נזק כספי להמבקשת. בכך אין די בכדי להצדיק את עיכוב הביצוע.