א. הבקשה הנוכחית הוכתרה "בקשה לעיכוב ביצוע ולהותרת עיקול זמני על כנו". היא מתיחסת להחלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת בן-עמי) מיום 30.8.07 בבש"א 3016/05, במסגרת תיק פש"ר 276/00.
ב. (1) המבקש הוא נאמן נכסיו של טומי כץ (להלן החייב), שהיה נשוי למשיבה 1 (להלן המשיבה), עד לפרידתם בשנת 1998 ולגירושיהם בשנת 2000. החייב הציג עצמו כעורך-דין ואף עסק במקצוע, אך בעקבות הגילוי כי אינו כזה, נפלו עסקיו. המשיבה נפרדה הימנו. סמוך לאחר הגילוי ב-1998 העניק החייב במתנה למשיבה (להלן ההענקה) את מלוא זכויותיו (50%) בדירת מגורים בגוש 30154 בחלקה 69/6 (להלן הדירה).
(2) המשיב הפורמלי 3, בנק מזרחי-טפחות, לו חב המשיב כספים מהלוואות שנטל, פתח בהליכי פשיטת רגל כנגד החייב, והמציא לו התראת פשיטת רגל. לבית המשפט המחוזי בירושלים הוגשה בקשה למתן צו כינוס ולהכרזת החייב כפושט רגל. בעקבות בקשה זו הוטל עיקול זמני על זכויות המשיבה בדירה, בהחלטת בית המשפט (הנשיא זילר) מיום 13.12.00. צו לכינוס נכסי החייב ניתן כמבוקש, והוא הוכרז כפושט רגל ביום 21.1.02.
(3) בשנת 2005 עתר המבקש, הנאמן על נכסי החייב, לבית המשפט המחוזי להורות על ביטול הענקתה של הדירה; זאת על פי הוראות סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980. בהחלטתו מיום 30.8.07, נשוא ההליך הנוכחי, קבע בית המשפט, כי המשיבה הוכיחה שמתקיים החריג בסעיף 96(ג)(2) לפקודה (הענקה לטובת קונה או בעל שעבוד בתום לב ובתמורה בת-ערך), ועל כן דחה את הבקשה.
ג. על החלטה זו הוגש ערעור, ובד בבד הוגשה הבקשה הנוכחית. יצוין, כי קודם לבקשה עתרה המשיבה לבית המשפט המחוזי לביטול צו העיקול הזמני ולמחיקת ההערה שנרשמה לגביו, ואילו המבקש עתר, בגדרי תגובתו לבקשה, לעיכוב ביצוע ההחלטה (בש"א 7750/07). בית המשפט (השופט שפירא) הורה, ביום 13.12.07, על עיכוב ביצוע ההחלטה למשך 30 יום.
ד. לטענת המבקש, סיכויי ערעורו טובים. את עיקר הערעור, נדמה, הוא מפנה כלפי הסוגיה הדיונית; נטען, כי בית המשפט המחוזי הורה לצדדים להגיש סיכומים בעניין מידת התועלת שתצמח לקופת פשיטת הרגל מביטול ההענקה, אולם בסופו של דבר ניתנה ההחלטה לגופו של עניין ההענקה, מבלי שניתנה לו ההזדמנות להביא את מלוא העדויות הרלבנטיות ולסכם את טענותיו. בכתב הערעור נטען עוד, "למען הזהירות" כנאמר, כנגד ההחלטה גופה וכנגד הפרשנות לפיה המשיבה היא קונה בת-ערך. לעניין מאזן הנזקים נטען, כי קיים חשש כבד פן תועבר הדירה לצד שלישי, דבר שיגרום למבקש נזק בלתי-הפיך.
ה. המשיבה מתנגדת לבקשה. בתגובתה נטען לעניין סדר-הדין, כי היה על המבקש לפנות בבקשה למתן סעד זמני בערעור, ולא לעיכוב ביצוע. נטען, כי המבקש לא הראה טעמים מיוחדים להענקת סעד זמני כנדרש בהוראת תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. עוד נטען, כי עיקר טענות המבקש בכתב הערעור מופנות כלפי קביעות עובדתיות, וכי אף טענות לגבי שיבוש סדר הדין אין בהן, ככלל, כדי לבסס סיכוי ממשי להצלחת הערעור. לעניין הנזק, נטען, כי המבקש כלל לא צירף תצהיר לבקשתו, ומכל מקום, לא הוצג כל נזק צפוי מעבר לזה שנלקח בחשבון בעת מתן צו העיקול הזמני מלכתחילה, ובפרט לא ניתן מענה לדרישת הטעמים המיוחדים, כאמור.
ו. (1) לאחר העיון, סבורני כי יש להיעתר לבקשה ולהותיר על כנו את העיקול הזמני בתקופת הערעור, כפי שיפורט לקמן. אקדים ואומר, כי מבחינה דיונית דומני, שהצדק עם המשיבה, ולאמיתם של סדרי דין היה על המבקש להגיש בקשה למתן סעד זמני בערעור, בבקשו "להחיות" את הסעד הזמני שניתן לו בערכאה הדיונית (ראו בש"א 4459/94 סלומונוב נ' שרבני, פ"ד מט(3) 479 (1994); ע"א 8226/03 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לילוף, פ"ד נח(2) 193 (2003; להלן עניין לילוף); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית בעריכת שלמה לוין, 1995) 591, 866-865; גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, 2007) 646; ראו גם ע"א 9694/01 האפוטרופוס הכללי נ' פרידמן, פ"ד נו(2) 529 (2002); וכן לאחרונה ע"א 10645/07 אלקונין נ' וולנץ (טרם פורסמה, ניתנה ביום 16.1.08) בפסקה ו(2)). עם זאת, חרף הכתרתה כ"בקשה לעיכוב ביצוע", בבקשה גופה צוין הסעד המבוקש, ובהתאם לכך אתיחס אליה.
(2) כידוע, "הטלת עיקול זמני - לעת ערעור - על נכסיו של נתבע שזכה בדינו אינה דבר הניתן דרך
-שיגרה" (השופט, כתארו אז, חשין בעניין לילוף, בעמ' 195), ועל המבקש לעמוד בשני תנאים מצטברים להענקת סעד שכזה - הצבעה על סיכויי הערעור והוכחה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו שם). בענייננו, עיינתי בבקשה וכן בכתב הערעור, ודומני - כמובן מבלי לקבוע מסמרות - כי אין לבטל מכל וכל את סיכויי הערעור, ולוא בהקשר הדיוני. קשה להלום את קביעת המשיבה כי עיקר טענות הערעור נסב על קביעות עובדתיות; ואף כי עיקרן מופנה כלפי עניינים שבסדר דין, להללו השלכה משמעותית על התוצאות שבמהות. מבחינת מאזן הנוחות, סבורני כי פוטנציאל הנזק למבקש עולה מנסיבותיו המיוחדות של המקרה, ובפרט אופן העברת הזכויות בשנת 1998 - ועל כן לא היה גם הכרח בהגשת תצהיר מצדו, כנטען על ידי המשיבה. נסיבות אלו מצדיקות את הטלת העיקול הזמני גם בתקופת הערעור, ובפרט בהתחשב בכך שלמעשה העיקול הזמני אינו גורם לעת הזאת נזק של ממש למשיבה; וככל שתרצה למכור את הנכס, תוכל לפנות בבקשה מתאימה.
(3) לנוכח האמור, החלטתי להיעתר לבקשה ולהורות כי העיקול הזמני על זכויות המשיבה בדירה יוותר בתוקפו. ההתחייבות לפיצוי המשיבה שהמציא המבקש הפורמלי 3 בהחלטה על מתן העיקול הזמני בבית המשפט המחוזי תישאר בתוקפה אף היא, והמבקש התחייב בבקשתו לפטור מאגרה ומהפקדת עירבון "לפרוע במידת האפשר, מתוך קופת פשיטת הרגל, את הוצאות המשיבים בערעור, אם ייפסקו לטובתם הוצאות". לפי הצהרתו, בקופת פשיטת הרגל המופקדת בידי הכונס הרשמי מצויים כ-11,000 ש"ח. בנסיבות, בלא קשר להחלטה בעניין עירבון בבית משפט זה, ראיתי לנכון להוסיף תנאי של עיכוב סך 3,000 ש"ח מכספי קופת פשיטת הרגל אצל הכונס הרשמי, תוך עשרים ואחד יום מהיום .
ז. בנתון לאמור, יוטל עיקול זמני על זכויות המשיבה בדירה עד להכרעה בערעור. אין צו להוצאות בבקשה זו.
ניתנה היום, כ"ז בשבט תשס"ח (3.2.08).
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. מפ
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il