בקשה למתן סעד זמני בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים

           זוהי בקשה למתן סעד זמני בערעור לפיו יעוכבו הליכי מכרז עד להכרעה בערעור שהגיש המערער על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (להלן: בית המשפט המחוזי).

1.        המערער הגיש לבית המשפט המחוזי עתירה לביטול מכרז שהוצא על ידי המשיב לרכישת חלקה 118 בגוש 30014 בירושלים (להלן: החלקה), לבעלי החלקות הגובלות בה (להלן: המכרז). המערער הינו בעל זכויות במקרקעין הגובלים בחלקה ועליהם בנויה דירת מגוריו. לטענתו, הוא חייב לעבור בחלקה על מנת להגיע לדירתו ועל כן יש לו בה זכויות דרך. עוד טוען המערער כי עירית ירושלים העבירה למשיב את הזכויות בחלקה שלא כדין ועל כן הוא משולל סמכות לערוך את המכרז. בפסק דין מיום 25.9.2007 נדחתה העתירה על ידי בית המשפט המחוזי (השופט י' עדיאל) בקובעו כי היא אינה באה בגדר סמכותו העניינית. זאת משום שהתנגדות המערער למכירת החלקה אינה נובעת מהפרה נטענת של דיני המכרזים ואינה נוגעת "בענייני מכרזים", כמשמעותם בפרט 5 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, תש"ס-2000. המערער ערער על פסק הדין בפני בית משפט זה ובערעורו הוא טוען כי טעה בית משפט קמא בקובעו שהטענות שהעלה בעתירתו אינן נוגעות לענייני מכרזים. המערער שב ומדגיש בהקשר זה את טענותיו לפיהן המכרז הוצא בחוסר סמכות; הוא לא קיבל הודעה כדין לגבי פרסומו; מכירת החלקה בדרך של מכרז לא אפשרה לו לעמוד על זכויותיו הקנייניות; וקיום המכרז יגרום לו לנזק שאינו בר תיקון. טענות אלו מעצם טיבן, כך המערער, באות בגדר סמכותו של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.

2.        בד בבד עם הגשת הערעור הגיש המערער את הבקשה שבפני למתן סעד זמני המורה למשיב להימנע מלפעול בקשר עם המכרז ושלא להעביר את החלקה לזוכה במכרז עד מתן פסק-דין בערעור. המשיב מתנגד לבקשה והוא טוען כי סיכויי הערעור נמוכים ביותר שכן לב הסכסוך נוגע לטענות קנייניות של המערער וכי משום כך צדק בית משפט קמא בקובעו שהעתירה אינה בתחום סמכותו כבית משפט לעניינים מנהליים. עוד טוען המשיב כי קיימים טעמים נוספים שדי היה בהם להוביל לדחיית העתירה על הסף ובהם השיהוי הניכר בו הוגשה, העובדה שהעתירה לא נתמכה בתצהיר כדין והעובדה שלא צורפו לה כל המשיבים הרלבנטיים. עוד טוען המשיב כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו והוא מדגיש בהקשר זה כי הערעור והבקשה לסעד זמני הוגשו כחודש ימים לאחר מתן פסק הדין וכי בינתיים אישרה ועדת המכרזים ביום 17.10.2007 את זכיית המציעה היחידה שהגישה הצעה לרכישת החלקה במסגרת המכרז והליכי ההתקשרות עם אותה מציעה הינם בעיצומם. לבסוף טוען המשיב כי פתוחה היתה הדרך בפני המערער לעתור לצו מניעה בבית המשפט האזרחי ומשלא עשה כן אין לו להלין אלא על עצמו.

3.    דין הבקשה להידחות. כלל הוא כי בעל דין שזכה בהליך זכאי לממש את פירות זכייתו והמבקש סעד זמני בערעור צריך לשכנע את בית המשפט שסיכויי הערעור טובים וכן שמאזן הנוחות נוטה לטובתו. עקרונות אלו, הנוהגים לעניין מתן סעד זמני בערעור האזרחי, יפים הם גם לעניין סעד זמני בערעור על עתירה מנהלית (ראו: עע"מ 1210/07 גדיש חברה להנדסה בע"מ נ' חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ, פסקה 8 (לא פורסם, 27.2.2007); עע"מ 7135/06 איגוד ערים דן לביוב ואיכות הסביבה נ' הוכמן, פסקה 5  (לא פורסם, 29.11.2006)). שיקולי מאזן הנוחות במקרה דנן יש להם אמנם פנים לכאן ולכאן אך אין הם מכריעים את הכף נוכח סיכויי הערעור, שאינם מן הגבוהים (ראו ע"א 4086/04 שכטמן נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, (לא פורסם, 25.7.2004)).

           אשר על כן, הבקשה למתן סעד זמני נדחית. המערער ישלם למשיב שכר טרחת עורך-דין בסך של 3,000  ש"ח.

           ניתנה היום, ‏ג' כסלו תשס"ח (13.11.2007).

                                                                                                ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    לב

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il