1. המבקשת 1, יצרנית ומשווקת של רהיטים (להלן: המבקשת), מפעילה מרכז אחסון ותצוגה במבנה גדול ממדים בקיבוץ שפיים. השטח עליו בנוי המבנה מוגדר בתוכניות הבינוי כקרקע לשימוש חקלאי. בשנת 2001 הועמדה המבקשת לדין, יחד עם הקיבוץ ועם בתי-עסק נוספים הפועלים בתחומיו. כתב-האישום ייחס למבקשת שימוש במקרקעין וביצוע עבודה ללא היתר ובניגוד לתוכניות החלות על האזור, עבירה לפי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965. בעקבות הסדר טיעון, נמחקה מכתב-האישום הטענה כי המבנה שימש את המבקשת למטרות מסחר. זו, מצדה, הודתה בשימוש בו שלא כדין לצורך אחסנה ותצוגה של רהיטים, והורשעה על-פי הודייתה. גם באשר לעונש הגיעו הצדדים להסכמה, ובעקבות כך נגזר למבקשת קנס בסך 9,000 ש"ח, ובית המשפט הורה על להפסיק את השימוש האסור בתוך 18 חודשים מיום מתן פסק-הדין. מועד כניסתו של הצו לתוקף נדחה פעמים אחדות, והועמד לבסוף על יום ה-31.10.06. בבית-משפט השלום תלויה ועומדת כיום בקשה לדחותו שוב.
2. זמן קצר קודם להגשת כתב-האישום נגד המבקשת, אישרה הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה - חוף השרון, את בקשתו של קיבוץ שפיים להתיר זמנית שימוש בקרקע החקלאית לצורכי אחסנה ותצוגה, אך זאת בכפוף לאישורים מאת מנהל מקרקעי ישראל, הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה והוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים. הליך האישור הושלם רק ביום 27.6.05, ועל-פי קביעותיהן של הוועדה המקומית לתכנון ושל הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית, פג תוקפם של האישורים שניתנו בסוף אוקטובר 2006 ולא הוארך מאז. חרף זאת, לא חדלה המבקשת מן השימוש האסור במבנה עד היום הזה.
3. פסק-דינו של בית-משפט השלום הפך חלוט, ובניסיון לשנות מתוצאתו עותרת כעת המבקשת לקיים בענינה משפט חוזר. לטענתה, לאחר שניתן פסק-הדין נתגלו ראיות חדשות, והמבקשת מכוונת בכך לתוכנית הבינוי המנדטורית R6 אשר לטענתה הועלמה מעיניה בידי הוועדה המחוזית, ומאפשרת שימוש בקרקע למטרות אחסנה ותצוגה. עוד טוענת המבקשת, כי המצב התכנוני דהיום, בעקבות אישורן של תוכניות מתאר חדשות ותיקונו של חוק התכנון והבניה, מאפשר לה לעתור להרשאתו של השימוש שעשתה במבנה.
4. עמדת המשיבה היא כי יש לדחות את הבקשה על הסף בשל שיהוי בהגשתה. זאת, הואיל והראיה ה"חדשה" לה טוענת המבקשת היא תוכנית משנת 1942, שדבר קיומה צריך היה להיות ידוע למבקשת מזה זמן רב, וכך הוא גם באשר לתוכניות המתאר, שנכנסו לתוקפן כבר לפני שנים אחדות. גם לגוף הדברים מציינת המשיבה כי אין בבקשה ממש, הואיל והתוכנית המנדטורית ממילא חייבה את אישורה של הוועדה המחוזית לכל שימוש שאינו חקלאי, ואין חולק כי אישור כזה לא היה בידי המבקשת במועד בו הועמדה לדין, והיא אף לא פעלה כדי לשנות את ייעודו של המבנה, שנועד לשמש לול. חשוב מכך, להשקפת המשיבה תוכנית R6 שוב אינה תקפה, לאחר שבשנת 1982 אושרה תחתיה תוכנית מתאר מחוזית חלופית. אף שזו האחרונה אינה שוללת את השימוש במקרקעין לאחסנה ולתצוגה, הרי לצורך שימוש כזה נדרשת הפקדה של תוכנית מפורטת המכשירה את הדבר, וזאת לא נעשה. ולבסוף סבורה המשיבה, כי הבקשה שהוגשה כמוה כניסיון של המבקשת לחזור בה מן ההודייה ששימשה בסיס להרשעתה, וזאת אין להתיר.
5. מושכלות יסוד הן, כי מטרת קיומו של משפט חוזר היא ליתן בידיו של מי שהורשע על לא עוול בכפו, את הכוח להביא לשינוי ההכרעה השיפוטית בענינו. מטבע הדברים, יתקשה בית-המשפט הדן בבקשה למשפט חוזר, להיעתר לטיעוניו של בעל- דין אשר הרשעתו סמכה עצמה על הודייתו-שלו. בנסיבות אלו יידרש המבקש להצביע על טעם ממשי להפיכתה על-פיה של הודייתו, וטעם כזה עשוי להימצא לו אם יראה כי מצויים כיום בידיו נתונים - מן הסוג המקים עילה מן העילות המנויות בסעיף 31(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אשר לא היו בידיעתו ואף לא ניתנים היו להשגה בעת המשפט. בענין שבפני, אין אלה פני הדברים בכל הנוגע לטענה הנסמכת על קיומה של תוכנית מנדטורית, הנגישה לכל בר-דעת, מקל וחומר אם מצוי הוא בתחום התכנון והבנייה. ובאשר לחלקן האחר של טענות המבקשת, הרי כפי שהראתה המדינה בתשובתה, ממילא אין בכוחה להיבנות מן התוכניות הקיימות, אשר אפילו יימצא כי הן תומכות באפשרות לשימוש מן הסוג שעשתה המבקשת במבנה, מותנה היה הדבר בקבלתו של היתר, שאף המבקשת אינה טוענת כי מצוי בידה או כי היא פעלה להשגתו.
יתרה מכך, אף אם תוכל המבקשת - לאחר נקיטתו של הליך מתאים - לקבל כיום אישור להפעלתו של המבנה בשימושו הנוכחי, אין בכך כדי לשמוט את הקרקע מתחת לפעולותיה בעבר, שבהיעדר היתר אין חולק על כך שלא היו כדין. המבקשת הורשעה בגין פעולות אלו, ואין הרשעתה נמחקת אך משום שכיום, עם השינוי במצב התכנוני - וספק בעיני אם שינוי כאמור אמנם חל - שוב אין שימוש כאמור אסור עליה.
6. חשוב מכל אלה. חוששני, כי אין כל דרך להביט על הבקשה שבפני ועל הטענות המועלות בגדרה אלא כניסיון לזרות חול בעיני בית-המשפט, ולהסתיר עובדה פשוטה, דהיינו, כי המבקשת פעלה לאורך שנים רבות, ועודה פועלת כיום, תוך הפרת הוראותיו של החוק, ומתוך התעלמות מצו שניתן על ידי ערכאה שיפוטית. חזקה על המבקשת כי ידעה, בפרט לאחר שהורשעה בדין על-פי הודייתה, כי היא פועלת באורח פסול, וכי הדין אוסר עליה להוסיף ולהפעיל את המרכז בקיבוץ שפיים. אף על-פי כן, עשתה המבקשת דין לעצמה, תוך שהיא מבקשת, בתואנות שונות, לדחוק את הקץ ולמנוע את החלת הדין על מפעלה המניב, אשר כל כינוי בו יעטה עצמו - מרכז אחסון או אולם תצוגה, ושמא מבנה אחסון ותצוגה - לא ישלול ממנו את שימושו העיקרי, הוא מסחר ברהיטים במקום שלא נועד אלא לפעילות חקלאית.
דומה, ועמדתי על כך גם בפרשות קודמות, כי בקלות יתרה מבקשים בעלי-דין, אם ביוזמתם ואם בעצתם המלומדת של באי-כוחם, לרתום למאמציהם אלה - לאחר שכלו כל הקצין - אף את מוסד המשפט החוזר, וזאת במטרה לקנות לפעילותם העסקית עוד מספר חודשי חיות, אשר מתווספים לחישוב ההופך את הפרת החוק למשתלמת מבחינה כלכלית. אחרת, מתקשה אתה להבין כיצד זה לפתע נתגלתה לה, למבקשת, תוכנית מתאר מתקופת המנדט הבריטי, וכיצד זה שבה היא ונתלית בטענות, אשר צריכות היו לשמשה בערכאה הדיונית, ואם לא הועלו שם תחת שיגובש הסדר טיעון, הרי זה משום שאף המבקשת ידעה כי אין בהן להועיל לה. אם זהו אינו ניצול לרעה של הליכי משפט, לא אדע ניצול לרעה מהו.
7. מטעמים אלה, לא רק שמתחייבת דחייתה של הבקשה לקיומו של משפט חוזר, וכך אני עושה, אלא שראוי להשית על המבקשת הוצאות בהיקף משמעותי. ער אני לעובדה, כי שיעור ההוצאות אשר מקובל לפסוק, אף במקרים חריגים, אין בכוחו להדביק את הרווח הניכר הטמון בהתמשכותו של מעשה העבירה. יחד עם זאת, בתתי את דעתי על כך כי דבר בהגשתה של בקשה זו לא מנע מרשויות האכיפה לעמוד על קיומו של הצו שהוצא לחובת המבקשת כבר לפני חודשים רבים, החלטתי לחייבה בתשלום סך של 50,000 ש"ח לאוצר המדינה.
ניתנה היום, י"ד בטבת התשס"ח (23.12.07).
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. מה
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il