בקשה למינוי מנהל עזבון, שנדחתה

בקשה למינוי מנהל, במשתמע זמני, לעזבון המנוחה מ.ת. ז"ל, בהתאם להוראות סעיף 77 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה" ו"המנוחה", לפי העניין).
הצדדים שלפני הם המבקשים, ב"כ היועמ"ש ויורשיה הנטענים לפי דין של המנוחה (משיבים 2 – 9).
במוקד הסעד המבוקש עתה מצויה בעיקרה עתירה להגבלת הסחירות במשק שהזכויות בו כך נראה עודן רשומות על שם המנוחה, על מנת לאפשר פירעון עתידי של חוב כספי נטען של המנוחה לתובעים. בגין חוב נטען זה מתנהל הליך אזרחי בבית משפט השלום בבאר שבע בתביעה על סך כ- 2,000,000 ₪, שבו נשמעו כבר סיכומי הצדדים. 

רקע כללי וההליך בבית משפט השלום1. בין התובעים ובין המנוחה התנהלו הליכים אזרחיים שונים הקשורים עם זכויות במשק XXX במושב XXXX. במסגרת זאת נרשמו הזכויות במשק זה על שם התובעים (להלן: "משק התובעים"). אולם לטענת התובעים, הואיל והמנוחה ובני משפחתה מנעו מהם להתגורר בפועל במשק, החליטו למכור זכויותיהם, או-אז התברר להם כי המנוחה צברה חובות רבים לרשות המקומית ולרשות מקרקעי ישראל, אותם נאלצו התובעים לשם מכיסם.  בנסיבות אלה, ובשים לב לטענות כספיות נוספות של התובעים כנגד המנוחה הוגשה תביעה כספית לבית משפט השלום על  סך נומינלי של 1,988,241 ₪ (ת"א   XXXXX ; להלן: "התביעה הכספית").
2. במסגרת התובענה, שהוגשה בתחילה על סך 238,465 ₪, הוטל צו עיקול ברישום על כספים המוחזקים אצל ב"כ המנוחה בסך 180,000 ₪, גם עתה (צו מיום 20.10.14). 
3. ביום 19.5.17 הלכה המנוחה לבית עולמה.
4. ביום 12.6.17 הוגשה  במסגרת התביעה הכספית בקשה להורות על מתן צו מניעה זמני לאיסור דיספוזיציה במשק שהמנוחה לפי הנטען בעלת הזכויות בו, משק מספר XX במושב XX (להלן: "משק המנוחה"). באותו היום ניתנה החלטת בית המשפט בהליך הנ"ל כי יש לתקן את הבקשה באופן שהמשיבים בה – קרי יורשי המנוחה – יצורפו מפורשות להליך (ראו גם החלטות מיום 13.6.17).
5. בדיון מיום 8.1.18, לאור הערות בית המשפט בתביעה הכספית לפיה הבקשה למתן צו מניעה זמני הוגשה ללא הגדרת המשיבים הראויים (ומשהוגשה במקביל התובענה שלפני),  ביקשה מבקשת 2 (שהיא גם עורכת דין ומייצגת את התובעים בעצמה) למחוק את הבקשה למתן צו מניעה זמני שהוגשה בתביעה הכספית תוך שהיא מציינת כי תגיש בקשות לסעדים זמניים כפי שתמצא לנכון. 
חרף האמור, בחרו המבקשים להמשיך ולנהל את ההליך שלפני.

ההליך שלפני – רקע דיוני6. התובענה שלפני הוגשה ביום 17.8.17 כתובענה למינוי מנהל עזבון. נוכח החלטה מנומקת מיום 22.8.17 שבה הוריתי על תיקון התובענה, הוגשה מטעם התובעים תובענה מתוקנת ביום 28.9.17.
7. ביום 5.11.17 הוגשה תגובת ב"כ היועמ"ש שבמשרדי האפוטרופוס הכללי, שבה הובהרו בין היתר גדריו של סעיף 77 לחוק הירושה ובה הוצע כי יינתן צו למשרד הפנים לאיתור פרטיהם של יורשיה לפי דין של המנוחה. 
ואכן, ביום 6.11.17  ניתן צו למשרד הפנים להמצאת תמצית רישום של המנוחה וניתנה הוראה בדבר תיקון כתב התובענה בהתאם. בהתאם לצו הוגשה בקשה מתוקנת בשלישית ביום 13.11.17.
8. ביום 16.11.17 הוגשה תגובת ב"כ היועמ"ש שבמשרדי הא"כ. ביום 11.12.17 הוגשה תגובה מטעם כלל המשיבים 2 עד 9  (למעט משיב 6, שבחר שלא ליטול חלק פעיל בהליך).
9. ביום 11.2.18 התקיים דיון בתובענה, שבסיומו, עת הצדדים לא הגיעו לכלל הבנות , ביקשו הצדדים לסכם טענותיהם בכתב לשם הכרעה. סיכומי הצדדים הוגשו, ואף ניתנה שהות למשיב 5 להבהיר מפורשות האם חפץ בהשתתפות בהליך (והמועד להבהרה חלף). 

תמצית טענות הצדדים10. המבקשים מתארים את השתלשלות האירועים הכרונולוגית שהובילה להגשת התביעה הכספית, טוענים כי המנוחה הלכה עליהם אימים וגרמה להם לנזקים כספיים בכלל זה בגין מכירת המשק שרכשו ממנה. אולם לטענתם הואיל והמשיבים אינם מוכנים להצהיר מיהם יורשי המנוחה ואף השהו את הדיון בבקשה זו, לא ניתן היה להידרש לבקשה למתן צו מניעה. לפיכך ביקשו מינויו של מנהל עזבון (תוך שב"כ היועמ"ש המליצה לשיטתם על מינוי מנהל עזבון זמני). הואיל והמבקשים חוששים מפני הברחת נכסים, התבקש מינוי מנהל עזבון  או לחילופין מתן צו לאיסור דיספוזיציה במשק המנוחה. 
11. מנגד, מלינים המשיבים מפני אילוצם להתגונן מפני תביעות סרק לשיטתם, וכי ההליך שלפני אינו ההליך המתאים להכרעה בטענות הכספיות של הצדדים, המתבררות בתביעה הכספית. המשיבים מבהירים כי בתביעה הכספית נשמעו כבר ראיות, טוענים כי הנסיון לבקש צו מניעה בבית משפט השלום לא צלח וכי המבקשים לא פעלו בהתאם להודעתם בדיון בבית משפט השלום מיום 8.1.18 ולא הגישו כל בקשה למתן סעד זמני. עוד טוענים המשיבים כי יש להתחשב בכך שבית משפט השלום עצמו לא מצא להידרש למתן צו מניעה זמני גם לאחר שמיעת הראיות, שממילא היא דרך המלך במקרה זה , ולא בקשה למינוי מנהל עזבון. המשיבים אף טוענים כי אין למבקשים מעמד בבקשה כגון דא, שאף איננה עומדת בתנאי הפסיקה למינויו של מנהל עזבון, עת אין די בחשש בעלמא, בין היתר, מפני הברחת נכסים או אי פירעון חוב כספי, במיוחד עת סך של כ- 180,000 ₪ עודם מעוקלים ומוחזקים אצל בא-כוחם. 
דיון והכרעה 12. לאחר שעיינתי במכלול המצוי בתיק, עיינתי בהסכמת הצדדים גם בתיק התביעה הכספית, ושמעתי את הצדדים לפני, הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה דחייה.