בקשה לדחיית דיון המוגשת בניגוד לנוהל ומנומקת בדיון מקביל בערכאה אחרת שאליו מוזמן מייצגו החדש של אחד הצדדים

הדיון בערעוריהם של הצדדים על פסק דינו של בית הדין האזורי קבוע לכ"ד בתשרי התשפ"ב (30.9.21). מועד זה נקבע כבר לפני כחודשיים וחצי. הצדדים היו שניהם מיוצגים כבר באותה עת, הזימון נשלח כדין לבאי כוחם ואיש מהם לא ביקש את שינויו.

לאחרונה החלה עו"ד דיין וולפנר לייצג אף היא את האיש, "אף היא" אמרתי שכן לא נמסרה לבית הדין כל בקשה או הודעה מטעמו של האיש או של בא כוחו טו"ר אושרי שעל פיה חדל הלה מלייצג את האיש. מכל מקום האמור להלן נכון הוא אף לוּ הייתה עו"ד דיין וולפנר מעתה מייצגתו היחידה של האיש, אלא שנכון הוא במשנה תוקף נוכח האמור עד כה:

מייצגתו החדשה של האיש, עו"ד דיין וולפנר, הגישה בקשה בשמו לדחיית הדיון בשל דיון מקביל שיש לה בערכאה אחרת (וראה להלן), כל זאת כשבועיים לפני מועד הדיון וכחודשיים לאחר שנקבע!

בבקשה מציינת עו"ד דיין וולפנר כי היא היחידה ממשרדה המייצגת את האיש, אך אינה מבהירה אם כך הדבר אף בנוגע לייצוג בדיון המקביל שבערכאה האחרת. היא אף אינה מבהירה מדוע אכן רק היא יכולה לייצג את האיש מטעם משרדה – ייפוי הכוח שצורף לתיק הוא לא לה בלבד, ואין מדובר במי שמייצגת את האיש זה מכבר ורק היא מכל צוות משרדה מכירה את התיק אלא, כאמור, במייצגת חדשה.

למותר לציין כי זכותו של האיש לבקש כי רק עו"ד דיין וולפנר, אישית, תייצג אותו, וזכותה שלה להסכים לכך, אלא שלבחירה כזו יש כמובן מחיר ותוצאות וטומנת היא בחובה מגבלות ובכללן את הצורך להתייצב, היא ולא אחר, בדיונים שבעניינו של האיש. את מגבלותיה של בחירה כזו ותוצאותיה אי אפשר לגלגל לפתחו של הצד שכנגד המתנגד לדחיית הדיון ואף לא לפתחן של ערכאות השיפוט, בית הדין הרבני הגדול בענייננו, שעל דרך כלל עליהן לנהוג על פי המתווה שהותווה בידי נשיאת בית המשפט העליון (דאז) השפטת בייניש ובהמשך על ידי נשיאו (אז) השופט גרוניס ושאומץ גם בידי נשיא בית הדין הרבני הגדול (להלן: הנוהל) והשואף למעט בדחיית דיונים אפילו בהסכמת הצדדים וקל וחומר שלא בהסכמה.

הדיון נקבע כאמור זה מכבר. אומנם עו"ד דיין וולפנר הצטרפה לתיק זה עתה, כאמור, אולם היא הנותנת: מצופה מבעל דין ומעורך דין שעימו מתקשר בעל הדין בהסכם ייצוג שעה שכבר קבוע מועד לדיון בתיק זה מכבר להביא עובדה זו בחשבון ולבחון אם יכול עורך הדין לייצג במועד זה או לא. הדברים אמורים תמיד ובמשנה תוקף כלפי בקשה שהצד השני להליך מתנגד לה, שכן אם לא נאמר כך יוכל בעל דין להביא לדחיית דיון – בניגוד לרצונו של הצד השני ולאחר שהצד השני ממתין, ואולי בכיליון עיניים, לדיון, אם כמערער המבקש לשנות את שנפסק ואם כמשיב המבקש לסיים את מסכת ההתדיינויות – "ברגע האחרון" באמצעות התקשרות עם עורך דין חדש שיוכל לומר, בצדק מבחינתו, כי הוא לא יכול היה לבקש את הדחייה מבעוד מועד.

במאמר מוסגר נעיר כי הבקשה גם אינה מאזכרת את היות האיש מיוצג גם בידי טו"ר אושרי, כאמור.

אם לא די בכל האמור נזכיר גם זאת:

הנוהל קובע גם:

בקשה לשינוי מועד דיון תוגש על גבי טופס הבקשה המצורף לנוהל זה. בכותרת הבקשה יצוין במפורש מיהו בעל הדין המבקש לשנות את מועד הדיון [...] בקשה שלא תוגש על גבי הטופס לא תתקבל על ידי המזכירות. במקרה כזה תחזיר המזכירות את הבקשה למבקש, אלא אם מדובר בבקשה שהוגשה על ידי בעל דין שאינו מיוצג [...]

חזקה על עורכת דין ותיקה ומוערכת כעו"ד דיין וולפנר שמכירה היא את הנוהל, אך גם לולי כך – הלוא בו ביום שהוגשה הבקשה ניתנה החלטתי המורה על הגשת בקשה בהתאם לנוהל, ולמרות זאת שבה עו"ד דיין וולפנר והגישה בקשה שלא בהתאם לנוהל – לא בטופס הייעודי וללא הכותרת שעליה מורה הנוהל.

הנוהל גם מורה, ויושם לב להדגשות שהוספתי:

[...] שינוי מועד דיון בשל קיומו של דיון מקביל ייעשה רק אם מתברר כי לא ניתן לקיים את שני הדיונים במועדם תוך מיצוי אמצעים סבירים, ובהם, שינוי שעת הדיון, הופעת בא כוח אחר או צמצום ההיקף של אחד הדיונים או של שניהם.

בהפעלת שיקול הדעת בהחלטה בבקשה לשינוי מועד הדיון, יש לתת עדיפות לקיומו של דיון שנקבע לשמיעת ראיות; לדיון שהוא דחוף יותר או בתיק הנמשך זמן רב; לדיון שעניינו מורכב יותר או שהוא בעל השלכה נרחבת על הליכים אחרים; לדיון שמעורבים בו מספר רב יותר של בעלי דין, עורכי דין או עדים; לדיון המתקיים לפני הרכב שופטים, או לדיון בתיק שדחייתו עלולה להביא לביטול זמן שיפוטי רב יותר.

עמדתי לעיל כבר על שאלת האפשרות להופעת בא כוח אחר ולא אכפול כאן את הדברים.

אוסיף ואומר כי מעיון בצרופה לבקשה אני למד גם כי הדיון המקביל מתקיים בפני בית המשפט לענייני משפחה, שלא בפני הרכב, ומדובר בו ב'קדם־משפט'.

גם מטעם זה – אף אם נניח כי יש הצדקה לדחייתו של אחד הדיונים מן הדין היה כי הבקשה לדחייה תוגש לבית המשפט לענייני משפחה ולא לבית דין דידן שבו מדובר בהליך ערעור שמעצם היותו כזה כמוהו – בכל הנוגע לצדדים – כתיק הנמשך זמן רב (אף שתיק הערעור כשלעצמו תיק בפני עצמו הוא), שהדיון בו אמור להתקיים בפני הרכב של שלושה דיינים ושאינו קדם־משפט גרידא אלא הדיון העיקרי (בדומה לדיון המיועד לשמיעת ראיות אם כי עיקר הדיון בערעור אינו, בדרך כלל, בראיות הנוגעות לעובדות אלא בבירור השאלות המשפטיות).

סוף דבר