החלטה
בפני בקשת פסלות שהוגשה אתמול (22.11.11) על ידי הנתבע, מכון ויצמן למדע. בבקשה אני מתבקש לפסול עצמי מהמשך הדיון בתיק זה, ומכאן שאף לפסול את עצמי מלדון בבקשה למתן צווים זמניים שהוגשה בתיק זה ביום 10.11.11. יצויין שהדיון בבקשה למתן צווים זמניים במעמד שני הצדדים נקבע למחר, 24.11.11.
טענות הצדדים
בבקשה נטען שעלי לפסול עצמי "בשל מעורבות אישית קודמת בסכסוך שהתנהל בין עובדי 'גן המדע' לבין עמותה שהוקמה על ידי המבקש". נטען כי "למיטב ידיעת המבקש, כבוד השופט ספיבק היה מעורב באופן אישי (כחלק מפעילותו כסגן מנהל הקליניקה המשפטית שבאוניברסיטת תל-אביב ופעולתו בארגון כוח לעובדים).... בסכסוך קשה, נוקב תוקפני ואף אישי בין פעילי ארגון העובדים, לרבות כבוד השופט בפעילותו אז, בטרם מונה לכהונתה לבין העמותה". נוכח מעורבות נטענת זו, נטען בבקשה כי "למבקש קיים חשש ממשי" כי "בית הדין הנכבד עלול לגבש, בין מרצונו ובין מכורח הנסיבות שנוצרו, דעה ברורה לגבי המבקש וכנגדו, ובין היתר לגבי הסוגיה המשפטית העומדת לפתחו".
המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, תחושתו האישית וחסרת הבסיס של המבקש אינה יכולה להקים עילת פסלות. על מנת שתקום עילה שכזו, על בעל דין להראות כי דעתו של השופט "ננעלה" וכי נבצר מבית הדין, בראייה אובייקטיבית, להכריע את דינם של בעלי הדין באובייקטיביות הדרושה. לטענת המשיבה, המבקש לא הצביע על קיום נסיבות אובייקטיביות היוצרות חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט ואשר מקימות להן עילת פסלות. עוד מציינת המשיבה שלא ברור מדוע הבקשה לפסלות הוגשה באיחור רב, יומיים בלבד לפני הדיון, ולא בהזדמנות הראשונה, בסמוך לאחר שנודע למבקש על כך שהחתום מטה יישב לדין בתיק זה.
דיון והכרעה
ראשית, אתייחס לתשתית העובדתית לבקשה. בניגוד מוחלט לנטען בבקשה, מעולם לא הייתי חבר או פעיל אישית בארגון כוח לעובדים. יתירה מזאת. למיטב זכרוני לא ייצגתי את הארגון בהליכים משפטיים כלשהם, ומכל מקום במקרה הספציפי לא ייצגתי את הארגון בסכסוך אליו מתייחסת הבקשה. המדובר בתיק התארגנות ראשונית של עובדי עמותה הקשורה למבקש, שהתנהל לפני כשלוש שנים. בראשית הדרך יוצגו עובדי העמותה על ידי עורכי דין מהקליניקה לזכויות עובדים שבפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב, אחת משבע הקליניקות שפעלו אז בפקולטה. בהמשך הדרך, בשלב בו נעשתה פנייה של העובדים לבית דין זה, הועבר ייצוג העובדים למשרד עורכי דין חיצוני, שאינו קשור לקליניקות.
מעורבותי בתיק זה הסתכמה בטיפולי, במסגרת תפקידי כסגן מנהלת הקליניקות שבפקולטה למשפטים, בפנייה שנעשתה בזמנו אל אוניברסיטת תל-אביב על ידי המבקש בבקשה שהטיפול בתיק יועבר לייצוג חיצוני, וכן ב"שיחות מסדרון" אודות התיק, לרבות עם עורכי הדין שייצגו אז את העובדים, עד שהועבר התיק לטיפול משרד עורכי דין חיצוני. מכאן שאין כל בסיס לטענת המבקש בדבר מעורבות פעילה ואישית שלי באותו הסכסוך. ואם לא די בכל האמור, איני רואה כל קשר בין המחלוקת הספציפית בתיק זה, הקבוע לדיון מחר, שעניינו עובדת משק בית אצל המבקש, שלטענתה פוטרה על ידי המבקש שלא כדין, לבין אותו סכסוך התארגנות ראשונית של עובדי "גן המדע" אליו מתייחסת הבקשה.
נוכח כל האמור, איני חש קושי כלשהו למלא את תפקידי כשופט בתיק זה בצורה אובייקטיבית, ולקבל בו החלטות ענייניות, ללא שמץ של משוא פנים. מכאן שאיני חש כל מניעה לישב בדין בתיק זה.
למעלה מן הנדרש אעיר, שאף לו הייתי הפרקליט המייצג את העובדים באותו התיק (וכאמור, לא זה היה מצב הדברים) לא היה בכך לדעתי כדי להקים למבקש עילת פסלות. איני השופט היחיד בבית דין זה ששימש קודם למינויו כפרקליט מייצג. למעשה, רוב השופטים בבית דין זה שימשו קודם לכהונתם השיפוטית כפרקליטים, וייצגו בעלי דין שונים. מטענת המבקש נובעת כביכול המסקנה, כי העובדה ששופט מסוים ייצג קודם למינויו בעל דין בתיק מסוים אל מול בעל דין אחר, מקימה לבעל הדין שכנגד שם עילה לבקש את פסילתו אותו אותו השופט, שכן לכאורה, בעצם ייצוג לקוח מסויים אל מול אותו בעל דין, יש כדי ליצור חשש לכך שאותו שופט גיבש דעה ברורה נגד אותו בעל דין. הנחה זו נעדרת כל יסוד. זאת ככלל, ושבעתיים במקרה כמו המקרה שלפנינו, שבו חלפו מספר שנים מאז סיומו של אותו התיק שבעטיו מוגשת בקשת הפסילה.
בשולי הדברים אעיר, שמצאתי ממש גם בטענת המשיבה, לפי דין הבקשה להידחות אף בשל העובדה שלא הוגשה בהזדמנות הראשונה. ביום 14.11.11 הוגשה מטעם הנתבע בקשה לדחיית מועד הדיון בתיק. בבקשה נטען שלעו"ד סיגל פעיל, המטפלת בתיק באופן אישי, קבוע כבר דיון הוכחות בבית הדין האזורי בחיפה, בתיק שאף בו היא מטפלת באופן אישי. בהחלטה שניתנה בו ביום דחיתי את הבקשה לדחיית מועד הדיון. בקשת הפסלות שלפני הוגשה רק אתמול, 22.11.11, ואין בה כל הסבר מדוע התמהמה המבקש בהעלאת הטענה. הנה כי כן, הבקשה הוגשה רק לאחר שהתחוור למבקש שהדיון בבקשה לצווים זמניים שהוגשה בתיק זה לא יידחה, ולמעשה יש בה משום נסיון לא תקין למצוא בכל זאת דרך להביא לדחיית הדיון. זאת, מאחר שככל שהייתי מחליט על פסילתי, היה מביא הדבר בהכרח לדחיית מועד הדיון, כפי שביקש הנתבע במקור, בקשה שכאמור נדחתה (השוו להחלטת כב' השופט הראשי (כתוארו אז) מיכאל שפיצר, בש"א (ב"ש) 1632/07 טופ אפסילון נ' וורברוב ויקטור (26.3.07); לדיון מקיף ברציונאלים לחובה שבדין להעלאת טענת פסלות בהזדמנות הראשונה, ראו: יגאל מרזל, דיני פסלות שופט (ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, 2006), 63).
הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בבקשה זו בסך 1,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ולמועד התשלום בפועל, ללא קשר לתוצאות ההליך.
ניתנה היום, כ"ו חשון תשע"ב, 23 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.