בפניי בקשה לפסול את רשיונה של המשיבה עד תום ההליכים המשפטיים נגדו וזאת לאחר שהוגש נגדה כתב אישום המייחס לה נהיגה בשכרות, וזאת מכוח סירוב לבדיקת שכרות. הבקשה נדונה בפניי הבוקר.
כידוע, בטרם החלטה בבקשה מעין זו יש לבחון את טיב הראיות ואת המסוכנות שבהמשך נהיגתה.
ב"כ המשיבה טען כנגד הראיות והוסיף וטען כנגד מדיניות המבקשת להגיש בקשות דומות באופן נרחב ובלתי מוצדק.
עין בראיות שבפניי בשלב זה, וב"כ המבקשת ציינה כי התיק המלא אינו בפניה ולא הוצג, מגלה כי מחד גיסא קיימות ראיות לשכרות ולכל הפחות לנהיגה תחת השפעת אלכוהול, אולם מאידך גיסא, לא מצאתי ראיות מספיקות למתן הסבר למשיבה על משמעות הסירוב, והעובדה כי הכשלת הבדיקה תביא להכרזתה כשיכורה בעיני החוק.
המשיבה טענה בפני השוטרים לבעייה רפואית אשר מונעת ממנה לנשוף כנדרש, אולם בהמשך סירבה לשתף פעולה ולפי החומר שבפניי אף החלטה בצעקות והאשמות כנגד השוטרים. מנגד, כאמור, מעבר לסימון "וי" בטופס, לא מצאתי מזכר המפרט את ההסבר שניתן למשיבה בדבר משמעות הסירוב והעובדה כי גם הכשלת בדיקה ונשיפה חלקית ייחשבו כסירוב הגורר הכרזתה כשיכורה על פי החוק.
אין צורך לשוב להזכיר ולהסביר את חומרת העבירה והסיכון הכרוך בנהיגה בשכרות. יתרה מכך, הפסיקה כבר קבעה כי מן הדין להחמיר בעניינו של מי שמסרב לבדיקת שכרות אף יותר מאשר של נהג שנכשל בבדיקות שנערכו לו, וזאת על מנת שלא ליצור תמריץ לסירוב וחוסר שיתוף פעולה מצד נהגים.
הפסילה עד תום ההליכים אינה בבחינת מקדמה על חשבון העונש, אלא שהיא דרך להגן על הציבור מעבירות נוספות עד להכרעה בדינו של נאשם, אשר עדיין עומדת לו חזקת החפות גם אם יש ראיות נגדו.
במקרה דנן, לאור עוצמת הראיות, חומרת העבירה והעובדה כי המדובר בנהג צעיר בעלת וותק נהיגה של לא גדול, סבורני כי יש מקום לפסילה שמעבר לפסילה המנהלית שהוטלה על המשיבה ואשר כבר הסתיימה.
עם זאת, לאור הקושי הראייתי כאמור, סבורני כי אין מקום לפסילה לתקופה של שישה חודשים, ובנסיבות מצאתי כי פסילה לשלושה חודשים (לרבות חודש הפסילה המנהלית) הינה איזון ראוי.
אשר על כן, אני פוסל את המשיבה מלקבל או להחזיק ברשיון נהיגה למשך חודשיים נוספים.