מדינת ישראל נ' גויחמן

1.בפני בקשה לפסילת רישיונו של המשיב עד לתום ההליכים, כאמור בסעיף 46ב לפקודת התעבורה.

למשיב מיוחסת עבירה של גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961, וכן עבירה של נהיגה ברכב בקלות ראש וברשלנות שתוצאתה חבלה ונזק, עבירה לפי סעיף 62 (2) ו- סעיף 38 (3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961.

2.מהעובדות המפורטות עלי כתב האישום עולה, כי בתאריך 30.01.2018 בשעה 09:20 לערך, נהג המשיב ברכב מסחרי מסוג סיטרואן , מ.ר. XXXXX בכביש 4103 (להלן "הכביש"), כביש בין עירוני, ממזרח למערב.

אותה עת נהג בכביש מ' (להלן "המנוח") ברכב פרטי תוצרת מאזדה מ.ר. YYYYY, מכיוון מערב למזרח כאשר בכיסא לצידו יושב בנו.

בסמוך לקילומטר 1 סטה המשיב שמאלה מנתיב נסיעתו לנתיב הנגדי, תוך שחוצה פס הפרדה והתנגש בעוצמה עם חזית שמאל של רכב הסיטרואן בדופן קדמי שמאלי של רכב המאזדה (להלן "התאונה").

כתוצאה מהתאונה נפגע המנוח באורח קשה, פגיעה רב מערכתית והיה מחוסר הכרה .

לאחר ניסיונות החייאה בזירת התאונה נקבע מותו .

כמו כן, נחבל בנו אשר ישב לצידו .

3.למשיב יוחסו פרטי רשלנות, לחילופין או במצטבר , על כי לא שם ליבו כנדרש לתנאי הכביש והדרך, סטה מנתיב נסיעתו וחצה פס הפרדה ועבר לנתיב הנגדי, לא בלם ו/או האט רכבו על מנת למנוע תאונה, לא הסיט רכבו על מנת למנוע תאונה ולא נהג כפי שנהג מן היישוב היה נוהג בנסיבות העניין.

4.המשיב נפסל מנהלית למשך 90 ימים, פסילה אשר הוארכה בהסכמת בא כוחו למשך 30 ימים נוספים .

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה זו כאשר פסילתו של המשיב הוארכה בהסכמה מעת לעת עד לדיון אשר התקיים בבקשה גופה ביום 19.7.18.

5.המבקשת חזרה על פרטי הבקשה והפנתה לחומר הראיות .

ב"כ המבקשת טען כי גם אם נרמז על ידי ב"כ המשיב כי תועלה טענת אבדן הכרה רגעי, אין הדבר מפחית ממסוכנותו של המשיב.

המדובר בסטייה מנתיב אשר גרמה למותו של המנוח כאשר נסיבות ביצוע העבירה מלמדות על המסוכנות הנשקפת מהמשיב.