בפ"ת
בית משפט השלום פתח תקווה
|
6239-07-18
20/08/2018
|
בפני השופטת:
אטליא וישקין
|
| - נגד - |
מבקשים:
מדינת ישראל
|
משיבים:
סאבר טוויל
|
| החלטה |
בפני בקשת המדינה להורות על פסילת רישיונו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, וזאת לפי סעיף 46 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א -1961.
נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת מהירות, ע"פ כתב האישום נהג המשיב ברכבו בדרך מהירה במהירות של 169 קמ"ש כאשר המהירות המרבית המותרת במקום הינה 100 קמ"ש.
בבקשתה, טוענת המבקשת כי מדובר במשיב אשר נוהג משנת 2013, צבר לחובתו 2 הרשעות קודמות ועל כן יש לפסול רישיונו לאור מסוכנותו וזאת עד לתום ההליכים המשפטיים.
ב"כ המשיב טען כנגד קיומן של ראיות לכאורה, לטענתו, מדובר באכיפה בשעת לילה וע"פ ההנחיות נדרש היה שוטר נוסף שיסמן לרכב לעצור.
כמו כן, בדוח בנסיבות עצמן לא רשום מה הייתה מצב תאורת הרחוב.
יש ספק בזיהוי הרכב של המשיב מאחר ובנסיבות העניין אותו שוטר רושם שהוא זיהה את הרכב אך ורק על סמך צבע לבן וראה כשנסע אחריו במרחק של 2 קילומטר וחצי שנדלק אור הבלם,
עברו של הנאשם לא מצביע על כך שמדובר בנהג שנשקפת ממנו מסוכנות, מדובר בנהג משאית ואין לו עבר דומה או מכביד.
המשיב הינו מפרנס יחידי, מתפרנס מנהיגה, אם יפסל עד תום ההליכים, יפסיד באופן אוטומטי את מקום עבודתו, נשוי ואב ל2 ילדים.
לטענת ב"כ המאשימה מדובר במהירות של 169 קמ"ש שהינה מהירות אשר לא מגיעים אליה בהסח הדעת אלא בהחלטה מודעת.
לעניין הטענות על האתת, המדובר בנוהל בטיחות בלבד כאשר האתת תפקידו לאבטח את השוטר שעובד.
לעניין הזיהוי נשמר קשר עין רצוף מעת הלזירה ועד עצירת הרכב והשוטר אף הוסיף שמדובר ברכב בצבע לבן ושהבחין באורות הברקס של המשיב בעת שנסע אחריו והשוטר רושם שנעצר לאחר כשני קילומטרים ממקום האכיפה .
דיון