מדינת ישראל נ' שפילמן

בפני בקשת המדינה להורות על פסילת רישיונו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, וזאת לפי סעיף 46 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א -1961.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת מהירות, ע"פ כתב האישום נהג המשיב ברכבו בדרך בינעירונית במהירות של 154 קמ"ש כאשר המהירות המרבית המותרת במקום הינה 90 קמ"ש.

בבקשתה, טוענת המבקשת כי מדובר במשיב אשר נוהג משנת 1966 בלבד ולחובתו 47 ה"ק, כולל 14 ה"ק בגין עבירת מהירות ועל כן יש לפסול רישיונו לאור מסוכנותו הרבה וזאת עד לתום ההליכים המשפטיים.

ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, אך לדבריו מדובר בנהג שנוהג 52 שנה, עבירה אחרונה משנת 2012.

לדבריו לאור השיהוי בהגשת הבקשה, ובכך שעד היום חלפו 8 ימים מאז שהמשיב קיבל את רישיונו ונוהג 8 ימים אין מקום לקבל את בקשת התביעה.

דיון

מבלי להתייחס לשאר הטענות שעלו בדיון, צודק ב"כ המשיב כי אילו סברה המבקשת שמדובר בנהג מסוכן, הייתה פועלת לפסילת רישיונו עוד קודם לדיון היום. משלא עשתה כן, גילתה המבקשת דעתה כי היא מסכימה להמשך נהיגתו של המשיב.

יפים לענייננו דברים שנאמרו בבש"פ 2327/08 דוד ליפשיץ נגד מדינת ישראל, מפי כב' השופט י' דנציגר:

"ככלל, כאשר מתבקשת פסילת רישיונו של אדם, יש להגיש את כתב האישום בעניינו טרם סיומה של תקופת הפסילה המינהלית [ראו למשל: עניין חדש; בש"פ 6248/07 סויסה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.7.2007) (להלן - עניין סויסה); בש"פ 6298/00 אברג'יל נ' מדינת ישראל (מיום, 14.9.2000); בש"פ 7726/02 חסיין נ' מדינת ישראל, פ"ד נו (6) 562 (2002) (להלן - עניין חסיין)].

לעיתים, שיהוי רב בהגשתה של בקשת הפסילה יצביע על כך כי המשיבה אינה סבורה כי נשקפת סכנה ממי שנגדו הוגשה הבקשה ויש בכוחו של שיהוי כאמור לבטל את הפסילה לפי סעיף 46ב(ב) לעיל, "שהרי ככל שחולף הזמן בלא שהוגש כתב אישום, מתעצמת החזקה שאין המשטרה והפרקליטות צופות סיכון מנהיגתו של נהג שהיה מעורב בתאונה" (עניין חסיין הנ"ל, עמוד 565; ראו גם: עניין חדש)."