לפני בקשה לפסילת המשיב עד תום ההליכים.
העובדות:
תאונת הדרכים בה היה מעורב המשיב, כמפורט מטה בכתב האישום, ארעה ביום 10.5.16.
כחודש לאחר התאונה נפסל המשיב פסילה מנהלית למשך 60 יום. בתום חודשיים ימי פסילה הוחזר לו רישיונו.
ביום 8.8.16 הוגש כתב אישום נגד הנאשם.
בהתאם לכתב האישום, ביום 10.5.16, בשעה 23:30 ו/או בסמוך לכך, נהג המשיב ברכב פרטי מסוג מרצדס מס' רישוי 2348110 (להלן – הרכב) בכפר יסיף, בכביש 70, מכיוון צפון לכיוון דרום, והגיע לצומת סמוך לתחנת דלק פז.
אותה עת, ממול כיוון נסיעת המשיב נסע רכב פרטי מסוג פולקסווגן מס' רישוי 7693670. המשיב, נטען, נהג ברשלנות, בכך שבהגיעו לצומת פנה שמאלה, על אף כי הבחין באורות רכב מתקרב ממול, ומבלי לתת זכות קדימה לפולקסווגן, חסם דרך נסיעתה וגרם להתנגשות. כתוצאה מהתאונה נפגעו ארבעה אנשים והמשיב הגיע למיון בית החולים מונשם. המשיב אושפז בטיפול נמרץ עד יום 13.5.16 וכלי הרכב המעורבים בתאונה ניזוקו.
המשיב, נטען, נהג בזמן התאונה בשכרות. בבדיקת דוגמה של דמו נמצא ריכוז אלכוהול של 229 מיליגרם בכל מאה מיליליטר של דם העולה על הריכוז בתקנות.
הוראות החיקוק בהן הואשם המשיב:
נהיגה בקלות ראש – עבירה לפי ס' 62(2) לפקודת התעבורה, התשכ"א -1961 (להלן – פקודת התעבורה) ובצירוף סעיף 38(2) לפקודת התעבורה , אי מתן זכות קדימה בפנייה שמאלה – עבירה לפי תקנה 64(א) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961 (להן- תקנות התעבורה), נהיגה בשכרות – עבירה לפי ס' 62(3) לפקודת התעבורה ובהתנהגות הגורמת נזק – עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה.
ביום 8.8.16 הוגשה בקשת המאשימה לפסילת המשיב עד תום ההליכים.
בבקשה נטען כי למבקשת ראיות טובות להוכחת אשמתו של המשיב, כפי שעולה מכתב האישום שהוגש נגדו, ובין היתר מדו"חות אנשי משטרה, הודעות עדים, מדו"ח בוחן ועוד.
נטען כי ביום 10.5.16 בשעה 23:30 המשיב נהג בהיותו שיכור כשרמת האלכוהול באויר נשוף שלו היא 229 מ"ג.
המשיב, נטען, גרם לתאונת דרכים עת לא נתן זכות קדימה בפניה שמאלה שכתוצאה ממנה נפגעו 4 אנשים והמשיב נפסל בגין כך למשך 60 יום.
הודגש כי אין זו הפעם הראשונה בה נוהג המשיב בהיותו שיכור שכן לחובתו הרשעה קודמת משנת 2008 בגין נהיגה תחת השפעת אלכוהול. כמו"כ, הרשעה בגין תאונת דרכים, אי ציות לרמזור משנת 2012.
נטען כי למשיב, נהג משנת 1994, 21 הרשעות בתעבורה.
עוד נטען כי התנהגותו של המשיב מורה על זלזול מופגן בחוק ובציבור המשתמשים בדרך.
העבירות המיוחסות לו, נהיגה בשכרות וגרימת תאונת דרכים, כמו גם הדפוס החוזר והנשנה בהתנהגותו, מלמדים כי המשיב אינו משכיל להבין חומרת מעשיו, ועל כן בהמשך נהיגתו, איום ברור ומוחשי לבטיחותו של הציבור הנוהג בדרכים.
נוכח האמור קיים יסוד סביר לחשש כי המשך נהיגתו של המשיב תסכן את בטחון הציבור.
הדיון שהיה קבוע בבקשה ליום 26.4.16 נדחה ליום 10.5.16, בהתבסס על בקשת הסנגור, עקב מות אביו של המשיב והעובדה כי עורכת דינו היא גיסתו ושניהם באבל.
בדיון שהתקיים ביום 24.5.16 טען הסנגור כי אין בידיו חומר ועל כן לא יוכל לטעון בבקשה.
ב"כ המאשימה טענה כי התיק מתנהל מזה כמה חודשים, התיק הוכן בפגרה הקודמת, בחודש אוגוסט, וביהמ"ש התבקש לקבוע את התיק מיד לאחר הפגרה, המשיב הגיש בקשות דחייה, ועל כן אין להעלות טענת שיהוי. הסנגור טען מנגד כי רישיונו של המשיב הוחזר לו טרם הפגרה.
התיק נדחה ליום 7.6.17.
ביום 7.6.17 התקיים לפני דיון.
ב"כ המאשימה חזר על בקשתו והוסיף כי מדובר בתאונת דרכים שגרמה לפגיעות קשות. הנאשם נהג תחת השפעת אלכוהול, בעברו הרשעות קודמות, ותיק דומה משנת 2008.
הסנגור טען שיש לדחות את הבקשה עקב שיהוי.
ב"כ המשיב טען כי העבירה נעברה ביום 10.5.16.
על המאשימה, נטען, היה להגיש בקשה לפסילה עד תום ההליכים עד 3 חודשים מיום ביצוע העבירה. הבקשה הוגשה רק ביום 8.8.16 ונקבע דיון בבקשה ביום 2.2.17 - 6 חודשים לאחר ביצוע העבירה.
שיהוי זה, נטען, עומד לזכות המבקש. נטען כי מאז ביצוע העבירה ועד היום עברה למעלה משנה, המבקש נוהג בכל אותו פרק זמן ויש בכך כדי להצביע על העדר מסוכנות לביטחון הציבור. נטען כי לו הייתה מסוכנות היה על המאשימה להגיש בקשתה במועד. המבקשת בחרה שלא לעשות כן.
עוד נטען כי הדיון נדחה בחודשיים, הן ע"י המאשימה והן ע"י המשיב והמבקשת בכל אותו פרק זמן לא ביקשה כי המשיב יפקיד רישיונו.
הסנגור הפנה להחלטתו של כב' השופט שלמה בנג'ו בפ"ת 8093-11-14 מדינת ישראל נ' סואעד, שם דחה ביהמ"ש בקשה לפסילה עד תום ההליכים עקב שיהוי של חודשיים וחצי, פרק זמן בו נהג המשיב.
דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את הצדדים לפני, אני קובעת כי דין הבקשה לפסילת הנאשם עד תום ההליכים נדחית מהנימוקים הבאים:
א. בפ"ת 8093-11-14 מדינת ישראל נ' סואעד (להלן – עניין סואעד) – המשיב נפסל מנהלית למשך 90 יום בגין עבירה של מהירות מופרזת ורשיונו הוחזר לו בתום הפסילה. המאשימה הגישה בקשה לפסילה עד תום ההליכים חודשיים וחצי לאחר שרשיונו הוחזר לו. בהתייחסו לשאלת המסוכנות, קבע כב' השופט ש' בנג'ו:
"באשר לשאלת המסוכנות, בקשת המדינה אכן הוגשה במסגרת הפסילה המנהלית והבקשה נקבעה בהתאם ליומן בית המשפט. ייתכן שבהיסח הדעת הדיון נדחה מעבר לפרק הזמן של הפסילה המנהלית. מכל מקום, משהמדינה סבורה כי מדובר במסוכנות רבה, כפי שהיא טוענת בבקשה, מחובתה היה לוודא הגשת בקשה להקדמת הדיון על מנת שהדיון בה יהיה במסגרת הפסילה המנהלית לבל ינהג המשיב עד שתינתן הכרעת בית המשפט לעניין פסילתו. המדינה קיבלה את מועד הדיון ושקטה על שמריה. לא הוגשה כל בקשה." (הדגשה שלי – א. טפטה- גרדי).
עם זאת, מציין כב' השופט בנג'ו, עדיין יש לבחון האם יש מקום לפסול את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים, בשים לב לעבירה המיוחסת לו. במקרה שם העבירה שיוחסה היא נהיגה במהירות מופרזת, עבירה חמורה אם יורשע בה. אלא שביהמ"ש מציין שבמסגרת הבקשה לפסילה עד תום ההליכים, השיקולים הם שונים – ויש לשאול האם יש מקום לפסול עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, שעה שרישיונו הוחזר לו והוא נוהג מזה כחודשיים וחצי ולא נרשמה לחובתו כל הרשעה אחרת בתחום הזמן הזה. בהתחשב גם בעברו התעבורתי של המשיב שם, 21 הרשעות והעבירה האחרונה משנת 2011, והעובדה שאין עבירות מהירות נוספת או עבירות תעבורה חמורות יותר, החליט ביהמ"ש לדחות את בקשתה של המאשימה.
יפים לענייננו דברים שנאמרו בבש"פ 2327/08 דוד ליפשיץ נגד מדינת ישראל, מפי כב' השופט י' דנציגר:
"ככלל, כאשר מתבקשת פסילת רישיונו של אדם, יש להגיש את כתב האישום בעניינו טרם סיומה של תקופת הפסילה המינהלית [ראו למשל: עניין חדש; בש"פ 6248/07 סויסה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.7.2007) (להלן - עניין סויסה); בש"פ 6298/00 אברג'יל נ' מדינת ישראל (מיום, 14.9.2000); בש"פ 7726/02 חסיין נ' מדינת ישראל, פ"ד נו (6) 562 (2002) (להלן - עניין חסיין)].
לעיתים, שיהוי רב בהגשתה של בקשת הפסילה יצביע על כך כי המשיבה אינה סבורה כי נשקפת סכנה ממי שנגדו הוגשה הבקשה ויש בכוחו של שיהוי כאמור לבטל את הפסילה לפי סעיף 46ב(ב) לעיל, "שהרי ככל שחולף הזמן בלא שהוגש כתב אישום, מתעצמת החזקה שאין המשטרה והפרקליטות צופות סיכון מנהיגתו של נהג שהיה מעורב בתאונה" (עניין חסיין הנ"ל, עמוד 565; ראו גם: עניין חדש).
...
בית משפט זה נתקל לא פעם במצבים בהם ביקשה המשיבה "להחזיר את הגלגל אחורה", במובן זה שביקשה להטיל "סנקציה" מסוימת על אדם אשר אותה סנקציה ננקטה נגדו קודם לכן בגין אותה עבירה אולם הוסרה. מצבים אלו שכיחים יותר כאשר מדובר בנאשמים אשר שוחררו ממעצר. בהקשר זה, לא בנקל מורה בית המשפט להחזיר למעצר נאשמים ששוחררו. נקבע, ככלל, כי מי ששוחרר ממעצר יוחזר אליו רק אם הפר את תנאי השחרור או אם קמו נסיבות המחייבות את החזרתו למעצר (ראו: בש"פ 9400/04 זועבי נ' מדינת ישראל ( 24.10.2004); בש"פ 1149/91 מדינת ישראל נ' קובי, פ"ד מה(2) 611 (1991); בש"פ 222/98 מדינת ישראל נ' צוברי (1.2.1998). בית המשפט ישקול את שאלת החזרתו של נאשם למעצר בהתחשב בכך כי הנאשם כבר שוחרר, בפרק הזמן בו היה משוחרר ובמידת מסוכנותו [ראו למשל: בש"פ 2285/97 בן דוד נ' מדינת ישראל ( 21.4.1997); בש"פ 3800/97 הלפרין נ' מדינת ישראל, 24.6.1997)].
נראה כי ניתן ללמוד מהלכות אלה, על דרך האנלוגיה, גם למקרים בהם מדובר בבקשה לפסילת רישיון נהיגה למי שהוחזר לו רישיון הנהיגה לאחר תום תקופת השלילה המנהלית, כאשר במשך תקופה ארוכה ביותר ממועד זה ועד להגשת כתב האישום נמנעה המשיבה מלבקש מבית המשפט לפסול את רישיונו." (הדגשה שלי – א. טפטה- גרדי).
ב. בענייננו, המשיב נפסל ביום 5.6.16, כחודש לאחר ביצוע העבירה (10.5.16) לפרק זמן של חודשיים. רישיונו הוחזר לו בתום חודשיים המאשימה הגישה בקשתה רק ביום 8.8.16, כשלושה חודשים מאז ביצוע העבירה. הדיון בעניינו של המשיב התקיים רק ביום 7.6.17, לאחר מספר דחיות, כמפורט לעיל.
היינו, חל שיהוי של כמעט שנה בהגשת הבקשה לפסילה עד תום ההליכים.
כאמור הפסיקה התוותה בעניין כללים ברורים – שיהוי רב בהגשת הבקשה יצביע על כך כי המדינה אינה סבורה כי נשקפת סכנה ממה שנגדו הוגשה הבקשה. לו המדינה סבורה כי מדובר במסוכנות רבה, כפי שהיא טוענת בבקשה שלפני, מחובתה לוודא כי הדיון בעניין הבקשה לפסילה עד תום ההליכים יערך במסגרת הפסילה המנהלית, כך שהמשיב לא ינהג עד שתינתן הכרעת ביהמ"ש לעניין פסילתו. המדינה בפועל לא עשתה בעניין זה דבר.
העבירות המיוחסות למשיב, ביניהן, נהיגה בשכרות, הן חמורות אמנם, אך השיקול שעלי לשקול בשלב זה הוא מסוכנתו.
המשיב נוהג מזה כ – 10 חודשים והתביעה לא הצביעה כי נרשמה לחובתו הרשעה אחרת בתחום הזמן הזה.
למשיב, הנוהג משנת 1994, 21 הרשעות, והרשעה קודמת משנת 2008 בתיק דומה, אך אין בכך די כדי להעיד על מסוכנתו, כל עוד ניתן לו לנהוג במשך תקופה כה ארוכה.
נוכח האמור, הבקשה נדחית.
המזכירות תחזיר את תיק החקירה למשטרת ישראל.
ניתנה היום, כ"א סיוון תשע"ז, 15 יוני 2017, בהעדר הצדדים.
