בפ"ת
בית משפט השלום פתח תקווה לתעבורה
|
1348-08-16
12/01/2017
|
בפני סגנית הנשיאה:
טל אוסטפלד נאוי
|
| - נגד - |
המבקשת:
מדינת ישראל
|
המשיב:
יבגני וסילייב
|
| החלטה |
בפני בקשת המדינה להורות על פסילת רישיונו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, וזאת לפי סעיף 46 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א -1961.
רקע וטענות הצדדים
כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות, כאשר נמצא בגופו ריכוז אלכוהול של 475 מק"ג בליטר אוויר נשוף, ועבירה של נהיגה במהירות של 175 קמ"ש במקום 100 קמ"ש המהירות המרבית המותרת בדרך.
ביום 17.7.16 הגישה המבקשת הבקשה דנא. לטענתה, ברשותה ראיות טובות להוכחת אשמתו של המשיב ובהן דו"ח באכיפת נהיגה בשכרות, יומן הפעלה, תעודת בלון, פלטי נשיפה של מפעיל הינשוף, פלטי נשיפה של המשיב, דין וחשבון על בדיקת ינשוף, דו"ח עיכוב, דו"חות פעולה, בדיקות שערך מפעיל הממל"ז בטרם ולאחר האכיפה והודעת משיב.
באשר למסוכנותו של המשיב טענה המבקשת, כי המשיב מחזיק ברישיון נהיגה משנת 1998 ולחובתו 37 הרשעות קודמות ובהן עבירות חוזרות של מהירות וכן הרשעה בגין נהיגה תחת השפעת אלכוהול.
אשר על כן, טענה המבקשת כי המשיב הינו נהג רצידיוויסט ומסוכן, חוקי התעבורה אינם נר לרגליו ובנהיגתו הוא מסכן את ציבור המשתמשים בדרך פעם אחר פעם ועל כן החזרתו לנהיגה תהווה סיכון ברור ומוחשי לביטחון הציבור בכלל והמשתמשים בדרך בפרט.
המשיב לא התייצב לדיון בבקשה ביום 20.7.16, ובית המשפט הורה בהיעדרו, על פסילתו מלנהוג עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.
ביום 11.12.16 הגישה ב"כ המשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט והבקשה נקבעה לדיון.
במהלך הדיון, אשר התקיים ביום 8.1.17, הורה בית המשפט על ביטול ההחלטה מיום 20.7.16, וקיום דיון לגופה של בקשה.
המבקשת, חזרה על טענותיה והוסיפה כי הנאשם נעצר לאחר שנמדדה באמצעות מכשיר הממל"ז, מהירות גבוהה של 175 קמ"ש, השוטרים הריחו ריח אלכוהול וחשדו כי מדובר במי שנוהג תחת השפעת אלכוהול. לטענת המבקשת, המשיב נשף במכשיר ה"נשיפון" ולאחר 4 נסיונות, התרשמו השוטרים כי הוא מנסה להכשיל את הבדיקה ועל כן עוכב לבדיקה באמצעות מכישר ה"ינשוף". בהמשך, טענה ב"כ המבקשת, הוסברה למשיב משמעות הסירוב, התרשמות השוטרים היתה כי התנהגות המשיב רדומה אדישה והמשיב אף הודה כי שתה 3 בקבוקי בירה בביתו.
ב"כ המשיב טענה לכשלים רבים בתיק החקירה ובהם בעיה בכיול מכשיר הממל"ז. לטענתה, השוטר לא ציין בדו"ח הפעולה באיזה מהירות נסע אחרי המבקש, כלל לא הראה למבקש את המהירות המיוחסת לו ולא נשמר קשר עין רצוף בין השוטר למשיב.
לעניין השכרות טענה ב"כ המשיב, כי השוטר ציין ריח אלכוהול קל וכי לא נערכה אינדיקציה לשכרות למרות שנרשם כך בדו"ח. מוסיפה ב"כ המשיב וטוענת כי בדיקת המאפיינים נמצאה תקינה ועל אף ולא נרשם על ידי מי הועבר המשיב למבצע הבדיקה, נרשמה התרשמות להשפעת אלכוהול בינונית.
כן טענה ב"כ המשיב, כי דו"ח העיכוב אינו חתום, השוטרת לא ציינה בדו"ח הפעולה את בדיקת המאפיינים ובדיקת הנשיפון שנערכו למשיב.
המשיב טען כי הודעתו בחקירה פסולה – ראה עדותו שורה 28, כי עברו אינו מכביד וכי רישיון הנהיגה חיוני מאד לפרנסת המבקש.
דיון והכרעה
ראיות לכאורה
לאחר שעיינתי בחומר החקירה, הגעתי לכלל מסקנה קימות ראיות לכאורה כנגד המשיב הן בעבירת המהירות והן בעבירת הנהיגה בשכרות.
בהתאם לדו"ח הפעולה, אשר מולא ע"י השוטר פרץ, מדד השוטר, באמצעות מכשיר הממל"ז את מהירות נסיעתו של המשיב ועל מסך המכשיר הופיעה התוצאה – 180 קמ"ש. השוטר ציין את הנתיב בו נסע המשיב (אמצעי משלוש), ציין כי הכביש פנוי כמעט לחלוטין מתנועת כלי רכב בשעת האכיפה (2:29 לפנות בוקר) וכי שמר על קשר עין רציף ("יוצא מיד לאחריו לא מסיר ממנו מבט"). ערה אני לפסיקה אותה צירפה ב"כ המשיב בעניין עפ"ת 654-02-14, זבאן שושן נ' מדינת ישראל, שם הורה בית המשפט המחוזי על זיכוי המערער מכיוון שהמאשימה לא הביאה ראיות להוכחת תקינות תוצאת אחת מהבדיקות אשר חובה לבצען כתנאי לחזקת האמינות של המכשיר, אולם טענות אלו, ראוי להן להתברר בשלב בירור האשמה, ככל שיבחר המשיב לכפור בה, ואין בהן כדי לכרסם בראיות לכאורה.