מדינת ישראל נ' עפיפי

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של  נהיגה בשכרות. על פי המתואר בכתב האישום, ביום  15/11/17 בשעה 24:10, נהג המשיב ברכב, כשריכוז האלכוהול בליטר של אויר נשוף הינו 727 מיקרוגרם.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה לפסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

יצויין כי רישיון הנהיגה של המשיב נפסל באופן מנהלי, לאחר האירוע נשוא כתב האישום לתקופה בת 30 ימים, וכיום עודנו בפסילה, בהתאם להסכמת הצדדים.

המבקשת טענה כי טיב העבירה ונסיבותיה,בנוסף לוותק הנהיגה הקצר, מצדיקים המשך פסילת רישיון הנהיגה של המשיב. המבקשת הוסיפה כי למשיב הרשעות קודמות בעבירות נהיגה הגורמת נזק, נהיגה בחוסר זהירות ואי שמירת מרחק, דבר אשר מלמד אף הוא לשיטתה, על מסוכנותו של המשיב.

ב"כ המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה. ב"כ המשיב טען כי די בתקופת הפסילה שהמשיב ריצה עד כה כדי להרתיע את המשיב . ב"כ המשיב הוסיף כי המשיב נעדר הרשעות בעבירות דומות, ולטעמו עתירת המבקשת אינה פרופורציונלית בשים לב לטיב העבירה המיוחסת למשיב. ב"כ המשיב ציין כי המשך פסילת הרישיון יהיה בו כדי להסב נזק כלכלי למשיב, למשפחתו וקיים אף סיכוי כי יפוטר מעבודתו. בסוף טיעוניו, ב"כ המשיב הגיש פסיקה.

עיון בחומר החקירה מלמד כי קיימות ראיות לכאורה בעוצמה הנדרשת בגין עבירת נהיגה בשכרות. תיק החקירה מכיל דו"חות שוטרים וביניהם דו"ח הזמנה לדין, דו"ח פעולה באכיפהת איסור נהיגה בשכרות, דו"ח עיכוב, פלט תוצאות בדיקת מכשיר ינשוף, פלטי בדיקת תחילת משמרת וסוף משמרת ועוד.

מעיון בדוח פעולה באכפית איסור נהיגה בשכרות עולה כי המשיב היה תחת השפעה אלכוהול במידה רבה, שכן מהדו"ח עולה כי המשיב נפל פעמיים בבדיקת ההליכה, וכשנתבקש לבצע בדיקת הבאת אצבע לאף, המשיב סירב לבצעה. מטופס "תחקור חשוד" אף עולה כי המשיב הודה כי שתה 10 בקבוקי בירה. מכאן, ברי כי קיימות די והותר ראיות שיש בהן כדי לבסס את אשמת המשיב בעבירה המיוחסת לו.

באשר למסוכנות הנשקפת מהמשך נהיגתו של המשיב, הרי שמסוכנותו נלמדת הן מטיב העבירה והן מנסיבות ביצועה. נהיגתו של המשיב לאחר צריכת 10 בקבוקי בירה, מסכנת באופן ממשי את שלום הציבור ובטחונו ומעידה כי עסקינן במשיב המפגין זלזול בוטה בשלום המשתמשים בכבישים. מסוכנותו של המשיב אף מקבלת משנה תוקף נוכח ותק הנהיגה הקצר. המשיב נוהג משנת 2013, ולחובתו שתי הרשעות בגין נהיגה ללא חגורת בטיחות ועבירות בגרמו לתאונה; התנהגות הגורמת נזק, נהיגה בחוסר זהירות ואי שמירת רווח.

משקבעתי כי קיימות ראיות לכאורה  וכי נשקפת מסוכנות מהמשך נהיגתו של המשיב נשאלת השאלה האם יש מקום לקצוב את תקופת הפסילה נוכח נסיבותיו האישיות של המשיב. לזכותו של המשיב יצויין כי אין לחובתו הרשעה בעבירה דומה ומהמכתב של המעסיק עולה כי המשיב עומד בפני סכנת פיטורין מעבודתו.