בפ"מ 8256-01-17 וינברג נ' מדינת ישראל

לפני בקשה לביטול פסילה מנהלית של רישיון נהיגה שהוטלה על המבקש על ידי קצין משטרה למשך 30 ימים ביום 13.1.17.

למבקש נרשם דו"ח המייחס לו עבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר בדרך עירונית בכך שנהג במהירות של 82 קמ"ש בדרך בה מותרת מהירות מרבית של 50 קמ"ש.

תיק החקירה הוגש לעיוני ולאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר הראיות שוכנעתי בקיומן של ראיות לכאורה לביצוע העבירה.

מהירות נהיגתו של המבקש נמדדה באמצעות מכשיר ממל"ז. טווח המדידה היה 206 מ' והמפעיל הקפיד למלא אחר כל הוראות ההפעלה וכן הקפיד על כך שהרכב הנמדד היה בודד. בתיאור נסיבות ההפעלה ציין המפעיל כי הרכב הגיע מולו מהנתיב השמאלי מתוך שני נתיבי נסיעה ולא היה דבר שהפריע בינו לבין הרכב והרכב היה ראשון מולו. עוד סימן המפעיל בתנאי ההפעלה כי הקפיד על כך ש"רכב המטרה היה בודד בכיוון נסיעתו". הרכב נעצר באמצעות אתת שעבד עם המפעיל ועצר את הרכב על פי הוראות המפעיל בצד הדרך.

על פי חומר הראיות היה הרכב בודד בכיוון נסיעתו ודי בכך כדי לקיים תשתית של ראיות לכאורה ה לשלב זה להוכחת אשמתו של המבקש.

לכך מצטרפת תגובתו המידית של המבקש למפעיל : "אין לי סיבה מיוחדת..". וכן תגובתו לקצין במועד השימוע : "מבין את חומרת העבירה, אין סיבה מיוחדת שנהגתי מהר, אבקש לא לפסול עבדתי מאוד קשה בשבילו ".

לעניין מסוכנותו של המבקש בהמשך נהיגה. מסוכנותו של נהג נמדדת באמצעות שני מקורות . וכך קבע כבוד השופט מלץ בבש"פ 513/88 מדינת ישראל נ' רז גוליו :

" השאלה המרכזית במקרים כגון אלה היא, האם נהיגתו של הנהג המעורב מסכנת את בטחון הציבור בדרכים. על אלה ניתן ללמוד משני מקורות : התנהגותו של הנהג בתאונה הנדונה, והתנהגותו בדרכים בדרך כלל, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהרשעותיו הקודמות".

למבקש אין הרשעות קודמות אלא שמדובר בנהג צעיר בעל ותק קצר מאוד בנהיגה. המבקש אוחז ברישיון נהיגה משנת 2016 בלבד.