שוורץ נ' מדינת ישראל

בפני בקשה להורות על ביטולה של פסילה מנהלית לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א – 1961 אשר הוטלה על המבקש ביום 14.1.18 למשך 30 יום, בגין מעורבותו בתאונת דרכים.

על פי חומר הראיות אשר הוגש לעיוני, בתאריך 12.1.18 בשעה 13.30 לערך, נהג המבקש ברכב פרטי מספר רישוי 8753613 בכביש 4775 מכיוון אריאל לכיוון כביש 60 בצומת רחלים.

במקום מוצבים תמרורי 302 בקו עצירה בכיוון נסיעת המבקש.

המבקש לא ציית להוראות התמרור , פנה שמאלה וגרם לתאונת דרכים בה ניזוקו כלי הרכב ונחבלו מעורבים.

ב"כ המבקש עותר לביטול הפסילה המנהלית. לטענתו, יש מקום להורות על ביטול צו הפסילה מאחר ואין נימוק בהחלטת קצין המשטרה .

ב"כ המבקש אף הציג פסיקה לתמיכה בטענתו.

ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה. לדבריה, יש ראיות לכאורה ואין מקום להורות על ביטול הפסילה המנהלית.

דיון והכרעה

השאלה העומדת עתה לבחינה בפני בימ"ש, האם יש יסוד להחלטת קצין המשטרה לפסול את רישיונו של המבקש. בשלב זה בודק בימ"ש הימצאותן של ראיות לכאורה ודי בהן כדי לבסס את החלטת הקצין. בבש"פ 6732/10 מדינת ישראל נ' שגיא בן שלום, נקבע עניין דיות הראיות לשלב זה כי : "על מנת לקבוע כי התגבשו ראיות לכאורה, די שימצא כי קיימות ראיות גולמיות שיש בהן פוטנציאל לקשור את המשיב לעבירות המיוחסות לו".

מעיון בחומר הראיות בתיק, עולה, שישנו סיכוי סביר כי בתום חקירת התאונה יוגש כתב אישום כנגד המבקש וכי קיימת תשתית ראייתית לכאורה לאשמתו.

טענתו המרכזית של המבקש הינה כי אין נימוקים להחלטת קצין המשטרה ולא כך הדבר . קצין המשטרה ערך שימוע למבקש, שמע את גרסתו וקבע כי "מדובר בתיק בו יש יסוד סביר כי יוגש כתב אישום ".

בנסיבות אלה, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הקצין .

על מנת לסבר את האוזן , יצוין כי המבקש בחר לשתוק בחקירתו וסרב למסור גרסתו וטען, לאחר שהתייעץ עם עורך דין , כי הוא שומר על זכות השתיקה ובמילותיו : "אני לא מבין עברית טוב ואני לא הבנתי את העורך דין שלי בטלפון, הוא הציע לי לשמור על כושר השתיקה".