לפני בקשות לביטול פסילה מנהלית ואיסור שימוש ברכב, זאת לאחר שהמבקש נפסל מנהלית ונאסר השימוש ברכבו למשך 30 ימים, ע"י קצין משטרה, בגין חשד שעבר עבירה של נהיגה בשכרות באופן שסירב לבדיקת שכרות.
המבקש עתרה בבקשותיו בכתב להחזרת רישיון הנהיגה וביטול הודעת איסור השימוש ברכב . בבקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב, טען המבקש כי השימוע נערך במקום חרף העובדה כי הרכב רשום על שם חברת לייסינג. המבקש הוסיף כי מדובר ברכב עבודה הנחוץ לו ולעובדיו לצורך ביצוע עבודתו בתוק קבלן בעבודות מתכת וכי השבתת הרכב יש בה כדי להביא לקריסה כלכלית. המבקש הוסיף הרכב הינו בחזקת המבקש וכי בזמן ביצוע העבירה המיוחסת בדוח ההזמנה לדין, הוא לא נהג ברכב. לטעמו אין הצדקה להמשך השבתת הרכב. באשר לבקשה לביטול הפסילה המנהלית, טען המבקש כי לא מדובר בעבירה מן החמורות שבפקודת התעבורה וכי מעולם לא הורשע בעבירה דומה. המבקש טען כי הקצין הפוסל התעלם מטענותיו של המבקש במעמד השימוע, לפיהם הוא לא היה שיכור וכי הוא ביקש מהשוטרים לחפש בניידת שעונו מסוג "ראדו" אך הם סירבו לכך וערכו דוח הזמנה לדין בגין עבירה של נהיגה בשכרות על ידי סירוב. המבקש הוסיף כי המשך פסילתו יהיה בה כדי לפגוע בחרותו לש המשיב ובזכות הקניין.
בדיון שהתקיים בפניי ביום 19/8/18, חלק ב"כ המבקש על אודות קיומן של ראיות לכאורה. לטעמו נפלו פגמים בראיות המשיבה וביניהם; תיקון טעויות בודח ההזמנה לדין מבלי שהדבר גובה במזכר או בחתימת השוטר שערך את המזכר, ואי מילוי דוח הפעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות כדין, אי מילוי דוח עיכוב חרף עיכובו של המשיבה לזמן מעל עשרים דקות, העדר אזהרה של הנאשם בדבר משמעות הסירוב לבדיקת השכרות והחתמתו על "טופס ארביב".
המשיבה עתרה מנגד לדחות את הבקשות , הגישה תיק החקירה, הדגישה חומרת העבירה ועברו של המשיב.
לאחר עיון בחומר החקירה, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה בגין ביצוע עבירת נהיגה בשכרות על ידי סירוב.
מדוח ההזמנה לדין עולה כי ביום 12/8/18 שעה 1:05, ברחוב פאולוס בנצרת, נהג המבקש ברכב מסוג קאיה מ.ר. 14168901 (להלן: "הרכב") בהיותו שיכור בכך שסירב למסור דגימת אוויר נשוף לפי דרישת שוטר. עוד עולה מדוח ההזמנה לדין כי השוטר מנדל (עורך הדוח) הבחין ברכב כשהוא "מזגזג" ימינה ושמאלה ועושה ונוסע באופן שסיכן רבים שהיו במקום. השוטר מנדל ציין כי הוא עצר את הרכב, או אז הבחין כי ריח חזק של אלכוהול נשף מפיו של המבקש וכי עיניו אדומות. השוטר מנדל הוסיף כי המבקש סירב לבצע בדיקת הנשיפון, בדיקת הינשוף ובדיקת המאפיינים.
השוטר מנדל אף ערך דוח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות. מהדוח עולה כי השוטר התרשם מהשפעה כבדה של אלכוהול על המבקש. מהדוח אף עולה כי המבקש סירב לענות לשאלות השוטר, סירב לבצע בדיקת מאפיינים, וכן סירב למסור דגימת אוויר, לאחר שהוסבר לו מטרת נטילת הדגימה והמשמעות של הסירוב להיבדק. עוד עולה מהדוח כי במסגרת חיפוש שנערך ברכבו של המבקש, נמצא בקבוק בירה מסוג "קורונה" ובו שאריות בירה. השוטר מנדל ציין בדוח כי המבקש נכבל באזיקים, וכי הוא עוכב מעל 20 דקות . יצוין כי מסיבה שאינה ברורה השוטר לא מילא חלקו האחרון של הדוח שעניינו "תחקור חשוד", אך אין לטעמי בכך כדי לפגום בעוצמת ראיות הדרושה בשלב זה.
מטופס שימוע והחלטה על פסילה מנהלית, עולה כי המבקש הודה כי הוא סירב לבצע בדיקה. בתגובה להחלטת הקצין על פסילת רישיון הנהיגה מסר המבקש: "לא הייתי שיכור בגלל זה סירבתי לבדיקה". כמו כן, בתגובה להחלטה בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב מסר המבקש: "לא הייתי שיכור, השוטר לא מצא לי שעון ובגלל זה לא עשיתי בדיקה". גם בחקירתו תחת אזהרה, המבקש אישר כי סירב לבצע בדיקה והוסיף כי הוא לא נהג!
חומר החקירה מלמד כי מולא דוח עיכוב אך המבקש סירב לחתום עליו.
מדוח הפעולה שערך השוטר פארס עולה כי השוטר הבחין ברכב עת נסע בצורה פרועה וחסם אותו.
מדוח הפעולה של השוטר מיכיילוב אשר נקרא על ידי השוטר מנדל לצורך סיוע עולה כי המבקש התנדנד, לא דיבר לעניין ונראה שיכור לחלוטין. השוטר מיכיילוב הוסיף כי לבקשת השוטר מנדל ובעקבות טענת המבקש לפיה אינו מאתר את שעונו, הוא ניגש לרכב וערך בדיקה אך לא איתר שעון.
בהתאם לאמור לעיל, אני קובעת כי קיימות ראיות לכאורה טובות המבססות את אשמתו של המשיב בעבירת נהיגה בשכרות .
באשר למסוכנות הנשקפת מהמשך נהיגתה של המבקש, הרי שמדובר בעבירה חמורה המסכנת חיים. מסוכנותו של המבקש מתחזקת נוכח עברו התעבורתי. מעיון בפלט הרשעותיו הקודמות של המבקש עולה כי המבקש נוהג משנת 2012 ולחובתו 9 הרשעות קודמות, ביניהן הרשעה אחת משנת 2014 בגין נהיגה בשכרות. כמו כן, מפלט הרשעותיו בתחום הפלילי, עולה כי המבקש נשפט בשנת 2014 בגין עבירות נשיאת הובלת נשק וניסיון לסחר בנשק שלא כדין וריצה 20 חודשי מאסר.
נוכח חומרת העבירה בגינה חשוד המבקש, עברו הפלילי והתעבורתי של , העובדה כי המבקש לא נרתע מענישה אשר הוטלה עליו בעבר בגין עבירה דומה, אני קובעת כי נשקפת מסוכנות מהמבקש אשר מצדיקה הותרת החלטה הקצין בדבר פסילת רישיון הנהיגה על כנה.
באשר לבקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב, הרי לטעמי לא התקיימו תנאי סעיף 57ב' לפקודת התעבורה, ואין בנימוקי המבקש כדי להצדיק ביטול הודעת איסור השימוש ברכב.
המבקש סיכן באופן ממשי את שלום הציבור ובטחונו. כחלק ממלחמה בתופעת הנהיגה בשכרות ועבירות תעבורה המסכנות את שלום הציבור, הקנה המחוקק לקצין משטרה סמכות לאסור שימוש ברכב בו נעשה שימוש בעת ביצוע העבירה. אין ספק כי איסור השימוש ברכב יש בו כדי לפגוע בחירותו של המבקש ובפרנסתו אך מנגד המבקש העמיד בסכנה שלומו ובטחונו של ציבור המשתמשים בדרכים. אף אם אניח כי המבקש עומד בפני תביעה אזרחית כפי שנטען על ידי בא כוחו (לא הובאו ראיות), הרי שלטעמי אין בכך כדי להצדיק ביטול הודעת איסור השימוש ברכב.
לאור האמור לעיל, אני דוחה את בקשותיו של המבקש (בפ"מ 4273/5/18 ובא"ש 4256/8/18).