בעסידן(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

נגד העורר הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בכפר-סבא, בעבירות של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית והחזקת כלים. נטען בכתב האישום, כי ב-28.6.10 החזיק העורר בחנות לממכר אופניים שבבעלותו בסם מסוכן מסוג חשיש במשקל כולל של כ-32 גרם, בשלושה מקומות שונים, בסם מסוכן מסוג קוקאין, בשני מקומות שונים, במשקל כולל של 4.664 גרם, ובסם מסוכן מסוג קנבוס במשקל כולל של 2.86 גרם.

בנוסף נטען, כי העורר החזיק במשקל אלקטרוני שהינו כלי להכנת סם מסוכן.

במקביל להגשת כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים. נטען בבקשה כי בידי המדינה ראיות טובות להוכחות הטענות בכתב האישום וקיומה של עילת מעצר.

בדיון שהתקיים בבית משפט קמא לא חלק ב"כ העורר על קיומן של ראיות לכאורה וקיומה של עילת מעצר. הוא טען בשתי נקודות: האחת - ביחס למשקל האלקטרוני, אשר לדבריו אין לו קשר לסמים שנתפסו והוא משמש את העורר לצורכי עבודתו בחנות; השנייה – כי הסם מיועד לשימוש עצמי.

בנסיבות אלה טען ב"כ העורר כי קיימת חולשה בעצמתן של הראיות ועתר לשחרורו של העורר לחלופת מעצר.

בית משפט קמא החליט, לא בלי התלבטות, להפנות עניינו של העורר לשירות המבחן, על מנת שתיבחן אפשרות לשחרורו לחלופה. בית המשפט ציין בהחלטתו, כי לאחר שיונח התסקיר בפניו ויישמעו הטיעונים יחליט בית המשפט, על פי שיקול דעתו.

תסקיר שירות המבחן סוקר את נסיבותיו האישיות של העורר והוא מבוסס על שיחה שנערכה איתו בבית המעצר. העורר מוכר לשירות המבחן מאבחון קודם שנעשה בעניינו בשנת 2003 והופנה בשנית לשירות המבחן במרץ 2010, לאחר שהורשע בעבירה של החזקת סם לשימוש עצמי.

לנאשם עסק לממכר אופניים, המוגדר על ידו כעסק משפחתי, ובו מועסקים בני משפחה נוספים. העורר ציין בפני קצין המבחן כי מזה שנים רבות שהוא משתמש בחשיש, ובתקופה האחרונה החל גם להשתמש בקוקאין.

קצין המבחן התרשם, כי העורר ער באופן ראשוני לבעייתיות שבהתנהלותו ועם זאת ניכר כי הוא מתקשה להבין את הצורך שלו בטיפול בבעיית השימוש בסמים, ורואה את עצמו כמי שמסוגל בכוחות עצמו להפסיק צריכת הסמים. עם זאת, במהלך השיחה הביע נכונות להשתלב בהליך הטיפולי ביחידה העירונית לטיפול בנפגעי סמים.

קצין המבחן מעריך כי השילוב של טיפול בהימצאותו של העורר בחלופת מעצר מתאימה, תצמצם את הסיכון להישנות התנהגות בעייתית מצידו בכל הקשור לשימוש בסמים.

החלופה שהוצעה היא בבית האח בנתניה, בפיקוח האח וההורים, לסירוגין.

קצין המבחן בחן את החלופה המוצעת ואת המפקחים המוצעים ומצא אותם כמתאימים, וכמי שמסוגלים להוות עבורו גורם מאזן ומייצב ולצמצם את מידת הסיכון שבשימוש בסמים כשיהיה בפיקוח.

בית משפט קמא עיין בתסקיר המעצר ושמע את עמדת ב"כ הצדדים, ובסופו של יום החליט לדחות את המלצת שירות המבחן ולהורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

לא מצאתי בהחלטת בית משפט קמא נימוקים מדוע דחה בית המשפט את המלצת שירות המבחן, מעבר לחזקת המסוכנות הסטטוטורית הקבועה בחוק המעצרים וקבלת התנגדותה של המשיבה להמלצת שירות המבחן.

על החלטת המעצר של בית משפט קמא נסב הערר שבפניי.

בנימוקי הערר ובדיון בפניי טען ב"כ העורר, כי שגה בית משפט קמא שלא אימץ את המלצת שירות המבחן וסמך על הערכתו של קצין המבחן לגבי החלופה המוצעת ומסוגלותם של המפקחים לפקח על העורר.

ב"כ העורר הוסיף וטען, כי בחינת חלופת המעצר הכרחית מכוח החוק ובית משפט קמא גילה דעתו בהפנייתו של העורר לשירות המבחן, כי המקרה מתאים לבחינת חלופת מעצר, ובסופו של דבר, למרות ההמלצה החיובית שהתקבלה – הורה בית משפט קמא על מעצרו.

ב"כ המשיבה מתנגד לערר ותומך טיעוניו בחזקת המסוכנות הסטטוטורית העולה מהעורר. בנוסף הפנה לנסיבות תפיסת הסם, המאזניים האלקטרוניים שנתפסו והסתבכויותיו הקודמות של העורר, בשני מקרים בעבירה של החזקת סם לשימוש עצמי (בשנים 2003 ו-2010).

ב"כ המשיבה טען, כי המקרה איננו מצדיק סטייה מהכלל המקובל בעבירות מסוג זה ועתר לדחות את הערר.