בעניין הקשר בין מחלת הסוכרת לבין השרות בשב"ס

זהו ערעור על החלטת המשיב מיום 8.10.07, לפיה אין קשר בין מחלת הסוכרת מסוג 2 בה לקה המערער לבין תנאי שירותו בשירות בתי הסוהר (להלן: " שב"ס").

רקע עובדתי

1.             המערער, יליד 1951, התגייס לשב"ס בתאריך 28.6.75 ושוחרר בתאריך 1.12.04. במהלך שירותו מילא המערער שורת תפקידים פיקודיים ארוכה ומכובדת, והתקדם בסולם הדרגות עד לדרגת סגן גונדר (ראו דו"ח קצין הרווחה מתאריך 27.12.04, בעמ' 138 - 139 לת"ר).

2.             לטענת המערער היה שירותו רווי מתח נפשי והוא היה שרוי בדחק נפשי חריג משנת 1986. המערער מציין שורת אירועים כגון התפרעויות ומרד של אסירים ואיומים שקיבל על חייו. בין היתר, במהלך שנת 1986, בשל איומים על חייו, נשלח לשנת לימודים עד יולי 1987. באוגוסט 1989 נעשה ניסיון התנקשות בחיי המערער באמצעות הטמנת חומר נפץ במכוניתו. בשנים 1994-1995 היה המערער חשוף לאיומים וזכה לאבטחה בביתו.

3.             לטענת המערער, הוא חווה דחק חריף וחריג בעוצמתו בשנת 1996, בעת שהיה מנהל בית סוהר אשמורת. לדבריו בעקבות אירוע של בריחת שני אסירים מבית הסוהר, יצא מיידית לחופשה כפויה. מונתה ועדת חקירה, שהמליצה, בין היתר, כי המערער לא ישמש עוד בתפקידים פיקודיים. המערער הועמד לדין משמעתי והודח מתפקידו. משך שנתיים מילא תפקיד אחר, בבאר-שבע. לבד מהמשמעות של ההעברה לתפקיד זה, שהייתה בו משום נסיגה מקצועית, נאלץ המערער לנסוע מביתו שבמרכז מדי יום כ- 320 ק"מ הלוך ושוב. באוגוסט 1999 הועבר לתפקיד אחר, בו שימש עד לשחרורו מטעמי בריאות בדצמבר 2004.

4.             אין חולק, כי מחלת הסוכרת מסוג 2 התגלתה אצל המערער באקראי, בשנת 1998, בבדיקות שביצע לקראת ניתוח מעקפים (מסמך 341 לת"ר). לא ברור מתי בדיוק פרצה המחלה. ידוע, כי רמות הסוכר היו תקינות בבדיקה תקופתית שעבר המערער בספטמבר 1992 (מסמך 335 לת"ר). משהתגלתה מחלת הסוכרת טופל המערער בדיאטה מתאימה (ראו מסמך 32 לת"ר, מעקב סוכרת מיום 3/10/00, שבו הומלץ למערער על דיאטה בלבד).

5.             המערער סובל ממחלות נוספות - מחלת לב טרשתית ומחלה כלייתית. בגין מחלות אלה הגיש תביעה להכרה לקצין התגמולים, שנדחתה.

6.             תביעת המערער להכרה במחלת הסוכרת סוג 2 בה לקה נדחתה אף היא על ידי קצין התגמולים, וההחלטתו זו של קצין התגמולים היא העומדת לערעור בהליך זה.
בדחותו את בקשת המערער להכרה, נסמך קצין התגמולים על חוו"ד מייעצת של ד"ר גפל מיום 22/7/07, לפיה " מתח נפשי ופיסי כפי שמתואר על ידי  [המערער] לא מוכר על פי הספרות הרפואית המערבית וכן על פי ניסיוני כגורם לסוכרת".

7.             מכאן הערעור.

טענות הצדדים

8.             לטענת המערער בסיכומיו "קיימת אפשרות סבירה ביותר כי הסוכרת החלה סמוך לאירוע דחק חריף וחריג - בריחת אסירים - אירוע שחיסל את הקריירה של המערער". אמנם לא ידוע מתי בדיוק פרצה המחלה, אולם היא פרצה במועד כלשהו, לאחר ספטמבר 1992, עד לגילויה ביוני 1998. אין חולק, כי סוכרת סוג 2 יכולה להתקיים אצל אדם מבלי שהוא מודע לקיומה עד שתאובחן אפילו לאחר שנים. על כן, לטענת המערער, מאזן ההסתברויות הינו לטובת האפשרות שהתהליך הקליני החל לאחר בריחת האסירים, אך היה סמוי עד לגילויו באקראי.       
אירוע זה של הדחת המערער מתפקידו, בא על רקע שירות רווי מתח בצורה חריגה.  
לטענת המערער, גם בהעדר אסכולה רפואית שתומכת בקיומו של קשר סיבתי בין דחק לבין פרוץ מחלת הסוכרת, בהתחשב במכלול הראיות ונסיבות העניין, קיים קשר סיבתי קונקרטי.          
המערער תמך ערעורו בחוו"ד ד"ר חוליו וינשטיין.

9.             לטענת המשיב, בהעדר אסכולה רפואית המכירה בקשר שבין דחק לבין מחלת הסוכרת, אין מקום להכיר במערער. אין מקום גם להכיר במערער על בסיס קשר סיבתי קונקרטי, שכן המחלה פרצה כשנתיים לאחר הדחק החריג הנטען, וגם אז פרצה שלא באופן חריף. בנוסף, לא הוכח קיומו של דחק סובייקטיבי, בהעדר ראיות לתמוך בכך לבד מעדותו של המערער ומכל מקום, אין הדחק המתואר מהווה דחק אובייקטיבי כנדרש, לפי הלכת אביאן.  

המשיב הגיש חוו"ד מגיבה ערוכה ע"י ד"ר גפל.

דיון והכרעה