בעל עיקול מאוחר עדיף על קונה רכב אשר לא עומד בתנאי תקנת השוק

רקע

1.         לפני בקשה למתן פסק דין הצהרתי לפיו הרכב שרכשה המבקשת מהמשיבה הפורמאלית הינו בבעלות המבקשת וכי הוא נקי מכל עיקול המקנה למשיבה זכות בו. לחלופין מבוקש להורות למשיבה להסיר את העיקול שהטילה על הרכב במסגרת תיק ההוצל"פ שמנהלת המשיבה כנגד המשיבה הפורמאלית בלשכת ההוצל"פ בת"א, ולהורות לה לחדול מהליכי ההוצל"פ עד מתן החלטה אחרת.

נימוקי הבקשה

2.         המבקשת והמשיבה הפורמלית כרתו ביניהן ביום 4.11.03 הסכם מכר לפיו תעביר המשיבה הפורמלית לבעלותה של המבקשת רכב בתמורה ל 76,734 ש"ח. מלוא התמורה שולמה בשני תשלומים, האחד ביום 23.12.03 והשני ביום 1.1.04. בעבור שני התשלומים קיבלה המבקשת מהמשיבה הפורמאלית חשבוניות. המבקשת הסתמכה, על בעלותה ברכב והזמינה פוליסת ביטוח על שמה בגין הרכב.

3.         עובר לרכישת הרכב ביררה המבקשת במשרד הרישוי ובלשכת רשם המשכונות האם מוטלים עיקולים על הרכב, והתברר כי קיים עיקול יחיד לטובת אגף המכס והמע"מ, אך כתנאי לביצוע רכישת הרכב הוסר העיקול, ולטענת המבקשת, בעת הבירור לא היה מוטל על הרכב העיקול לטובת המשיבה, שהוטל רק ביום 9.1.05, דהיינו למעלה שנה לאחר העסקה בין המבקשת לבין המשיבה הפורמאלית.

4.         לטענת המבקשת, תשלום התמורה המלאה מלמד כי זכותה ברכב גוברת על זכות המשיבה להטיל עיקול על הרכב במועד מאוחר יותר למועד רכישתו ע"י המבקשת.

תגובת המשיבה

5.         המשיבה טוענת כי המסמכים אותם צירפה המבקשת, עליהם היא מבססת את טענת בעלותה ברכב - קרי רשיון הרכב על שם המשיבה הפורמאלית; הצ'קים מאת המבקשת לטובת המשיבה הפורמאלית; החשבוניות שהעבירה זו למבקשת ופוליסות הביטוח - אינם מלמדים כלל על בעלות המבקשת ברכב. כמו כן, התאריכים המצויינים על גבי החשבוניות אינם תואמים את התאריכים הנקובים בצ'קים: החשבונית הראשונה, שתואמת את סכום הצ'ק הראשון, נושאת את תאריך חתימת החוזה - כחודש וחצי מוקדם לתאריך צ'ק זה, והחשבונית השניה, שתואמת את סכום הצ'ק השני, אינה נושאת אף היא תאריך המתאים לאותו צ'ק, אלא את התאריך של הצ'ק הראשון. בכל מקרה, המבקשת לא הוכיחה כי שני השיקים ששילמה ע"ס 28,000 ש"ח וע"ס 47,738 ש"ח נפרעו בפועל, וכי היא נתנה תמורה בעד הרכב, שכן בהסכם הוסכם שהבעלות תועבר לאחר פרעון השיקים.

6.         המשיבה טוענת כי תמוה שבהסכם המכר בין המבקשת למשיבה הפורמאלית אין כלל אזכור על עיקול הרכב, למרות שבתצהירה טוענת המבקשת כי ידעה כי בעת רכישת הרכב  היה מוטל עליו עיקול של המכס, ואף לא איזכור להסכמת הצדדים כי העיקול יוסר כדי לאפשר את העברת הבעלות. כאשר מוטל עיקול על נכס, לא ניתן לבצע בו עסקת מכר ולכן העסקה בין המבקשת לבין המשיבה לא השתכללה. רכישת נכס מעוקל שוללת את הזכות להיות בעליו ומכאן שהמבקשת שמה כספה על קרן הצבי. העובדה שהעסקה נכרתה, כששני הצדדים יודעים כי רובץ עיקול על הרכב, אך לא מציינים זאת בהסכם, שוללת את תום הלב - שהוא תנאי להכשרת עסקה בנכס נד עליו מוטל עיקול, על פי סעיף 34 לחוק המכר, אליו מפנה המשיבה.

7.         לטענת המשיבה, העברת הבעלות ברכב לא היתה יכולה להתבצע עד הסרת העיקול לטובת מע"מ, ואף אם הוסכם כי יוסר העיקול (תמוה כי הדבר לא נרשם כלל בהסכם) הרי שהעיקול למעשה לא הוסר במשך שנה, עד לאחר הטלת העיקול על ידי המשיבה. מכאן שעד להטלת עיקול המשיבה ביום 1.9.05, המבקשת במשך שנה תמימה, לא דאגה להעברת הבעלות ברכב על שמה, למרות שהעברת הבעלות היתה אמורה להתבצע עד 1.4.04, כשעיקול מע"מ יוסר עד אז. המבקשת לא העבירה את בעלות הרכב על שמה עד 1.1.04, אלא המתינה שנה תמימה בלא שדאגה להסיר את עיקול מע"מ מאז חתימתה על ההסכם, ופעלה לעשות כן לאחר שהמשיבה הטילה עיקול על הרכב.

8.         מכאן טוענת המשיבה, כי אין למבקשת זכות בעלות ברכב, ומבקשת מביהמ"ש שלא להצהיר כי המבקשת בעלת הרכב וכי יש להסיר את העיקול שהטילה היא על הרכב.

דיון

9.         בטרם אדון במחלוקת לגופה, אפתח בציון העקרון הכללי שבהלכה הפסוקה, לפיו זכותו של קונה - כזכות מעין קניינית שנולדה עם כריתת חוזה המכר - גוברת על זכותו של נושה, כצד שענייננו בנכס הוא כמנוף למימוש זכות אחרת (ע"א 189/95, בנק אוצר החייל נ' אהרונוב, פ"ד נג(4) 199). עסקת המכר משכללת אצל הקונה זכות מעין קניינית, שפועלת כלפי צדדים שלישיים. על כן אין לנושה הכח לממש את זכותו כלפי נכס, שהרי אין אדם יכול לעקל קניינו של אדם (המוכר) כאשר אין לו קניין (פס"ד אהרונוב, עמ'
240).

יחד עם זאת, אין מדובר בהלכה חובקת כל. גם לה יש חריגים. הראשון והעיקרי שבהם הוא כי בעל עיקול מאוחר יוכל לזכות בעדיפות על פני זכותו של הקונה, מכוח עקרונות יסוד במשפט ובייחוד עקרון תום הלב (פס"ד אהרונוב, עמ' 247 ו-278). לפיכך, בבוא בית המשפט לבחון איזה מן הצדדים במקרה של עסקאות נוגדות הוא בעל הזכות, עליו להדרש לשאלת השתכללות העסקה ותוקפה - כתנאי מקדמי - ולשאלת תום הלב של הצדדים.

10.        המבקשת צירפה לבקשתה מסמכים שונים כדי להצביע על השתכללות עסקת מכר הרכב בינה לבין המשיבה הפורמאלית, ובאמצעותם היא מבקשת להראות כי יש להקנות לה את הזכויות ברכב. עיקר יהבה תולה המבקשת במסמך פוליסות הביטוח. אולם פוליסות ביטוח אינן מעידות באופן מוחלט על הבעלות.

באשר לרשיון הרכב, הוא אמנם צורף לבקשה, אך דא עקא שתוקפו מוקדם לעסקת המכר, ותוקפו פג ביום 9.6.03 כחצי שנה בטרם נכרתה עסקת המכר דנן, כך שלא הוכחה טענת המבקשת כי היא בעלת הרכב, ואין ברשיון הנ"ל לתמוך במסקנה זו, גם אם ניתן ללמוד קונקלוסיבית מפוליסת ביטוח על זהות בעל הרכב, הרי שמעיון בפוליסות עולה כי הפוליסה המוקדמת, שתוקפה מה 1.1.04 עד ה 31.12.04, רשומה הן על שם המבקשת והן על שם המשיבה הפורמאלית. מכאן שאפילו לפי המסמכים עליהם מסתמכת המשיבה עצמה, המשיבה הפורמאלית היתה בעלת הרכב עוד שנה שלמה לאחר כריתת עסקת המכר ביניהן.

11.        עוד טוענת המבקשת כי שילמה את מלוא התמורה בגין הרכב, והציגה את העתקי הצ'קים והחשבוניות כראיה. אך המשיבה בצדק, הפנתה את תשומת הלב לכך שהתאריכים על גבי הצ'קים אינם מתאימים לאלו שעל גבי החשבוניות, והחשבוניות נרשמו עוד בטרם נרשמו הצ'קים.  לתמיהה זו לא נתנה המבקשת כל הסבר. יצויין, כי גם ללא אי ההתאמות בתאריכים, מסמכים אלו מהווים אך ראשית ראיה, כשלהוכחת תמורה, לא טרחה המשיבה לצרף את תדפיסי הבנק המצביעים על העברת התשלומים למשיבה ופרעונם, שהם הראיה המלמדת על העברת התמורה.

            לאור כל זאת, יותר משהמסמכים שצורפו לבקשה מלמדים על מסקנות כלשהן, הם מעוררים תמיהות ושאלות שנותרות ללא מענה, לא ניתן להסיק מהמסמכים כי השתכללה עסקת המכר המעבירה את זכות הבעלות על הרכב מהמשיבה הפורמאלית אל המבקשת.