בעל משכון קודם בזמן גובר בעל עיקול מאוחר

אדם ערב לחובה של חברה כלפי בנק, באמצעות מתן ערבות בנקאית אוטונומית לטובת הבנק. 

להבטחת ערבותו - העמידה לו החברה  בטוחה, בדמות הטלת משכון על מיטלטלין שונים הנמצאים בחזקתה.  לאחר שהחברה - אשר  נקלעה לחובות כבדים-  בגינם אף הוגשה נגדה בקשת פירוק ומונה לה מפרק זמני-  לא פרעה את חובה לבנק,  מימש הבנק את הערבות הבנקאית שהוצאה לטובתו, וכספי החילוט שימשו להקטנת  יתרת החובה של החברה בחשבון הבנק.  בין לבין, גילה  הערב, כי  על המיטלטלין אשר מושכנו לטובתו, הוטל עיקול, על ידי נושים אחרים של החברה, וכי אף הוחל בהליך למכירת המעוקלים, במסגרת הליכי הוצאה לפועל לביצוע  פסק דין.

מכאן השאלה, הדרושה הכרעה במסגרת התביעה דנן: זכותו של מי גוברת-  של בעל המשכון (הרשום) הקודם בזמן , או שמא של הנושה-המעקל המאוחר בזמן ?  

2.         רקע עובדתי

המשיבה 3 היא חברה פרטית, שעיסוקה בבנין ובפיתוח,  בבעלותו של מוריס בן-אבו,  המשמש כבעל מניות ובעל השליטה בחברה.

המבקש הוא בנו של  מוריס בן-אבו, אשר ביום  07/03/02  ערך "הסכם הלוואה"  משולש - בינו לבין אביו , המשיבה 3  וחברת "נכסי  סוזן בן-אבו בע"מ",  במסגרתו התחייב  המבקש  להעמיד לרשות המשיבה 3  סכום של 650,000  בערבויות בנקאיות,  לצורך הקצאת  מסגרת אשראי בחשבונה של המשיבה 3  המתנהל בבנק דיסקונט, סניף ראשי ירושלים (להלן: בנק דיסקונט). להבטחת  פרעון סכום ההלוואה, התחייבו  המשיבה 3 ואביו של המבקש למשכן לטובת המבקש  את כל המיטלטלין הנמצאים בביתו הפרטי של  האב,  ברחוב פרי מגדים 35 במבשרת ציון,  וכן את כל המיטלטלין הנמצאים במשרדה הרשום של המשיבה 3 ברחוב כנפי נשרים 15 בירושלים, ואשר הינם בבעלותה של  חברת "נכסי  סוזן בן-אבו בע"מ",  והכל בהתאם לרשימת המטלטלין, אשר צורפה  להסכם ההלוואה (נספח ג' לכתב התביעה).  חברת "נכסי  סוזן בן אבו בע"מ", בעלת המיטלטלין העסקיים,  התחייבה אפוא במסגרת ההסכם- " להיות ערבה לכל התחייבות הלווים כלפי המלווה ולהבטחת ערבותה הינה ממשכנת  לטובת המלווה את הנכסים בהתאם לרשימה הרצ"ב כנספח א'" (ס' 5.1 להסכם).

בהתאם להסכם ההלוואה, העמיד המבקש לטובת בנק דיסקונט, בו מתנהל חשבונה של המשיבה 3, שתי ערבויות בנקאיות ע"ס כולל של 560,000 ש"ח ( לגרסת המבקש, פרט לערבויות הבנקאיות, הוא הלווה למשיבה 3 גם סכום של 130,000 ש"ח במזומן. ואולם, המבקש הודה כי אין בידו כל ראיה או אסמכתא להעברת הסכום האמור לידי המשיבה 3, ועל כן יתייחס הדיון להלן לערבויות הבנקאיות בלבד) .   בד בבד להעמדת הערבויות הבנקאיות,  נרשם לטובת המבקש (הן אצל רשם החברות  והן אצל רשם המשכונות) שעבוד ספציפי וקבוע על כל המיטלטלין המפורטים בהסכם ההלוואה,  בהתאם לאג"ח מיום 07/03/02, שהוצאה לזכות המבקש על ידי  חברת "נכסי סוזן בן אבו בע"מ".

בשלב זה  נכנסו לתמונה המשיבים 1-2.  הללו חתמו בשנת 2000 על הסכם מכר עם המשיבה 3, בו התחייבה האחרונה למכור להם דירת מגורים  בפרוייקט "אגן האיילות",  שאמור היה להיבנות על ידה  בשכונת גבעת זאב בירושלים.  אלא שהפרוייקט לא יצא אל הפועל,  ובפסק דין, שניתן על ידי  בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' צבן), חוייבה המשיבה 3 להשיב למשיבים 1-2  את  הסכומים ששילמו לה על חשבון מחיר הדירה (ת"א 3531/01). במסגרת ההליכים לביצוע פסק הדין  בלשכת ההוצאה לפועל, ולבקשת המשיבים  1-2, הוטל  ביום 23/02/03,  עיקול  על כל המיטלטלין הנמצאים במשרדיה  של המשיבה 3, ברחוב כנפי נשרים 15  בירושלים, ובכלל זה על המיטלטלין, אשר שועבדו להבטחת חובה של המשיבה 3 למבקש.

לאחר שבקשתו של המבקש לביטול  הליכי העיקול נדחתה על ידי  ראש ההוצאה לפועל (מ' כדורי)-  הגיש המבקש, ביום  27/05/03, את התביעה דנן, בה עתר למתן פסק דין הצהרתי, לפיו זכותו במיטלטלין גוברת על זו של המשיבים 1-2, מכח נשייתו המובטחת בנכס. יצוין, כי עם הגשת התובענה דנן,  ניתן ע"י בית המשפט צו לעיכוב הליכי מכירת המיטלטלין המעוקלים במסגרת הליכי ההוצאה לפועל , עד להחלטה אחרת (בש"א 4089/03).

ביום 08/09/03 ניתן ע"י בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ד' חשין) צו הקפאת הליכים ארעי כנגד המשיבה 3, וביום  15/04/04 ניתן נגדה  צו פירוק זמני, במסגרתו מונה הנאמן בהקפאת ההליכים (עוה"ד אלי כהן) כמפרק זמני לחברה.  ואולם, חרף הקפאת ההליכים, הגיעו ב"כ בעלי הדין (במסגרת הדיון בבקשה להקפאת ההליך דנן בבית המשפט המחוזי בירושלים)  להסדר דיוני, לפיו המבקש יוכל להמשיך בניהול התביעה דנן, אך במידה ותביעתו תתקבל -  הוצאותיו ישולמו מתוך קופת הפירוק (ע' 2 ש' 9-13 לפרוטוקול הדיון מיום 15/04/04, בה"פ 2259/03). 

ביום 02/06/04 , היינו- לאחר הגשת התובענה דנן ולאחר שניתן צו פירוק זמני כנגד המשיבה 3 -  חילט בנק דיסקונט את הערבויות הבנקאיות שהוצאו לטובתו ע"י המבקש,  וכספי החילוט,  בסך כולל של 560,000 ש"ח,  הועברו מחשבונו הפרטי של התובע בבנק מסד לחשבונה של המשיבה 3 בבנק דיסקונט, 

ושימשו להקטנת  חובה של המשיבה 3 לאחרון.

3.         המחלוקת

המבקש טוען, כי שעבוד המיטלטלין נשוא צו העיקול, כבטוחה להחזר ההלוואה שהעניק  למשיבה 3,  הקנה לו  מעמד של נושה מובטח כלפי המשיבה 3,  מעמד מכוחו גוברת זכותו במיטלטלין על זכותם של המשיבים-המעקלים.  לדברי המבקש, הכספים נשוא הערבויות הבנקאיות,  אשר חולטו ע"י בנק דיסקונט,  הם חלק מכספי פיצויים בסך של 1,150,000 ש"ח , בהם הוא זכה במסגרת תביעה לפיצויים בגין תאונת דרכים ,  שהגיש בשנת 2001  כנגד "קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים",  בעקבות  תאונת דרכים שהיה מעורב בה. כספי הפיצויים-  מטעים המבקש- הופקדו בחשבונו הפרטי בבנק מסד בע"מ, והיוו מקור למחייתו ואמצעי למימון כל הטיפולים הרפואיים להם נזקק, ואף ייזקק בעתיד.  מימוש הערבות הבנקאית ע"י בנק דיסקונט - מחד, וחוסר יכולתו של המבקש לפעול למימוש המיטלטלין הממושכנים - מאידך,  הותירו אותו, לדבריו, במצב  בלתי אפשרי, בו כל כספו ירד לטמיון, בלי שיש באפשרותו  להיפרע  מהמשיבה 3  באמצעות הבטוחה הקניינית שהועמדה לטובתו.